1כבר ביארנו במשנתנו שלדעת ר' עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין אלא שלדעת משנתנו אין ר' עקיבא אומר אלא בלאו דשאר כגון אנוסת אביו ומחזיר גרושתו ולר' סימאי אף בכל הלאוין כן כגון גר עמוני ומואבי וגרושה וחלוצה לכהן ומכל מקום הלכה שאין ממזר מחייבי לאוין ואע"פ שהבא על הממזרת הולד ממזר התם משום דבתר פגום אזלינן ולא מטעם איסור הלאו ואין הלכה כר' עקיבא וכן אין הלכה כר' יהושע שאמר שאין ממזר אלא מחייבי מיתת בית דין אלא כשמעון התימני:2ומכל מקום לענין ביאור בטעמו של ר' יהושע כך היא הגירסא הנכונה ליכתוב רחמנא או לא יגלה או לא יקח ולא יגלה למה לי אלא הכי קאמר מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר ופירושה ליכתוב רחמנא לא יקח לשמעון התימני דהויא לה אשת אב מן העריות וכבר נכתבה פרשת עריות ולמה חזר ושנאה כאן כדי לסמכה לפרשת לא יבא ממזר ללמד שאשת אב הולד ממזר ואע"ג דאשת אב מחייבי מיתות היא מכל מקום הואיל והיתה בכלל ויצאה ללמד על כל הכלל יצאה ואם כן למדנו לכל העריות שהולד ממזר והרי דרך כלל כלן בכרת ולמדנו לחייבי כרת שהולד ממזר ולא הוצרכנו ללא יגלה כנף אביו ולר' עקיבא דעושה ממזר מחייבי לאוין ליכתוב לא יגלה וללמד באנוסת אביו שהולד ממזר אע"פ שאין בה אלא לאו וכל שכן באשת אב לא יקח למה לי אלא משום הכי כתבינהו לתרוייהו לאשמועינן דהכי קאמר מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר כלומר ולא עד בכלל ר"ל מאשת אב דוקא ומכיוצא בה דהיינו חייבי מיתות ומכל מקום הלכה כשמעון התימני כמו שביארנו:3ומכל מקום הבא על הנדה הולד כשר לדברי הכל אע"פ שהוא מחייבי כרת שהרי קדושין תופסין בה מדכתיב ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה וכן בסוטה ר"ל אשתו שזינתה שאסורה עליו ואף ר' עקיבא דמשנתנו שעושה ממזר בכל לאו דשאר ור' סימאי שעושה ממזר לר' עקיבא בכל לאו אע"פ שאינו לאו דשאר ור' ישבב שעושה ממזר לר' עקיבא אף בחייבי עשה כלם מודים שאין בזו ממזר דאע"ג דכתיב לא יוכל בעלה הראשון ומיניה נפיק לן איסור אשתו שזינתה הא כתיב בה להיות לו לאשה אלמא בת הויה היא ובא על שומרת יבם אף זו הכל מודים שהולד אינו ממזר דמדקאמר לא תהיה אשת המת אלמא בת הויה היא ואע"ג דרב קאמר שאין קדושין תופסין בה ומפרש לא תהיה לא תהא בת הויה ושמואל מספקא ליה אין הלכה כן אלא קדושין תופסין בה ואף לכשתאמר שאין קדושין תופסין בה הוה ליה כחייבי כרת לר' יהושע שאין קדושין תופסין ואעפ"כ אין הולד ממזר כמו שהתבאר ומכל מקום גדולי הפוסקים כתבוה כשמואל ויש ממזר ספק מיבמה ואסור בממזרת ובישראלית והכל מודים דהכא לצדדים קתני כלומר בנדה וסוטה אינו ממזר כלל בשומרת יבם אינו ממזר ודאי:4ושמא תאמר בסוטה היאך אמרו שאין הולד ממזר והרי שנינו באשה שהלך בעלה ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה והולד ממזר מזה ומזה מכל מקום פרושו משני ממזר מן התורה אבל מראשון מדרבנן הוא דהוי ממזר ולאסרו בבת ישראל מחשש שמא יאמרו גירש זה ונשא זה אבל מכל מקום אינו ממזר מן הדין ואסור בממזרת ולדברי הכל הוא ממזר מדרבנן להחמיר עליו ואפילו לשמעון התימני מגזירה אבל סוטה שבדרך זנות אין הולד ממזר אף מדברי סופרים ואחרוני הרבנים מתרצים דממזר גמור הוא ואתיא כר' עקיבא דבריתא דעושה ממזר מכל חייבי לאוין והכל מודים דקאמר הכא אדר' עקיבא דמתניתין קא מהדר דלא עביד ממזר אלא בלאו דשאר ואין הדברים נראים דאם כן הוה ליה ממזר תורה והרי בהדיא אמרו בפרק האשה פ"ט ב' שאסור הוא בממזרת אלא ודאי לדעת כלם היא שנויה על הדרך שפירשנו ובשומרת יבם מיהא דקאמר הכל מודים קשה לפרש היאך מודה בה ר' עקיבא והלא בהדיא אמרו בפרק הזורק פ' א' כל עריות שאמרו צרותיהן מותרות אם נמצאו אילוניות תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ואוקימנא כר' עקיבא אלמא לר' עקיבא מיהא יש ממזר מיבמה וזו ודאי צריכה לתרץ דאתיא אליבא דר' עקיבא דבריתא דלא בעי לאו דשאר והכל מודים ר' עקיבא דמתניתין דקא בעי לאו דשאר:5לעולם יזהר אדם שלא לספר בגנות חברו דרך הערה אמרו בישעיה שנהרג על ידי מנשה מאי טעמא איענש משום דקאמר ובתוך עם טמא שפתים גו' כלומר שלא בדרך תוכחה והלא דברים קל וחומר ומה אם צדיק גמור בשביל שסיפר בגנות עוברי עבירה כך המספר בגנות חברו על אחת כמה וכמה:6ממה שצריך שיאמן לפי הדרכים הדתיים ושלא יסודר מציאות הדת בזולתו הוא שהשם גומל לטובים ומעניש לרעים ואף בשני חייו לפעמים פוחתין לו ממה שנפסק לו לפי מערכת תולדתו או מוסיפין לו הרי נאמר בעונש אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ונאמר בגמול והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה ואם כן מה שנאמר את מספר ימיך אמלא פירושו שאוסיף בהם על הנגזר בשני דורות ר"ל הנזכר בעת לידתו לפי מערכת תולדתו עד שיושלם הזמן לפי הראוי לחיות לישר שבטבעים או למי שנגזרו עליו חיים ארוכים מצד מערכת התולדה:7אע"פ שהתשובה יפה בכל עת ובכל זמן מכל מקום יעדו בה הדרכים הדתיים זמן מיוחד שיתעוררו הכל עליה הערה כללית והוא שאמרו כתיב כה' אלהינו בכל קראנו אליו וכתיב דרשו ה' בהמצאו הא ביחיד הא בצבור ויחיד אימת אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים כמו שהתבאר במקומו:8ועתה נשלם פרק החולץ תהלה לאל: