מאירי על יבמות ל״ג

1 זה שחייבנו זר שאכל מליקה בשתים מטעם איסורין הבאין בבת אחת הוא שהרי אין כאן לא כולל ולא מוסיף אלא שחייבנוהו בשתים מפני ששני האיסורין באו בבת אחת שהרי איסור זרות ואיסור נבלה שניהם משעת המליקה הם חלים שהרי באותה שעה נעשית קדש לכהנים ונבלה לזרים כאחד וקודם מליקה יש בה מעילה אבל לא משום זרות ושמא תאמר והלא אף משנמלקה יש בה מעילה עד שיזה דמה כדאיתה במעילה ח' א' וכל שיש בה מעילה אין בה זרות מכל מקום כל שיש בה מעילה אין איסור נבלה חל עליה וכשנראית לכהנים דהיינו לאחר זריקת דמה פקע ממנה דין מעילה וחלו עליה זרות ונבלה כאחד אבל זר ששימש בשבת וכהן בעל מום ששימש בטומאה כשאנו מחייבים אותם בשתים הוא מדין איסור כולל שהרי זר ששימש בשבת מתחלה היה מותר בכל המלאכות ואסור בעבודה נכנסה שבת נכלל שאר מלאכות עם העבודה באיסור וחל איסור שבת על העבודה מדין כולל וכהן בעל מום ששימש בטומאה מתחלה היה מותר באכילת קדשים אע"פ שהיה בעל מום כדכתיב ומן הקדשים יאכל והיה אסור בעבודה כדכתיב ואל המזבח לא יגש וכשניטמא נכללה אצלו איסור אכילת קדשים עם איסור עבודה וחל איסור טומאה אף על העבודה מדין כולל:

2 אע"פ שחיובן של אלו בא מדין איסור כולל יש צדדין שאיפשר שיהא חיובן בא אף מדין בת אחת אע"פ שאין צורך בה לענין פסק שהרי מדין כולל אתה מחייבם מכל מקום מתוך שהשמועה מבולבלת אני רואה להעירך מעט והוא שאמרו על אלו ר"ל זר ששימש בשבת וכהן בעל מום ששימש בטומאה וזר שאכל מליקה שעל כלן אמר ר' חייא חייב שתים ובר קפרא אינו מחייב בזר ששימש בשבת אלא משום זרות הואיל ושבת הותרה במקדש ובבעל מום ששימש אינו מחייב אלא משום בעל מום הואיל והותרה טומאה במקדש ובזר שאכל מליקה אינו מחייב אלא משום זרות ומפני שנבלה הותרה במקדש שאלו על כלן במאי קא מיפלגי כלומר דאע"ג דכל חד וחד טעמא קתני כדקאמר כשהותרה כו' אינהו הוא דמהדרי בתר טעמי אבל עיקר דינא ודאי על כל פנים או מדין כולל הוא או מדין מוסיף או מדין בת אחת ומהדר ליה דבכולל פליגי ואליבא דר' יוסי דר' חייא סבר דר' יוסי מחייב תרתי בכולל ובריתא דלעיל דבא עליה חייב משום אחות אשה ומשום אשת אח פירושה בין בנשא חי ואחר כך מת בין בנשא מת ואחר כך חי דמדאית ליה כולל כל שכן דאית ליה מוסיף ובריתא דאשת איש ונעשית חמותו דנידון באשת איש ואין איסור חמות חל עליה אע"פ שהוא כולל איפשר דמוקים לה כגון שאין לה קרובה כלל ובר קפרא סבר דר' יוסי לא מחייב בכולל אלא חדא וכדקאמר אשת איש ונעשית חמותו נידון באשת איש דאלמא איסור חמות לא חיילא הואיל ואין בה אלא כולל ובריתא דבא עליה כו' חייב שתים דוקא בנשא חי ואחר כך מת דאיכא מוסיף ואקשי ליה ממליקה דליכא לא כולל ולא מוסיף אלא בת אחת כמו שביארנו ומתוך כך חזר ופירש דבאיסור בת אחת פליגי ואליבא דר' יוסי ר' חייא סבר דר' יוסי מחייב תרתי ובריתא דבא עליה בשנתקדשו שתיהן כאחת ולבר קפרא אינו מחייב בבת אחת אלא אחת ובריתא דלעיל משום איסור מוסיף ואיסור בת אחת במליקה כבר פירשנוהו ובזר ששימש בשבת לא משכחת לה זרות ושבת כאחת אלא דאייתי שתי שערות באותה שבת ונמצא שבאותה שעה חלו עליו איסור מלאכה ואיסור עבודה לגבי ההיא שבת הא לשבת אחרת זרות קודם וכן אם הביא שתי שערות בחול זרות קודם ובעל מום ששימש בטומאה כגון גדול שחתך אדם אחר אצבעו בסכין טמאה שנמצאו מום וטומאה באין כאחת שאם הוא עצמו הרי טומאה קודמת שהרי ניטמא משעת נגיעת הסכין או דאייתי שתי שערות ואיטמי כלומר ואיטמי ליה מקמי דלייתי שתי שערות כלומר שהיה בקטנותו בעל מום וטמא וכשהביא שתי שערות נמצאו עליו מום וטומאה שנמצאו שתיהן עליו בשעה שחיוב חל עליו עד שיטבול הא לכשיטבול הרי משם ואילך בעל מום קודם ושמא תאמר ואף למי שהביא שתי שערות בחול מכל מקום כששימש בשבת היאך זרות חל עליו עד שיעבוד ואם כן אף בחמותו ונעשית אשת איש נימא דאיסור אשת איש קדים דמכי אייתי שתי שערות איחייב ליה באשת איש וכן בת אחת שבמליקה נפרש דמשהביא שתי שערות נתחייב בהן תדע שגדולי קדמונינו פירשוה כן ר"ל שמשהביא שתי שערות נתחייב בזרות ונבלה ששתיהן חלו עליו משעה שנעשה גדול ואע"פ שלא נמלק עוף זה עדיין מכל מקום איסור נבלה חל עליו אבל בעל מום ששימש בטומאה ליכא למימר דמכי אייתי שתי שערות איחייב ליה במום וטומאה דהא מחוסר מעשה הוא ואי אפשר שיחול עליו חיוב טומאה עד שיטמא ומכל מקום זו של חמות קשיא ועוד מה שאמרו בפרק גיד הנשה פ"ט ב' הכא בולדות קדשים עסקינן וקסבר ולדות קדשים ממעי אמן קדושים ונוהג בשליל דאיסור גיד ואיסור מוקדשין כי הדדי קאתו ולדבריהם מעי אמן למה שליל למה הא מכל מקום מכי אייתי שתי שערות חלו עליו איסור גיד ואיסור מוקדשין וכן כמה שמועות סותרות דבר זה אלא שלעיקר שאלתך תדע שכל שאין האיסור בא מאליו אלא על ידי מעשה כגון נבלה ואשת איש אין דנין בהן דרך כלל ר"ל אשת איש ונבלות דכולי עלמא עד שנאמר מכי אייתי שתי שערות איחייב בהו אלא אין דנין אלא בפרט על אותם שעבר בהם ר"ל משעה שחל האיסור עליו באשה זו או בנבלה זו אבל כל שאיסורן בא מאיליו כגון זרות ובעל מום איסור חל עליו משהביא שתי שערות ומשם ואילך נאמר עליהם שאיסורם קודם:

3 ונשוב לביאור הסוגיא והוא שהקשה בשלמא לר' חייא איפשר דאתנייה רבי לדידיה כר' יוסי ולבר קפרא כר' שמעון ומפרשי דר' שמעון לית ליה איסור בת אחת ואם כן ר' חייא לא מחזיק ליה לבר קפרא בשקרא אלא לבר קפרא מדר' יוסי לית ליה בת אחת כל שכן ר' שמעון ורבי אליבא דמאן אתנייה וכי סבור הוא בר קפרא דר' חייא שקורי משקר אלא קא מיפלגי בבת אחת ואליבא דר' שמעון הא ר' יוסי כולהו מודו דתרתי מיחייב ומהשתא מהפך לקושייה בשלמא לבר קפרא איפשר דאתנייה רבי כר' שמעון ולר' חייא כר' יוסי אלא ר' חייא מדר' שמעון אית ליה בת אחת כל שכן ר' יוסי ואליבא דמאן אתנייה ומשני ר' חייא דבר קפרא לאו שקורי משקר אלא מיטעא טעי דרבי כי אתניין תרתי הוא דאתניין והם זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה ומשום איסור כולל ואתנייה לדידיה לפטור כר' שמעון ולדידי כר' יוסי ובתר הכי חזא בר קפרא הא דזר דמליקה ומגו דדמיא להני עריב לה בהדיהו ולא אשכחה בכולל אלא בבת אחת ואינשי ליה דאיהו הוא דעריב לה וקא סבר דרבי אתנייה וסבר מדהא בבת אחת כולהו נמי מדין בת אחת ומדאידך לפטורא הא נמי לפטורא וליביה אנסיה והדר מקשי בשלמא לר' חייא משתבע לאפוקי ר' שמעון מחזקיה ר"ל ממה שהיה מוחזק אצלנו להקל ולומר דבמוסיף לא מיחייב אלא חדא וקפץ ונשבע דבבת אחת מודה אלא בר קפרא למה ליה לאישתבועי הא מתני' דר' שמעון כותיה רהטא דמדמיקל במוסיף הכי נמי בבת אחת וסלקא בקושיא והדר אותביה לבר קפרא מדתניא זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה יש כאן כו' כלומר דמיחייב כל חד מינייהו תרתי דברי ר' יוסי ר' שמעון אומר אינו חייב אלא אחת זה משום זרות וזה משום בעל מום ואלו מליקה לא תני ולמאן שיירה אי לר' יוסי מדמחייב בכולל דהוא איסור על איסור כל שכן בבת אחת דתרויהו אהיתרא חיילי אלא לר' שמעון דפטר בכולל ובבת אחת מיהא מחייב ואם כן זר במליקה ודאי בין לר' יוסי בין לר' שמעון חייב שתים ואידך לר' יוסי מיהא חייב שתים והלכתא כותיה כמו שביארנו:

4 זה שביארנו בזר ששימש בשבת אי איפשר לפרשה בשחיטה שהרי אין בה משום זרות שהשחיטה כשרה היא בזר ולא בקבלה והולכה שאין בהן אלא טלטול בעלמא ואין כאן חיוב שבת אלא בשאר עבודות והקטרה בכלל ואע"פ שאין בה אלא הבערה הרי ההבערה אב מלאכה היא כמו שביארנו בפרק ראשון ו' ב' ואע"פ שר' יוסי אומר ללאו יצאת אין הלכה כן ואף לדבריו אתה מפרשה למלקות ומתוך כך יש גורסין בה מידי חטאות קתני לאוי קתני והרי הבערה אף לר' יוסי לאו היא או איסורי קתני ולקברו בין רשעים חמורים ואף בהולכה וקבלה כן ומכל מקום יש גורסין מידי חטאות קתני או לאוי קתני איסורי קתני כלומר ואפילו בקבלה והולכה כן ולגירסא ראשונה יש שואלין והרי זרות במיתה והבערה לר' יוסי לאו גרידא ואפילו למאן דאמר איסור חל על איסור מכל מקום איסור קל על איסור חמור לא חייל אלא בקדשים כדאיתה במסכת כריתות פרק דם שחיטה ובאחרון של קדושין שמא הואיל ושם שבת אחד הוא דנין איסור קל שבו לענין לחול על שאר איסורין כחמור שבו והרי כלל של שבת בסקילה ומכל מקום לענין פסק כל שאיסור חל על איסור והוא באחד מן הדרכים שכתבנו אפילו קל על חמור כמו שביארנו במסכת קדושין ובמסכת חולין:

5 אע"פ שביארנו בשחיטה שאין בה משום זרות מכל מקום שחיטת פרו של כהן ביום הכפורים יש בו משום זרות מפני שהיא פסולה בזר ולא עוד אלא שאף שאר כהנים זרים אצלה ויש שואלין ומה ענין לומר כן בפרו לבד והלא בשחיטת כל קרבנות היום כן שהרי אין עבודת יום הכפורים כשרה אלא בכהן גדול איפשר שלא נאמרה אלא בעבודה ושחיטה אינה בכלל עבודה ובשחיטת פרו הוא שאמרו כן משום דכתיב והקריב אהרן וסמיך ליה ושחט את פר החטאת אשר לו אלמא דאהרן אושחט קאי וכתיב חקה כל שנאמר בפרשה לעכב והדר כתיב ושחט את שעיר החטאת אשר לעם ולא כתיב ביה אהרן אלמא דוקא בפרו איתמר:

6 המשנה האחת עשרה והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה הרי אלו חייבין משם אשת איש אם היו אחין אף משם אשת אח אם היו אחיות אף משם אשה אל אחותה אם היו נדות אף משם נדה מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן ואם היו קטנות ולא היו ראויות לולד מחזירין אותן מיד אם היו כהנות נפסלו מן הכהונה אמר הר"ם כל אלו האסורין להיותן שוגגין ולזה יביאו קרבן על כל אחת מאלו העריות שאע"פ שהיה העקר אצלנו אין איסור חל על איסור הנה אנחנו סוברים שיתחייב באיסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת ובאלו השלשה עיקרים יתחייבו קרבנות הרבה ואני עתיד לבאר אלו העיקרים כלם בשלישי מכריתות והיותם נפסלו מן הכהונה ואפילו היתה ישראלית מפני שהעקר אצלנו אשת ישראל שנאנסה אע"פ שהיא מותרת לישראל פסולה לכהונה ואמרו הנה אם היו כהנות נפסלו מן התרומה שיעורו אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלו מן התרומה ר"ל שזאת הכהנת לא תאכל תרומה לעולם ואפילו גירשה הישראל זה להיותה זונה:

7 אמר המאירי שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה פי' לא החליפו במזיד שאם כן היאך הוא אומר שחייב על כלן אם לקרבן הרי אין חטאת באה על המזיד ואם למלקות הרי באשת איש מיהא לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא ועוד שהרי אמר עליהן מפרישין אותן שלשה חדשים ולאחר שלשה מיהא אם אינן מעוברות חוזרות לבעליהן ואם הן מעוברות לאחר לידה והנקה מיהא חוזרות ואם במזיד לעולם נאסרו אלא הוחלפו קאמר כלומר שהחליפו בלא כונה ונמצאו שוגגין ואין ביאת אונס אוסרת בישראל וביאת שגגה הרי היא כביאת אונס בכל מקום ואפילו היה הבא עליה מזיד הואיל ומכל מקום היא שוגגת דומיא דאנוסה הא כל שהיא מזידה נאסרה ומתוך שביאה זו בשוגג חיובה בחטאת שהרי כל העריות נכללו בכרת ומתוך כך הוא אומר שחייבין עליה באשת איש ואם היו אחים חייבין עליה משום אשת אח שאע"פ שאין איסור חל על איסור מכל מקום הרי איסורן בא כאחד שהרי כשקדש ראובן את האחת נאסרה על שמעון משום אשת איש ומשום אשת אח כאחד ואם היו אחיות אף מאיסור אשה אל אחותה שאיסור אחות אשה חוזר וחל עליהם בדין כולל שכשקדש שמעון את האחות כלל כל האחיות אצלו באיסור אחות אשה ונמצאת זו של ראובן שהיתה אסורה עליו באשת איש ובאשת אח ניתוספה אצלו עכשו בדין אחות אשה מחמת איסור כולל אם היו לה אחיות ויש אומרים אף אם אין לה הואיל והדין כך הוא ואם היו נדות חייבין עליהן משום נדה דאתי איסור נדה וחייל על שלשתן מפני שהוא איסור מוסיף שהרי אשת ראובן עדיין היא מותרת לבעלה פירסה נדה אסורה אף לבעלה וניתוסף איסור בגופה אף אצל שמעון בדין איסור מוסיף ונמצא שכל שלש דרכים שהזכרנו ר"ל בת אחת וכולל ומוסיף נסתמו במשנה זו ומתוך כך העמידו משנה זו בגמרא לדעת ר' מאיר שמצאנוהו מחייב בשלשתן בהדיא והיו יכולין להעמידה כר' יוסי שהרי מצאנוהו מחייב בכולל ובמוסיף ואית לן למימר דכל שכן דמחייב בבת אחת אלא משום דלרבי מאיר אשכחינן ליה בהדיא דמחייב בכולהו אוקמוה אליביה ומכל מקום יכולים היינו לפרש משנתנו כולה באיסור בת אחת בכולהו כגון שנתקדשו כאחת ובנדות כגון ששופעות מתוך שלש לאחר שלש ולחייב את הבועלים וקבל האב קדושין ולא חלו שמות הללו עליה עד שהגיעו לכלל שלש וכשהגיעו לזמן זה פירסו נדות ונמצא שכלם חלו עליה כאחד ואין צריך עוד להיות הקדושין בבת אחת או מתוך שתים עשרה ויום אחד לאחר שתים עשרה ויום אחד ולחייב אף הנבעלות וקבלו קדושין הן עצמן והוא הדין בשפעו מקודם כל שלא טבלו אלא שמאחר שפסקנו לחייב בכולל ובמוסיף אין לנו:

8 ומפרישין אותן שלשה חדשים ולא סוף דבר כדי להבחין בין זרע ראשון לזרע שני לבד אלא אף בגדולה ממנה שהרי אם היא מעוברת הולד ממזר ודאי וצריך להפריש כדי לדון בולד הבא ראשון אם הוא של בועל והוא ממזר או אם הוא של בעל וכשר:

9 ואם היו קטנות או שאינן ראויות לילד אין צריך להפרישן שלשה חדשים אלא חוזרות מיד ואע"פ שאמרו מ"ב ב' אחת עקרה וקטנה וקטנה ושאינה ראויה לילד כלן צריכות להמתין שלשה חדשים התם מדין גזרה הוא וחלוף לא שכיח ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן ומכאן דנתי הוראה למעשה באשה שיצא עליה קול של קדושין ונשתדכה לאחר וכשהגיע זמן נשואיה רננו קצת בני אדם עד שמצד זה הוזקקנו לחקור בדבר ולא מצאנו בו שורש אלא שמחמת חששא שמא יתגלה הענין ויבא הדבר לידי מכשול הזקקנוה לגט לרוחא דמילתא שלא נראה לשום צורך ודנתי בה מזו שאינה צריכה להמתין שלשה חדשים והרבה מגדולי הדור נסכמו בה עמי והעידו שכך ראו מעשה לרבותיהם אלא שקצתם חלקו עלי בה מחשש שמא יאמרו קמו רבנן במילתא וקדושי הוו דהא אצרכוה גיטא ואין הדברים נראין:

10 ואם היו כהנות נפסלו מן הכהונה ומן התרומה פירשו בגמרא אם היו כהנות הנשואות לישראל ונתאלמנו או נתגרשו ואין להם זרע שהיה בדין לשוב לאכילת תרומה בבית אביה נפסלו מן התרומה שאע"פ שאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה מכל מקום נפסלה לכהונה ומעתה אין צריך לומר אם היא אשת כהן שנפסלה שהרי נאסרה לבעלה:

11 זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

12 זה שביארנו בביאה שלא באונס שאוסרת את האשה לבעלה אפילו בישראל דוקא בגדולה אבל קטנה אע"פ שנבעלה דרך פתוי כשרה שכל פתוי בקטנה אונס הוא ואונס בישראל מישרא שרי כדכתיב גבה והיא לא נתפסה הא נתפסה ר"ל נאנסה מותרת: