מאירי על יבמות י״ב

1 שתי יבמות המזדקקות מבית אחד אחת גדולה ואחת קטנה הראויה למאן אלא שלא מיאנה בחיי הבעל ומיאנה עכשו ביבם זה אסורה לזה שמיאנה בו גזירה משום בעלת הגט שפוסלת ביבמה מדרבנן אבל צרתה מכל מקום מותרת לו הואיל ואין הממאנת ערוה אצלו ואין גוזרין בה משום צרת בתו ממאנת שאסרנו את הצרה כמו שביארנו בראש הפרק ג' ב' וכן זו שמיאנה אע"פ שאסורה לזה שמיאנה בו מותרת לשאר האחים דקיימא לן מיאנה בזה מותרת לזה וכבר ביארנו דבר זה למעלה:

2 הממאנת אינה כמגורשת ליאסר היא בקרוביו והוא בקרובותיה אלא הרי היא כמי שלא נתקדשה לו מעולם ואפילו נבעלה ומותרת לכל קרוביו אף לאביו שהרי אינה אלא כמפותת בנו ומכל מקום אם לא מיאנה בבעל אלא שלאחר מיתת הבעל מיאנה ביבם אסורה לאביו הואיל ומכח נשואי הראשון נזקקת לזה עד שמיאנה הרי היא נראית משעת זיקה ככלתו ואיסור זה מדברי סופרים:

3 צרת אילונית מותרת ולא סוף דבר בשלא הכיר בה שהם קדושי טעות ואין האחרת ראויה ליקרא צרתה אלא אפילו הכיר בה שמאחר שהאילונית אינה ראויה ליבום נפקעה הזיקה ממנו ואין האחרת נקראת צרה ואפילו היתה האילונית ערוה אצל היבם צרתה מותרת שמאחר שאין האילונית ראויה ליבום כלל הרי היא כצרת ערוה שלא במקום מצות יבום שמותרת כמו שהתבאר ואף בתלמוד המערב פ"א ה"ב שנאוה בטעם זה והוא ששאלו שם בתו מן הנשואין שאינה אילונית צרתה אסורה מפני שניתוסף לה אילונית צרתה מותרת אמר ליה אילונית כמי שאינה בעולם הגע עצמך אילו שתי יבמות אחת אילונית ואחת שאינה אילונית ובא היבם וחלץ לה ובא עליה שמא פטר בחברתה כלום הוי אילונית כמי שאינה כלומר הואיל ואין ביאתה או חליצתה פוטרת צרתה אע"פ שאינה ערוה הרי היא כמי שאין עליה זיקה כלל והויא לה אידך כצרת ערוה שלא במקום מצות יבום:

4 ממה שכתבנו למדת שצרת ממאנת וצרת אילונית וצרת מחזיר גרושתו כלן מותרות ומכל מקום הן עצמן אין דינן שוה שהממאנת ביבם מותרת לאחים וחולצת או מתיבמת ואילונית לא חולצת ולא מתיבמת וגרושה המוחזרת חולצת אבל לא מתיבמת וכן כתבוה גדולי הפוסקים אלא שגדולי המפרשים מתמיהים עליהם בממאנת עצמה למה מצריכין בה חליצה או יבום והלא נעקרו הנשואין במיאוניה ומה שאמרו מיאנה בזה מותרת לזה משום מצות יבום נאמר אלא שהם כנשואין דעלמא ולאביו הוא דאסירא מפני שבשעת זיקה נראית ככלתו אבל מכל מקום היא מותרת ממה נפשך ואם איתה דצריכא חליצה מן האחים היאך הוצרכו לאוסרה לאב מפני שנראית ככלתו ומכל מקום אף הם מחזרים לומר כדבריהם של גדולי הפוסקים שאין אומרים שנעקרו הנשואין במיאוניה שביבם אלא ביבם אחד שכשהוא עוקר זיקתו של זה עוקר הכל אבל בשני יבמים ומיאנה באחד אינה עוקרת כל הזיקה לגמרי ולפיכך צריכה חליצה מן האחר או שתתיבם לו ומה שאמרו מיאנה ביבם אסורה לאביו אפילו ביבם אחד הוא והוא הענין שהוצרכנו לטעם מפני שנראית ככלתו והדברים ברורים:

5 שלשה אחים נשואין שלש נשים נכריות ומת הראשון ונזדקקה אשתו לשנים הנשארים וקדש השני את היבמה והם הנקראים קדושי מאמר אלא שלא כנסה עדין שהוא הקנין הגמור ביבמה ומת קודם שיכנוס הרי אלו ר"ל שתי נשיו של זה חולצות לשלישי ואין נפטרות אחת בחליצת חברתה מפני שאינן מבית אחד ולא מתיבמות שנאמר יבמה יבא עליה מי שאין עליה אלא זיקת יבם אחד יצתה זו שיש עליה זיקת שני יבמים והיא הקרויה אשת שני מתים שהרי יש כאן זיקת יבום הבא מכח בעל ראשון שלא נפקע עדין שאין מאמר מפקיעה לגמרי וזיקת יבום הבאה מכח בעל האחרון שחידש בה זיקה והאחרת אסורה גם כן ביבום שהיא כצרתה של זו הא אם כנסה ומת הרי היא כאשתו לכל דבר והשלישי מיבם או חולץ לאי זו שירצה וכן אם לא כנסה ולא עשה בה מאמר היו שתי יבמות הבאות משני בתים והיו שתיהן מתיבמות ואיסור זה מדברי סופרים והוא שאמרו זו היא צרת אשת אח שהיה ראוי להתירה מן התורה שהרי מאמר אינו מן התורה אלא שאיסור נפילתה לפני היבם הראשון גרם לה ליאסר ושלא מצינו בכל התורה אלא שהוא מדרבנן:

6 לענין ביאור זה שאמרו כאן שלש נשים משמשות במוך ר"ל לשאוב את הזרע שלא ליקלט במקום הריונה ושלא להתעבר ממנו פירשו גדולי הרבנים מותרות לשמש במוך כלומר שאין חוששות להשחתת הזרע ויש מקשים בפירוש זה שאם כן מה שאמרו בקטנה מבת י"א ויום אחד עד י"ב ויום אחד הא בפחות מכן ויתר מכן משמשת כדרכה פירושו שאסורה לשמש במוך ובפחות מכן מיהא למה נאסרה והלא אינה מתעברת ואין כאן משום השחתת זרע ומתוך כך מפרשים ששלש אלו חייבות לשמש במוך משום סכנה אם סכנת עצמה אם סכנת ולד הא בפחות מכן וביתר מכן רשאות ואם תאמר ביתר מכן מיהא היאך רשאות והרי יש כאן השחתת זרע ואסור איפשר לפרש משמשות במוך חייבות ואין צריך לומר שמותרות פחות מכן ויתר מכן משמשות כדרכן פעמים בהיתר לבד פעמים בחיוב והוא שבפחות מכן רשאות לשמש כדרכן ואין חייבות וביתר מכן חייבות:

7 ושלש נשים אלו קטנה ומעוברת ומיניקה קטנה שמא תתעבר ושמא תמות מעוברת שמא יתהוה מטיפת הזרע דבר המתחדש על העובר ויפחות צורתו עד שתעשה עוברה סנדל ואע"פ שאין לחוש לולד אחר שאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת מכל מקום פעמים שמתהוה ממנו דבר שמתכסין בו פני הולד ונעשה סנדל ר"ל בלא צורה וסנדל הוא דג שבים כעין חתיכת בשר בלא צורת חלוק איברים מיניקה שמא תגמול את בנה וימות ר"ל שאם תתעבר חלב שלה נעכר ומזיק את היונק עד שתצטרך לגמול את בנה ר"ל להעתיקו משדים וימות:

8 ואי זו היא קטנה שאנו חוששין בה לכך מבת י"א שנה ויום אחד עד י"ב ויום אחד ואפילו הביאה שתי שערות שכל תוך הפרק כלפני הפרק פחות מכן אי איפשר שתתעבר ואינה צריכה לשמש במוך יתר מכן אין בעיבורה חשש מיתה והרי היא כשאר כל הנשים דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אחד זו ואחד זו משמשות כדרכן ואין חוששין להם אלא מן השמים ירחמו והלכה כחכמים בכלן:

9 אלא שמתוך הסוגיא אנו צריכים לברר אם איפשר לקטנה שתתעבר אם לאו שהרי אף חכמים לא חלקו לומר שלא תתעבר אלא שהתירו מצד רחמי שמים ומעתה אנו צריכים לידע אם היא מתעברת בלא מיתה וכן אם הדבר כן אם לידתה תעכב מיאוניה אם לאו והוא שדקדק מדקאמר ר' מאיר שמא תתעבר ושמא תמות ולא קאמר שמא תתעבר ותמות כלומר שאם תתעבר ודאי תמות משמע שאיפשר לקטנה שתתעבר ולא תמות ואם כן מצינו חמות ממאנת כגון שנתעברה וילדה בזמן שמי"א ועד י"ב וקדש שמעון את הבת על ידי אביה ומת אביה ונשאת אלמנתו לראובן ויש לראובן נשים אחרות ומת שאם מיאנה החמות שהיא קטנה עדין בחיי ראובן צרתה מותרת לשמעון והיאך אמרו במשנתנו אי איפשר לומר בחמותו ממאנת ותירץ אימא שמא תתעבר ותמות כלומר שאם תתעבר ודאי תמות ואין הולד בא לידי השלמה ואם כן אי איפשר לפרש מיאון בחמותו ומקשה ליה מדתני רבה אי אתה יכול לומר בחמותו ובאם חמותו שנמצאו אילוניות או שמיאנו שכבר ילדו ומדלא קאמר שכבר גדלו אלמא דבקטנה בשנים קא מיירי ונהי דבאילונית מיהא לא הוה שייך למימר שכבר גדלו שהרי אין גודל השנים עושה בו כלום מכל מקום היה לו לומר אי אתה יכול לומר בהם שנמצאו אילוניות שכבר ילדו ולא שמיאנו שכבר גדלו אלא ודאי בקטנה מיירי ותולה הטעם מפני שילדה אלמא שקטנה מתעברת ויולדת ושלידתה מעכבת שלא למאן דהא איהו קאמר אי אתה יכול לומר בחמותו מיאנה שכבר ילדה ר"ל אע"פ שהיא קטנה ואם כן על כל פנים שמא תמות קאמר ואם כן קשיא כלומר מה ענין שלידתה תעכב מיאוניה אחר שהיא קטנה ואין קושיתו מצינו חמות ממאנת שהרי הוא אומר שאינה ממאנת אחר שילדה אע"פ שהיא קטנה אלא עיקר קושיתו מה ענין שלידתה תעכב מיאוניה:

10 ופירש רב ספרא בנים הרי הם כסימנין ופירשו גדולי הפוסקים כסימנין הבאים לאחר הפרק כלומר נעשית גדולה מכל וכל ויצאה מכלל שאר נשים למהר זמנה והרי היא כהגיעה לכלל שנותיה והביאה שתי שערות שאי איפשר עוד שתמאן כמו שאמרו כתובות ל"ו א' עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות ור"ל לאחר הפרק ויפה פירשו שאם תאמר כסימנין של עכשו הרי סימנין שבתוך הפרק כלפני הפרק הם ואינן אלא שומא ועדין היתה ראויה למאן ואיכא דאמרי עדיפי מסימנין דאפילו לר' יהודה דקאמר שהבת ממאנת עד שירבה שחור על הלבן כלומר שיהו שם שערות הרבה בתחום הראוי להם בבנים מודה ולמדנו שאיפשר לקטנה שתתעבר ויבא בנה לידי השלמה וכל שאירע כן אינה ממאנת מאחר שהגיעה לכלל לידה ויש אומרים אף משעת עיבור למפרע: