1יתבאר בפרק בית שמאי ק"ח ב' שהמגרש את אשתו והחזירה מותרת ליבם ור' אליעזר שאוסר ומפני שמאחר שעמדה עליו שעה אחת באיסור אין הלכה כן ומכל מקום לענין ביאור יתבאר שם שאף ר' אליעזר מטעם אחר אמרה כמו שיתבאר שם ומה שנתגלגל כאן בדין אי אפשר לצמצם כבר ביארנוהו בפרק שני י"ט א' וכן מה שאמרו כאן שבכל חמש עשרה נשים מצינו האסור לזה מותר לזה כו' כבר ביארנוהו בפרק ראשון ט' ב' ושאר הסוגיא מפורשת כל צרכה בפירושי גדולי הרבנים:2המשנה השנית והכונה בה בענין משנה שלפניה והוא שאמר שלשה אחים שנים מהם נשואין לשתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ר' שמעון פוטר היתה אחת מהן אסורה עליו אסור ערוה אסור בה ומותר באחותה אסור מצוה או אסור קדושה חולצות ולא מתיבמות אמר הר"ם ר' שמעון יפטור מן החליצה ומן היבום כאשר נפלו לפני אח אחד ונעשו צרות בהכרח ואין הלכה כר' שמעון:3אמר המאירי שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות או שתי קרובות כגון אשה ובתה או אשה ובת בנה וכיוצא בהן ומתו בעליהן ונזדקקו לזה השלישי אע"פ שאין אחת מהן ערוה עליו הואיל ושתיהן זקוקות לו כל אחת אסורה לו להתיבם שהרי כל אחת ערות זקוקתו ומכל מקום חולץ הוא להן שאין הזיקה ככניסה גמורה ליפטר חברתה בלא כלום ור' שמעון פוטר אף מן החליצה ומפני שהוא דורש לא תקח לצרור בשעה שנעשות צרות זו לזו אף על ידי זיקה לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן שכל אחת נעשית כאחות אשתו לגמרי מצד הזיקה ואין הלכה כר' שמעון:4היתה אחת מהן אסורה לו איסור ערוה אסור בה ומותר באחות ודין צרת ערוה אין כאן שהרי משני בתים הן באות וזו לר' שמעון הוצרך ללמדה סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר ר' שמעון שתי אחיות פטורות לגמרי מדאוריתא אף כשאחת מהן ערוה ניגזור אטו שתי אחיות דעלמא קמ"ל ואלו לרבנן בשתי אחיות דעלמא אף כשהוא מיבם לאחת אין בה אלא זיקה דרבנן וליכא לאסוקי אדעתא למיגזר:5איסור מצוה ואיסור קדושה ר"ל אם היתה אחת מהן עליו איסור ערוה או איסור קדושה חולצת ולא מתיבמת ר"ל כל אחת מהן חולצת ולא מתיבמת וודאי אף זו לרבנן לא איצטריכא דהא שמעינן לה במתניתא קמא אלא לר' שמעון ומתוך כך שאלו בגמרא והא אמר ר' שמעון בשתי אחיות לא חולצות ולא מתיבמות ואם כן מאי האי דמצריך להו חליצה והרי הואיל ומן התורה ראויות הן ליבום זיקה גמורה היא ולדידיה הויין להו כשאר שתי אחיות שנעשות צרות זו לזו ויפטרו אף מן החליצה לדעתו ופירש גזירה משום איסור מצוה דעלמא ר"ל שאם אתה פוטרן מאן דחזי סבר לאו משום אחות זקוקה הוא אלא משום דאיסור מצוה הויא כערוה ופטורה מן החליצה ואתי למיפטר איסור מצוה דעלמא ואם אתה אומר תינח היא אחותה מיהא למה חולצת תפטר בלא חליצה משום אחות זיקה משום לתא דידה ר"ל דאתי למיגזר אחותה משום היא ואע"ג דבהיתה אחת מהן ערוה עליו שאסור בה ומותר באחותה והערוה יוצאה בלא חליצה ואין אומרים תחלוץ ערוה גזירה משום אחותה שאינה ערוה וראויה ליבם והא נמי לר' שמעון ערוה היא כשנעשו צרות ולא נצריכנה חליצה ערוה שאני דמיגמר גמירי לה ר"ל הכל יודעים באיסורה ושאחותה אינה זקוקה כלל ולא יבאו להתיר אחות זקוקה דעלמא ומכל מקום הלכה כרבנן:6זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר: