1כנס את היבמה וחזר וקדש את צרתה אינו אלא בעשה שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שנים ושלשה בתים ולאו הבא מכלל עשה עשה וטעם זה לא נתברר בגמרא אלא שאמרו פליגי בה רב אחא רבינא חד אמר בעשה וחד אמר בכרת והלכה כדברי המיקל ואנו מפרשים בעשה על הדרך שביארנו ומכל מקום יש אומרים שאין טעם זה מחוור שאין כתוב כאן יבנה את בית אחיו אלא לא יבנה ומפרשים אותה ממה שנאמר יבמה יבא עליה ולא עליה ועל חברתה ומכל מקום יש גורסין בלאו ומפני שצרת כנוסתו כצרת חלוצתו שביארנו עליה שהיא בלאו וכן הדין לכנס זה אחת ובא אחד משאר אחים וכנס את צרתה שכל שנפטרה מתורת זיקה בין בחליצה בין ביבום בין על ידו בין על ידי האחים בין בחליצה על ידה בין על ידי חברתה אנו קורין בה כיון שלא בנה שוב לא יבנה כך כתבוה אחרוני הרבנים ואיני מבין היאך נאמר בבונה שלא בנה אלא שאיפשר דכיון שבנה וכיון שלא בנה הכל נכלל בשוב לא יבנה אלא שהם מפרשים כיון שלא בנה זה הבית שכבר נפטר שוב לא יבנה ואף הם מביאים ראיה שבלאו היא ממה שאמרו בפרק רבן גמליאל נ"ג א' אין לאחר ביאה כלום והעמידוה כר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ואי ס"ד בעשה הרי ר' עקיבא מודה בחייבי עשה שקדושין תופסין בהן ולמדנו מדבריהם שאף צרת כנוסתו בלאו ולוקין עליה ואם כן מה שאמרו בפרק החולץ מ"ד א' בית אחד הוא בונה כו' לא שיהו אומרין כן מבית אחיו ולהעמידה בעשה לומר בית אחד דוקא ולא שנים אלא מלא יבנה כלומר שוב לא יבנה ומה שאמר בית אחד כו' ביאור הענין הוא ולא עיקר הדרשא:2בפרק ארבעה נדרים ל' ב' יתבאר שהנולדים משמעו בין שנולדו כבר בין שעתידים להולד שנולדו כבר כענין שני בניך הנולדים לך ושעתידים להולד כענין הנה בן נולד לבן דוד וילודים אין משמעו שעתידים להולד ומתוך כך יש מפרשים כאן נולדים על שנולדו אחר חליצה וילודים על אותם שהיו כבר בשעת הזיקה וגורסין בדברי רבינא דסבר לה כר' יוחנן מאי אחים אחים הילודים עמד אחד מן הנולדים וקדשה אינו כלום כרבנן ומכל מקום יש גורסין בהפך ומפרשים כאן נולדים על הנולדים כבר והילודים על שנולדו אחר כן אלא שאינם קורין ילודים בשורק הלמ"ד אלא ילודים בחולם הלמ"ד מענין כל הבן הילוד וכן היא גירסתנו:3וביאור השמועה רב אשי סבר לה כריש לקיש דחולץ ליבמתו הוא עליה בלאו ואחים בכרת וסיפא ניחא ורישא כר' שמעון ופירוש הבריתא לשיטתו החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת צריכה חליצה מן האחים ולא מן הנולדים כבר שהרי בכרת היא להם אלא מאי אחים אחים הילודים ר"ל שנולדו אחר חליצה וקדושין וכר' שמעון דאמר ביבם ולבסוף נולד דלא רמיא עליה באיסור אשת אח ואף זה יבם ואחר כך נולד הוא הואיל וכשנולד כבר קדשה זה ולא מצאה באיסור זיקה אלא בהיתר ואשת אחיו שלא היה בעולמו מותרת בדרך זה לר' שמעון ומזה הוא אומר שצריכה חליצה ואע"פ שבאותם שנולדו כבר יש בה אצלם כרת התם משום דהוו בשעת חליצה וחל עליהם איסור אבל זה שלא היה שם לא חל עליו עיקר איסור חליצה שאין לו באותה זיקה כלום ואי משום אשת אח שלא היה בעולמו הואיל וכבר קדש זה מקודם מותרת לו אף ליבום אלא שזו אינה מתיבמת לו הואיל ואף המקדשה בלאו ואף לגביה דידיה איכא לאו אלא שיצא מכלל כרת לכלל לאו וצריכה חליצה ממנו אבל אם עמד אחד מאותן שנולדו כבר וקדשה אין לה עליו כלום שאין קדושין תופסין בה כריש לקיש והוא הדין אם עמד אחד מן הילודים אחר חליצה וקדשה שאינו כלום דהא מדלא אשכחה מקודשת הרי היא עליו בכרת מצד אשת אחיו שלא היה בעולמו דהא מודה ר' שמעון בנולד ואחר כך יבם:4רבינא סבר לה כר' יוחנן דאפילו על אחין בלאו ומפרש לה כרבנן ופי' הבריתא החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת צריכה חליצה מן האחים שנולדו כבר שהרי אינה אצלם אלא בלאו עמד אחד מן הילודים לאחר חליצה וקדש אין לה עליו כלום שהרי אשת אחיו שלא היה בעולמו הוא וזו אף לר' שמעון היא דהא נולד קודם שקדש זה נולד ואחר כך יבם הוא דלא פליג בה ר' שמעון והאי דקאמר מתרץ לה אליבא דרבנן פירושו אף לרבנן והוא הדין לר' שמעון ולא סוף דבר בנולדו לאחר מיתה קודם חליצה אלא אף לאחר חליצה שהחליצה אינה קנין שנאמר שבהיתר מצאה שאינה אלא פטור וכן שנאוה בתלמוד המערב ירוש' פ"א ה"א ויש מפרשים מתרץ לה לרבנן דוקא ובנולד לאחר חליצה ודעתם לשיטת ר' שמעון שמאחר שנולד לאחר שחלץ הלכה לה זיקת נשואין הראשונים והוה ליה כיבם ואחר כך נולד ונמצא לשיטה זו שלדברי ר' שמעון מת חלץ ונולד כמת יבם ונולד ואין נראה כן שאין טעמו של ר' שמעון ביבם ואחר כך נולד אלא מפני שמוצאה בהיתר אבל זה שחלץ באיסורא משכח לה ויש מפרשים גם כן לרבנן דוקא ומפרשי עמד אחד מן הילודים וקדשה שאף הוא נולד אחר שקדשה החולץ אלא שאחר כן מת החולץ שקדש וקדשה זה והרי זה יבם ולבסוף נולד וכן פירשוה גדולי הרבנים:5סוטה ודאית ר"ל שזינתה בודאי תחת בעלה ברצון ובמזיד הדבר ידוע שאסורה לבעלה והתבאר במסכת סוטה ו' א' שאם מת הבעל קודם שיגרשנה אסורה ליבם מקל וחומר אם נאסרה במותר לה באסור לה לא כל שכן וכבר ביארנו למעלה ג' ב' שאף צרתה כמוה להיות אסורה ליבם בלאו ר"ל שאם היו לו שתי נשים וזינתה אחת מהן ומת קודם שיגרשנה כשם שהסוטה אסורה ליבם כן צרתה אסורה ולשיטתנו לאו דוקא אסורה אלא שפטורה אף מן החליצה בין היא בין צרה וראיה לזה מה שאמרו בראש הפרק ולרב ורב אסי ליתנינהו ותירץ לפי שאינן בצרת צרה ואלו היתה צריכה חליצה או היא או צרתה היכי אמר ליתנינהו והרי לא שנה במשנתנו אלא הפטורות מן החליצה ועוד ראיה משמועה זו בעצמה שהקשו על דברים אלו מסוטה וממה שאמרו עליה נכנסה עמו לסתר ושהתה כדי טומאה ומת בעלה חולצת ולא מתיבמת והיה סבור המקשה לדמות סוטה ודאי לסוטה ספק ותירץ לו אמינא אנא סוטה ודאי ואת מותבת לי מסוטה ספק אלמא פשוט הוא דרב פטורה מן החליצה קאמר ומעתה מה שהקשו במסכת סוטה ה' ב' על שמועה זו ר"ל נכנסה עמו לסתר ותתיבם נמי יבומי ואמר רב יוסף אמר קרא והלכה והיתה לאיש אחר ולא ליבם וחזרו והקשו אי הכי חליצה נמי לא ליבעי ואמר ליה רב יוסף אילו איתיה לבעל מי לא בעיא גיטא שהמזנה תחת בעלה מכל מקום צריכה היא גט הכא נמי בעיא חליצה דאלמא כל דבעיא גיטא מבעל צריכה חליצה מן היבם צריכים אנו לדון שלדעת רב יוסף נאמרה אבל לדעת רב סוטה אע"פ שצריכה גט מבעלה אפילו זינתה בודאי שאין קדושין נפקעין מבעל בלא גט דהא עיקר פרשת הגט כתוב בה כי מצא בה ערות דבר ואפילו גירשה קדושיו תופסין בה לענין חליצה ויבום מיהא נפקעה לגמרי מדכתיב לאחר ולא ליבם ואין לו בהם קדושין דבאיסור אשת אח קיימא ופטורה מן החליצה ומן היבום וכן הלכה אלא שגדולי המפרשים נוטים להצריכה חליצה הואיל ומחייבי לאוין היא לא שנא סוטה עצמה ולא שנא צרתה והביאו ראיה מזו שבמסכת סוטה וכן ממה שאמרו למטה המחזיר גרושתו משנשאת היא או צרתה חולצת ואתינן למיפשט ממה דדרשינן טומאה למיסר צרתה ואפילו הכי חולצת וזו של ראש הפרק כבר ביארנוה לשיטתם למעלה ג' ב' וזו של סוגיא זו הם מפרשים נכנסה עמו וכו' חולצת ולא מתיבמת ומדלא תני היא או צרתה נראה דהיא היא דחולצת אבל צרתה מתיבמת ומכל מקום עיקר הדברים כדעת ראשון:6דברים אלו דוקא בסוטה ודאית והוא שזינתה בודאי וברצון אבל סוטה שוגגת או סוטה ספק היא חולצת וצרתה או חולצת או מתיבמת סוטה שוגגת כיצד כגון שהעידו בה שמת בעלה והתירוה בית דין לינשא ונשאת ואחר בא בעלה הראשון שהדין בה תצא מזה ומזה צריכה כו' ואמרו עליה מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין ואע"פ שר' שמעון חלק לומר שהיא מתיבמת לאחיו של ראשון וכדקאמר ביאתה וחליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה ומדקא משוה ביאתה לחליצתה אלמא כשם שחולץ לה לכתחלה כך מתיבמת לו לכתחלה אין הלכה כמותו אלא חולצת דוקא ומכל מקום צרתה או חולצת או מתיבמת וכדקאמר ר' שמעון פוטרת צרתה כלומר שר' שמעון בא ללמד דין אחר שמכיון שחלצה זו לאחיו של ראשון צרתה פטורה שאינה צריכה אף חליצה מאחיו של ראשון ואין אומרין הרי זו שחלצה או נתיבמה אינה נראית כאשתו של ראשון אלא כאשתו של שני ואין ראוי שחליצתה תפטור את צרתה אלא פוטרתה ומדקאמר פוטרתה פירושה מן החליצה ומן היבום ואלמא שכל שלא נחלצה או נתיבמה הראשונה צרתה מותרת להתיבם וזו הלכה היא שאף תנא קמא לא חלק אלא בדידה שלא תתיבם הא צרתה מותרת אף להתיבם וזו שהקשו ממנה לרב ותירצו בה דהא סוטה דרבנן היא כלומר שאע"פ שידוע שזינתה שוגגת היא ומן הדין שריא אלא דרבנן גזור עלה כי היכי דתידוק טפי:7ולענין ביאור הוא הדין דהוה מצי לאקשויי מדרבנן דקאמרי אף בדידה חולצין אלמא סוטה עצמה צריכה חליצה אלא דמשום דעיקר שמעתיה בצרתה אותביה מדר' שמעון דבהדיא מוכח דצרתה שריא וסוף הדברים שסוטה שוגגת והיא הקרויה סוטה דרבנן היא חולצת וצרתה או חולצת או מתיבמת וכן הדין בסוטה ספק והיא הסוטה הנזכרת בתורה וכמו שאמרו סוטה ב' א' המקנא לאשתו ואמר לה אל תסתתרי עם איש פלוני ונכנסה עמו לסתר ושהתה כדי טומאה הרי זו אסורה לבעלה עד שתשתה ותבדק ואסורה בתרומה ואם מת חולצת ולא מתיבמת ומדהיא חולצת צרתה או חולצת או מתיבמת וכן הוא הכלל כל שהיא חולצת צרתה או חולצת או מתיבמת:8זה שכתוב כאן בסוטה ודאית טומאה כתיבא בה ופירשו בה מדכתיב ונסתרה והיא נטמאה אע"ג דהאי קרא בפרשת סוטה כתיב שהיא סוטה ספק יראה שמתוך שמקרא זה ר"ל ונסתרה והיא נטמאה כתוב גבי כי תשטה אשתו גו' ושכב איש אותה גו' ועלייהו קאמר ונסתרה והיא נטמאה אטומאה ודאי קאי ואפילו הכי אהדר בפרשת מחזיר גרושתו אחרי אשר הוטמאה וודאי לא לגופיה דהא מחזיר גרושתו לאו בטומאה תליא מילתא אלא בהויה ואישות שאפילו נתארסה אע"פ שלא נבעלה אסורה ואפילו זינתה כל שלא נשאת ושלא נתארסה מותרת אלא לרבות סוטה ודאית ר"ל שנבעלה בודאי והאי דאהדרה כדי להעמיד זונה ודאי אצל בעלה בלאו וללקות עליה אבל סוטה ספק כגון קנא לה ונסתרה אינו לאו של תורה אלא של סופרים ומכין אותו מכת מרדות ומה שאמרו בא עליה בדרך לוקה פירושו מדבריהם ומכל מקום צריך לפרש שאף בסוטה ספק כתיב טומאה דכתיב ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא נטמאה וכן אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה ודרשו בסוטה כ"ח א' ונטמאה שלשה פעמים דאם נטמאה ואם לא נטמאה והיא לא נטמאה לא קא חשיב וקאמר אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה אלמא דבסוטה ספק כתיבא טומאה ודאי התורה לא קראה טומאה לספק והזנות הוא שקורא טומאה אלא דקאמר הואיל וודאה עושה אותה טמאה לשלשתן אף הספק עושה אותה טמאה לשלשתן וכמו שאמרו שם מגיד הכתוב שהספק אוסרה כודאי אלא שאין איסור לאו אלא בודאה:9המחזיר גרושתו אם לא נשאת ולא נתארסה הרי הוא מותר בה אע"פ שזינתה שזה שכתוב בה אחרי אשר הוטמאה כבר פירשנו דלאו אמחזיר גרושה קאי אלא אזונה ודאי אבל אם נשאת או אפילו נתארסה הרי הוא עליה בלאו ובניה מכל מקום כשרים ר"ל שבתו ממנה כשרה לכהונה שנאמר תועבה היא היא תועבה ואין בניה תועבין אלא שמכל מקום דוקא בישראל אבל בכהן שהחזירה אף קודם שנשאת או נתארסה הולד חלל מדין גרושה ואם מת חולצת ולא מתיבמת שאם נאסרה על בעלה בלאו כל שכן ליבמה והרי היא אצל היבם בלאו וצרתה מכל מקום חולצת או מתיבמת ופירוש הדברים היא חולצת היכא דליכא צרה הא איכא צרה צרתה חולצת או מתיבמת ואף הגרושה פטורה בחליצה או יבום של צרה אבל צרה אינה פטורה בחליצת הגרושה שחליצה פסולה וחליצה פסולה אינה פוטרת צרה:10כבר ביארנו במי שנזדקקו לו שתי יבמות מאח אחד שביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת את הצרה שלא להצריכה כלום היתה האחת כשרה לכהונה והאחרת פסולה לכהונה כגון שהיתה גרושה מבעל אחר או שהיתה זונה או חללה כל שהוא בא ליבם מיבם לאי זו שירצה ואע"פ שאמרו מיבם לכשרה משום דמסתמא הכי ניחא ליה ואם בא לחלוץ אומרין לו שיחלוץ לפסולה כדי שתשאר הכשרה כשרה לכהונה עדין דלא תפסל לכהן הדיוט ואע"פ שמכל מקום לגבי דידיה אין קפידא כל שאדם יכול להזהר שלא להרבות פסול והיזק לבריות יעשה דרך הערה אמרו ולא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם ושמא אתה בא לפרש בכאן פסולה פסולה לו ר"ל ליבם כגון שהחזיר אחיו גרושתו שפסולה לזה כשרה כשרה לו כגון צרתה ואתה אומר בה אם בא לחלוץ חולץ לפסולה כלומר שאינה מתיבמת ואם בא ליבם מיבם לכשרה ר"ל הצרה כלומר שהצרה או חולצת או מתיבמת וכשרה דוקא וללמדנו בזו ר"ל במחזיר גרושתו שהיא חולצת וצרתה או חולצת או מתיבמת על הדרך שפסקנוה והוצרך להשמיענו בה דבר זה יותר משאר לאוין דעלמא משום דכתיבא ביה טומאה:11תדע שאע"פ שהפסק כך הוא ושזה שהוצרך לתרץ פסולה פסולה לעלמא כשרה כשרה לעלמא לא הוצרך אלא למה שהיה מחזר לאסור צרת מחזיר גרושתו והרי פסקנו שמותרת מכל מקום אי איפשר להעמיד המשנה אלא בפסולה לעלמא וכשרה לעלמא שאם תאמר בפסולה לו וכשרה לו ואתה מפרש אם בא לחלוץ חולץ לפסולה ליפטר אף הצרה בחליצתה ואינו כן שהרי חליצה פסולה היא וחליצה פסולה אינה פוטרת צרה אלא ודאי בששתיהן ראויות לו אלא כשרה כשרה לעלמא ופסולה פסולה לכהונה אלא שכשרה לזה ומעתה אתה מבין שדעת המקשה היה לומר שאף חליצה פסולה פוטרת צרה ואין הלכה כן כמו שביארנו ויש חולקין לומר שבזו חולץ אף לפסולה ולא אמרו שאין חליצה פסולה פוטרת צרה אלא בפסול זיקה כמו שיתבאר כ"ו ב':12זה שהוצרכנו במחזיר גרושתו להכשיר בתו לכהונה מדכתיב תועבה היא ואין בניה תועבין יש שואלין מה הוצרכנו למעט בניה מפסלות אי מפסול ממזרות הרי הדבר פשוט שאין ממזר מחייבי לאוין ולר' עקיבא הוא דאיצטריך הכי אבל לדידן לא והכא ודאי סוגיין דלא כר' עקיבא דאי כר' עקיבא לא הוה מספקא ליה בצרת מחזיר גרושתו אם מותרת להתיבם דהא לר' עקיבא אין קדושי הגרושה כלום ופשיטא דצרתה מותרת ואי להכשר כהונה וכדכתיבנא פשיטא דהא קיימא לן קידושין ע"ז א' אין חללה אלא מאיסור כהונה ואם בכהן שהחזיר גרושתו הא ודאי בניה חללים כדכתיבנא ותירצו בה דסד"א מדכתיב בה תועבה היא כחייבי כריתות ליהוי ממזר קמ"ל ולדעתי אינה שאלה דאי לאו האי קרא הייתי אומר לפסול בתו לכהונה מפני שכלל אמרו בשלישי של קדושין ס"ו ב' כל מקום שיש קדושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום ופירוש הדברים דאי איכא פגום כגון ישראל בממזר או בנתין הולד ממזר או נתין ואי ליכא פגום כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הולד חלל ומחזיר גרושה משנשאת דבישראל הוא וליכא פגום הייתי אומר לדון בו פגם מצד העבירה לפסול את בתו לכהונה והוא שאמרו ברביעי של קדושין ע"ז א' אי זו היא חללה כל שנולדה מן הפסולין וקאמר מאי מן הפסולין אילימא מן הפסולה לו כלומר אפילו ישראל שקדש אחת מחייבי לאוין אף בלאו שאין בו פגם נתינות וממזרות כגון זה של מחזיר גרושתו שתהא הבת פסולה לכהונה והא כתיב גבי מחזיר גרושה תועבה היא היא תועבה כו' ותירץ איזו היא כל שנולדה מפסולי כהונה אלמא דאי לאו האי קרא הוה אמינא שכל ישראל שנשא בעבירה תהא בתו פסולה לכהונה והיינו דאיצטריך היא למיעוטה:
