מאירי על יבמות נ״ב

1 מצות יבמה מקדש ואחר כך בועל ואם בעל בלא מאמר קנה אלא שהדבר מכוער ומכל מקום אינו בר מלקות אף במכת מרדות שמדברי סופרים שאין מלקות או מרדות בענינים אלו מצד הפירצא אלא במקדש בביאה בלא שדוכין ויבם ביבמתו לא גרע משדוכין:

2 המקדש בשוק והמבטל את הגט משנתנו לשליח שלא בפני שליח והמוסר מודעא על הגט והמצער שליח בית דין הבא להזמינו לדין וכן מי שחלה עליו שמתא שלשים יום על שלא בא לבית דין וחתן ראשון הדר בבית חמיו אף בשאין חמותו חשודה ממנו או אף בעובר על פתחה אם היא חשודה ממנו בכל אלו אע"פ שהדבר מכוער אין בהם מלקות ומכל מקום כתבו הגאונים שמנדין אותם והכל לפי ענין הפירצא וכח הבית דין וצורך המקום והשעה וחתן הדר בבית חמיו וחמותו חשודה ממנו מלקין אותו על לא טובה השמועה ומכל מקום בזמנים הללו שבנות ישראל גדורות ביותר אין חוששין לחתן הדר בבית חמיו אלא שאם אירע רנון ודבת עם חוזרין לראשונות וכבר ביארנוה בראשון של קדושין י"ב ב' ויש פוסקין בכל אלו שהזכרנו מלקין עליהם וכמו שאמרו בפרק שבועת הדיינין מ"א א' בשבועה דרבנן משמתינן ליה עד דמטי זמן נגודיה ובראשון של קדושין אמרו נגדיה כרב ואף גדולי המחברים כתבו ביבם שבעל בלא מאמר שמכין אותו מכת מרדות וכתבו גאוני ספרד שכל החשוד על הערוה יש לבית דין להזהירו שלא לעבור על פתח ביתה ואם עובר מלקין אותו:

3 לענין ביאור זה שאמרו כאן והתניא לוקה ותירץ בו מכת מרדות דרבנן קשה לפרש והיאך היה עולה על דעת המקשה שיהא לוקה מן התורה והלא מאמר מדברי סופרים הוא והרבה ראיתי שטרחו בה המפרשים וגדולי קדמונינו פירשו בה שאף המקשה אינו טועה בכך אלא הכי קא מקשה מדקאמרת אם בעל בלא מאמר קנה ואין צריך לעשות בה מאמר אחר הביאה אלמא לא תקינו רבנן אלא בלכתחלה והתניא לוקה ר"ל מדבריהם וכיון שכן צריך הוא לחזור ולעשות מאמר קודם שישנה ויבעול ותירץ שמה שאמרו לוקה לא משום תקנת מאמר אלא מצד הפריצות שעשה ומה שהזכיר בתירוצו מכת מרדות כך פירושו מכת מרדות זה לא משום מאמר אלא מצד הפריצות ומשום דסבר לה כרב:

4 המאמר הוא שיקדשנה בפרוטה ובשוה פרוטה ואם מקדשה בשטר צריך שיכתוב לה עליו הרי את מקודשת לי וכתובת יבמין צריך שיכתוב שמקבל עליו לזונה ולפרנסה ואינו כותב לה עיקר כתובה אלא כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואם אין לה מראשון תקינו לה משני שלא תהא קלה בעיניו להוציאה:

5 כבר ביארנו במקומו שהנותן גט לאשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם אם מת אחר כן זו פסולה לכהונה אע"פ שלא היתה מגורשת לעלמא וכדתניא ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסלה מן הכהונה וזהו ריח הגט שאמרו עליו שפוסל לכהונה ומעתה אף יבם שכתב כן ליבמתו מהני לפסלה לכל האחין וליאסר הוא בקרובותיה והיא בקרוביו:

6 מי שקדש את האשה ואמר לסופר כתוב לי גט לאשתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט מפני שבידו לגרשה ואם כנסה וגירשה בגט זה הרי זו מגורשת אבל אם אמר כן באשה דעלמא שאינה ארוסתו וכנסה אינו מגרשה בגט זה כלל שהרי כשנכתב לא היתה בת גירושין ממנו ושמא תאמר והלא אף בראשונה אמרו בפרק כל הגט כ"ו ב' שאינו גט ההיא דהתם בשכתב בו זמן של עכשו ר"ל שבשעת הכתיבה ופסול לגמרי אבל זו שבכאן שכתב בו זמן של נתינה ואפילו הכי באשה דעלמא אינו גט שאין כאן צואת בעל שהרי באותה שעה לאו בעל הוא וכבר הרחבנו בה את הדרך בפנים אחרים בפרק כל הגט וביבמתו מיהא הדבר בספק והולכין בה להחמיר:

7 מי שעשה מאמר ביבמתו ואחר כך כתב גט ופירש בו שלמאמרו הוא נותנו ולא לזיקתו וכן אם כתב לה גט ופירש בו שלזיקתו הוא נותנו ולא למאמרו שאלו בסוגיא זו אם נאמר מאמר עלוי זיקה רמי כלומר דבק הוא עם הזיקה ונעשה המאמר והזיקה אחד ואין גט לזה בלא זה שאין זה אלא כמגרש חצי אשה שלא עשה כלום או שמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי והרי הגט מועיל למה שנתנו ואם כתבו לזיקתו אסורה על כלם ואם כתבו למאמרו מאי דעבד שקליה והותרה לאחין וקא בעי עלה תיפשוט ליה מדרבא דקאמר בפרק ארבעה אחין ל"ב א' נתן גט למאמרו הותרה צרתה כמו שביארנוה שם במשנה התשיעית ותירץ דלרבא פשיטא ליה לרב חנניה מיבעיא ליה ומכל מקום אנן כרבא פסקינן ולמאי דכתביה מהני ומכל מקום תרי לישני איתמרו התם לרבא ללישנא קמא כתב גט למאמרו ולא לזיקתו הותרה צרתה ליבום אבל היא אסורה משום דמיחלפא בבעלת הגט דעלמא וללישנא בתרא הותרה אף היא דמאי דעבד שקליה לפיכך אם רצה לחלוץ חליצת אחת מהן פוטרת צרתה דהא כי הדדי נינהו ואינה צריכה גט שני ואם כתב גט לזיקתו ולא למאמרו צריכה גט וחליצה גט למאמרו וחליצה לזיקתו שאין הגט מפקיע את הזיקה לגמרי ויש פוסקים בה כלישנא קמא כמו שביארנו שם:

8 כבר ביארנו במשנתנו בנתן גט וחלץ שאין לאחר חליצה כלום ונפטרה לגמרי ופירשנו בה שאפילו בעל אחר כן לשם קדושין אינה צריכה גט וזו היא שאמרו זו דברי ר' עקיבא דחלוצתו בלאו דלא יבנה ואין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל לרבנן יש אחר חליצה כלום כלומר שאם חזר וקדשה קדושין תופסין בה בין בכסף בין בשטר בין בביאה וכן הלכה ולא סוף דבר בקדשה לשם אישות אלא אפילו קדשה לשם יבום שהיה לנו לומר קדושי טעות הן שהוא סבור שיכול הוא ליבמה והרי אין יבום בה אחר שחלצה מקודשת הואיל והחליצה מיהא פסולה כמו שיתבאר למטה לדעת קצת:

9 החולץ ליבמתו וחזר וקדשה אע"פ שביארנו שהקדושין תופסין בה בין בקדשה לשום אישות בין שקדשה לשום יבמות מכל מקום יש בשמועה הבאה עליה דברים מבולבלים שאני צריך להעמידך עליהם לענין ביאור וכן שיש בה קצת דברים שאנו צריכים להם לענין פסק והוא שאמרו מאי טעמא דר' דקאמר דלשום יבמות מיהא אינה מקודשת עשאוה כעודר בנכסי הגר וסבור שלו הן שאינו קונה מפני שנמצא קונה בטעות ובלא כונה וכן הלכה וכן הדין אף בסבור שהן של גר אבל סבור שהוא קיים או שיש לו יורשים שהרי אין מתכוין לקנות ואף כאן כשכונס לשום יבמות טועה הוא שסבור שיש כאן יבום ואינו כן והקשו מי דמי התם לא מיכוין למיקני כלל הכא מכל מקום מיכוין הוא למיקני והוה ליה כעודר בנכסי הגר וכסבור שהן של גר אחר שמת לו בלא יורש גם כן שהוא קונה וכן הלכה וכן הדין בכל זוכה מן ההפקר שאינו קונה אלא בזמן שנתכון לקנות וכל שנתכון לקנות בין שנתכון לקנות מחמת הפקרו של זה ובין שנתכוין לקנות מחמת הפקרו של אחר כל שהוא מתכוין לקנות קונה ולענין הסוגיא מיהא עדיין תיבעי לך מאי טעמא דרבי דהא הכא מתכוין הוא לקנות ולא חלץ אלא להתירה לעלמא אבל סבור הוא שמותרת לחזור לו ופירש אביי טעם מחלוקתם של רבי וחכמים בקדשה לשום יבמות שרבי אומר אינה צריכה גט ולרבנן צריכה גט כגון שנתן לה כסף ואמר לה התקדשי לי במאמר יבמין שהזכיר לשון מאמר בפירוש ולא שיאמר התקדשי לי לשום יבמות כדקא סלקא דעתין מעיקרא רבי סבר מאמר עילוי זיקה רמי כלומר מאמר שתקנו חכמים לא נתקן אלא היכא דאיכא זיקה והמאמר בא ומיתוסף עליה והכא ליכא זיקה דהא אתיא חליצה ואפקעתה וכי אמר לה אחר חליצה התקדשי לי במאמר יבמין לא כלום הוא ורבנן סברי מאמר לחודיה קאי וזיקה לחודה קיימא ולא שייך מאמר בזיקה כלל וכי היכי דמיקמי חליצה אי אמר לה התקדשי לי במאמר יבמין מהני אע"ג דמאמר לא שייך בזיקה הכי נמי בתר חליצה מהני אע"ג דליכא זיקה ורבא אמר דבמאמר יבמין אף רבי מודה דמהני דאע"ג דפקעה זיקה לא פקע מאמר והכא כשנתן לה ואמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין כלומר התקדשי לי עכשו בפסק זה בכח הזיקה שיש ליבם על יבמתו רבי סבר יש זיקה כלומר ואלו אמר לה בלשון זה קודם חליצה מהני שהזיקה חזקה כל כך שאף לשון קדושין כזה תופש ומצד חוזק הזיקה מהני בה האי לישנא אבל השתא דאתאי חליצה ואפקעתה לזיקה האי לישנא לאו כלום ולרבנן אין זיקה וכי מהני האי לישנא קודם חליצה לאו מכח הזיקה אלא משום דלישנא גופיה מהני והילכך אף השתא דליכא זיקה מהני: