מאירי על יבמות מ״ח

1 כבר ביארנו בעבד שמכר עצמו או שנלקח מן הגוי שצריך לקבל עליו עול מצות ואם לא קבל אין כופין אותו אלא מיטפל עמו שנים עשר חדש צריך שתדע שאף בלקוח מישראל הדין בו כן אם עדין לא קבל עליו עול מצות אצל רבו ראשון ואינו כופהו כלל שכך אמרו אחד עבד איש ואחד בן איש אי אתה מל ומטביל בעל כרחו אבל אם קבל עליו לרצונו ונעשה עבד כשר לכשישתחרר אע"פ שצריך טבילה אינו צריך קבלה כמו שביארנו וכל שהוא עבד כשר ביד ישראל ר"ל שמל וטבל לשם עבדות רבו כופהו לכשירצה שיטבילהו לשם חירות ויעשה ישראל גמור ואף בפרקי ר' אליעזר שנויה כן וכן ביפת תאר כל שקבלה עליה עול מצות מטבילה על כרחה מיד ומותר בה ואינו צריך לכל הדברים האמורים בפרשה אבל אם לא קבלה עליה עול מצות צריך לעשות לה כל אותן הדברים כדי שתקבל עליה וישאנה או תתגנה עליו ולכשתעשה ולא תרצה להתגייר מיטפל עמה כל שנים עשר חדש ומקבלת עליה שבע מצות ומשלחה ואינו נושאה אחר שלא רצתה להתגייר:

2 המפקיר את עבדו יצא לחירות אלא שצריך גט שחרור להתירו בבת ישראל וכבר ביארנוה במקומה ברביעי של גיטין ל"ח א':

3 זה שנאמר ביפת תאר ועשתה את צפרניה פירושו שתגדלם שהרי נאמרה עשייה בראש ר"ל תיקון כדכתיב וגלחה את ראשה ונאמרה עשייה בצפרנים מה של ראש דרך נוול אף של צפורן דרך נוול וכן זה שנאמר ובכתה את אביה ואת אמה דלא סוף דבר אביה ואמה ממש עד שאם אין לה אב ואם שלא ניתן לה שהות שלשים אלא אף אעבודה זרה וכדכתיב האומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני כלומר שבוכה על דתה כל שלשים ואינו מונעה וזה שנאמר ירח ימים פירושו שלשים יום ואינו צריך להמתין עוד לה מתורת בכיה והמתנת שלשה חדשים מצד הזרע אין כאן אם היתה אשת איש שהרי אף הוא בא עליה ביאה אחת בגיותה בהיתר וגדולי המחברים כתבו שממתין לה שלשה חדשים ונראה שפסקו כר' שמעון בן אלעזר שאמר תשעים יום דירח שלשים ימים שלשים ואחר כך שלשים וכלן מתורת בכיה ואיני יודע למה פסקו כמותם במקום רבים:

4 עבד שמל וטבל לשם עבדות ואין צריך לומר גר צדק אין עושין מלאכה על ידו בשבת ויום טוב שנאמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך ובגוי גמור אסור משום שבות עבד ערל או גר תושב אסור מן התורה אלא שאינו אלא בעשה שנאמר וינפש בן אמתך והגר ולמדנו מפי השמועה בן אמתך זה עבד ערל והגר זה גר תושב ולעצמן מיהא מותר וכמו שאמרו בשני של כריתות ט' א' אחד גר תושב ואחד עבד ואמה התושבים עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול וגדולי הרבנים שכתבו שגר תושב חייב בשבת שהרי בכלל ע"ז הוא במחילה מהם אינו כן ואין גר תושב אלא שקבל עליו שבע מצות של בני נח ובן נח אינו מוזהר על השבת אדרבה נאמר עליו יום ולילה לא ישבותו אלא בעבודת רבו ולישראל אחר מיהא דינו כגוי ואסור משום שבות באמירתו ומכאן הקלו רבים לומר לעבדו או לשפחתו שמשאר אומות שיהא מעשה ידיו של שבת שלו או שיוציאם למזונותיו של שבת שכיון שהתנה עמו שלא יתחייב לו במזונות של שבת נמצא עושה מלאכה לעצמו ומותר הא כל שבמלאכת בעליו אסור וחייב להפרישו וכמו שאמרו שבת קכ"א א' בדליקה בקטן שבא לכבות שאם על דעת אביו הוא עושה אין שומעין לו וגר תושב מיהא אם אינו עבדו מותר שעל דעת עצמו הוא עושה אלא שבאמירתו אסור דבר תורה ויש פוסקים שעבד ערל וגר תושב בכל מלאכת ישראל אסור אע"פ שאינו רבו וכן מחמירין שלא ליעשות על ידם בחולי שאין בו סכנה והדברים זרים וכבר כתבנוה בשני של יום טוב כ"ב א':

5 זה שביארנו שהלוקח עבד מן הגוי ולא רצה למול מיטפל בו שנים עשר חדש יש פוסקים בה דוקא שראינוהו לעבד פוסח אבל אם חתך דברו לומר שאינו מתגייר לעולם אסור לקיימו וזהו לדעתם מה שאמרו הני מילי היכא דלא פסקה למילתיה אבל פסקה פסקה ומכל מקום קנאו בין השמשות ולא הספיק למולו עד שנכנס שבת לדברי הכל משתמש בו באותה שבת אפילו פסקה למילתיה ויש פוסקין אותה בהפך דכי פסקה למילתיה מיטפל בו שנים עשר חדש אבל לא פסקה מל אותו מיד או אומר לו שילך כדי שיבהילהו לעשות כן ואין הדברים נראין וכן יש מפרשים אותה בפנים אחרים שלא ניתנו ליכתב:

6 כבר ביארנו שגר תושב הוא הגוי שקבל עליו שבע מצות ואע"פ שלא מל וטבל מקבלין הימנו והרי הוא מחסידי אומות העולם וכל שלקח עבד מן הגוי והתנה עמו שלא למול אלא שיהא כגר תושב הרי זה מותר לקיימו וגדולי המחברים כתבו שמאחר שאין מקבלין גר תושב אלא בזמן היובל הא כל שאין יובל אפילו קבל כל התורה חוץ מדקדוק אחד אין מקבלין הימנו אף עבד זה אין מקיימין אותו יותר משנים עשר חדש אלא בזמן היובל ומכל מקום גדולי המגיהים כתבו שזה שאמרו אין מקבלין גר תושב אלא בזמן היובל פירושו שאין לו דין גר תושב ובקצת דברים להחמיר ובקצת דברים להקל להחמיר שגר תושב אע"פ שמותר להושיבו בארץ ישראל אחר שפסקה עבודת האלילים ממנו והוא הוא שקרוי תושב מכל מקום דוקא בתחום העיר אבל בעיר עצמה לא דדרשינן בספרי עמך ישב ולא בעיר עצמה ובזמן שאין יובל אפילו בעיר עצמה וכן גר תושב שמצוה להחיותו דוקא בזמן יובל שהיו שם שמטין ויובלות ויכולין לפרנסו שלא בטורח צבור אבל לענין קבלתו מקבלין אותו בכל זמן ועקר הדברים שזו של ספרי דחויה וכל שמקבלן אותו יושב אף בתוך העיר ומצוה להחיותו אלא שבזמן שאין יובל אין הארץ במלואה ואין נשענין על בינתנו לקבל גר לחצאין וכל שמשהין את העבד ומתגלגלין עמו משהין אותו אף בארץ ישראל ואף בעיר הסמוכה לספר:

7 גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואינו נענש על מה שעבר בגיותו ולא על ששיהא עצמו מליכנס תחת שכינה ולא על מה שעבר ממה שנתחייב בגיותו דהיינו שבע מצות וכן כקטן שנולד לענין קורבא ר"ל שאין קרובת גיותו ערוה אצלו בגרותו כמו שהתבאר: