מאירי על יבמות קי״ז

1 אע"פ שאין אחים נכנסים לנחלה על פיה אם לא היו לבעלה בנים ממנה ונתיבמה על פי עצמה הרי יבם זה נכנס לנחלת אחיו על פיה אחר שדרשו במשנתנו מדרש כתובה וזיכו לה להגבות כתובתה מתורת לכשתנשאי כו' אף אנו נדרוש מדרש תורה דכתיב יקום על שם אחיו והרי קם:

2 זה שביארנו שכל שאמרה מת בעלי מתירין אותה לינשא ומגבין אותה כתובתה דוקא כשבאה לבית דין על עסקי נשואין ר"ל מת בעלי התירוני לינשא אבל אם לא באה על עסקי נשואין אלא על עסקי כתובה והוא שאמרה מת בעלי הגבו לי כתובתי אין מתירין אותה אף לינשא שהדברים מוכיחין שלא באה אלא על עסקי כתובה ואין דעתה לינשא כלל ואין כאן משום עגונא אלא אפוקי ממונא הוא ואינו אלא בשנים באה על עסקי שתיהן והוא שהזכירה שני הדברים ביחד הן שהקדימה ענין הנשואין כגון מת בעלי התירוני לינשא והגבו לי כתובתי הן שהקדימה ענין הכתובה כגון הגבו לי כתובתי והתירוני לינשא הדבר ספק ולא תנשא ולא תטול כתובה ואם נשאת לא תצא וכן לענין כתובה אם תפסה תפסה וגדולי המחברים פסקו בראשונה כאם תמצא לומר האמור כאן והוא שאם הקדימה את הנשואין ר"ל התירוני לינשא ותנו לי כתובתי נאמנת ומתירין אותה לינשא ונותנין לה כתובה מפני שעיקר דבריה על עסקי נשואין הוא ואף באחרונה ר"ל כשהקדימה את הכתובה ר"ל שאמרה תנו לי כתובתי והתירוני שמתירין אותה אלא שאין מגבין לה כתובה ואם תפסה אין מוציאין מידה:

3 המשנה השלישית והכונה בה להתחיל בביאור החלק השלישי והוא שאמר הכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה מה בין גט למיתה אלא שהכתב מוכיח:

4 אמר המאירי הכל נאמנין להעידה כלומר זה שידוע שמשיאין את האשה על פי עד אחד המעיד שמת בעלה הכל נאמנין בכך אפילו אשה או עבד או שפחה או עד מפי עד חוץ מחמש נשים שחזקתן שונאות זו את זו ויש לחוש שמא יתכונו לקלקלה כדי שיסיתוה לינשא ותתקלקל בכל הדרכים שהוזכרו והן חמותה ששונאה את כלתה בטבע מפני שאומרת הא אתיא גבאי ואכלא לגורסנאי ר"ל זרה ונכרית באה על גבי בביתי ואוכלת את עמלי:

5 ובת חמותה שהיא אחות בעלה שאף היא אומרת זו באה ואוכלת עמלן של אבא ואמא ואני מכורה ויוצאה:

6 וצרתה מפני שהיא מתקנאה בירך חברתה ואפילו נשאת היא עצמה על פיה שמא מרוב שנאה אומרת תמות נפשי עם פלשתים:

7 ויבמתה ר"ל אשת אחי בעלה שבזמן שאין לה בנים יראה שמא ימות בעלה ותעשה צרתה על ידי יבום וגדולי המחברים כתבו ביבמתה בהלכות גיטין אפילו היתה אחותה כגון שהיו שתי אחיות נשואות לשני אחים ובזו מיהא אין מקום לטעם שהזכרנו שהרי היא ערוה אלא שמכל מקום יבמתה סתם אמרו ואפילו אחות בכלל ואע"פ שאין בה טעם זה מכל מקום לא פלוג רבנן או שמא טעם השנאה מפני שכל אחת מגלה ליבמה סתרי אשתו כדי להוכיחה ומכל מקום יש מפרשים ביבמתה כגון שהיו שני אחים ומת אחד מהם ונפלה אשתו לפני יבם זה והוא במדינת הים ואמר שאין אשת היבם נאמנת לומר מת בעלה להתיר בעדותה את היבמה לינשא אע"פ שנאמנת לעצמה שמא אינה מכונת אלא לקלקלה שתנשא ותאסר ליבמה שאע"פ ששומרת יבם שזינתה לא נאסרה ליבמה נשאת מיהא נאסרה וכיוצא בזה הוריתי בשומרת יבם שהיה יבמה במדינת הים עם בת אחת ובאה הבת והעידה שמת אביה והוריתי בה למעשה שאינה נאמנת להתיר היבמה לשוק מדין בת בעלה וכבר הארכתי בה בתשובת שאלה:

8 ובת בעלה ר"ל חורגתה מפני שמתיראה ממנה לגלותה עם אביה והרי חמש נשים שהן שבע שהכלה שוה בדין זה עם חמותה ר"ל שבאותו ערר שהחמות שונאה כלתה הכלה שונאה חמותה וכדכתיב כמים הפנים לפנים ר"ל שמראין הפנים לפנים עצמן כן לב האדם לאדם ר"ל שאהבתו ניכרת לזה שהוא אוהבו ואע"פ שאיפשר לפרשו בדברי תורה ר"ל שכל שהוא מתעמל בה היא עמלה עליו ומסכים לדבר הלכה מכל מקום פשוטו של מקרא כך הוא וכן אשת אב בערך בת הבעל כענין זה בעצמו ונמצאו שבע וזהו שאמרו בגמרא לדעת ר' יהודה שבע תנן ולדעת רבנן לא הוצרכו שתים אלו לשנותן ואני תמה היאך לא מנו גם כן אשת אחיה לדעת ר' יהודה שהיא בערך אחות בעלה ושנאמר בה שלדעת חכמים כבר נכללה באחות הבעל מדין לב האדם לאדם אלא שקצת גדולי הדור ראיתי שהביאוה ומכל מקום כל שכן שיש לתמוה היאך לא נמנית בכאן לדעת ר' יהודה ונראה לי שנאמנת שמכל מקום יראת בעלה עליה שלא לקלקל את אחותו:

9 ומה בין גט למיתה וכו' וחוזר למה שאמרו בשני של גיטין כ"ג ב' שאף הנשים שאין נאמנות להעיד במיתת בעלה נאמנות להביא גיטה ובלבד ממדינת הים שצריכה לומר בפני נכתב ונחתם ואין משגיחין עוד בערער הבעל והוא שהשיב שהכתב מוכיח כלומר וראיתה בצדה שהרי גיטה בידה ואין הבעל נאמן בערעורו וכמו שביארנו שם:

10 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

11 בת חמיה שאינה בת חמותה כגון שהיא בת חמיה מן האונסין או מן הנשואין ומאשה אחרת שאלו כאן אם היא נאמנת וענין השאלה שמא שנאתה של זו נגררת אחר אמה ר"ל שמתוך שחמותה שונאתה הזו שאינה בת חמותה אע"פ שהיא בת חמיה אינה בכלל או שמא עיקר השנאה בבת חמות משום דסברא אכלא לגורסנא דאימא ר"ל נכסים שהביאה שהבית מתפרנס מהם והאי טעמא איתה נמי בבת חמיה דהא שייך בה למימר אכלא גורסנא דאבא ועל הדרך שפירשנו במשנה ולא הובררה ונראין הדברים שאף היא בכלל ואינה מעידה שבודאי עיקר הטעם מחמת גורסנא הוא שאם מטעם שהיא נגררת אחר אמה הרי היה לו למנות גם כן בת צרתה ובת יבמתה ויש אומרין שהדבר בספק ולא תצא ומכל מקום אשת חמיה שאינה חמותה ודאי מעידה דהא לא אכלא גורסנא דבי נשא שהרי בניו יורשים ואוכלים:

12 אף הם שאלו חמות הבאה לאחר מכן אם נאמנת אם לאו ר"ל כגון שיש כאן שני אחים מן האב ולא מן האם והיא נשאת לראשון ואמו של שני שעתידה להיות חמותה כשתתיבם לבנה מעידה עליו ושאלו בה אם נאמנת אם לאו ותורף השאלה מי מסקא אדעתא דלימות בעל ותתיבם לבנה ומתיראה הימנה מעכשו ורוצה לקלקלה שתפסל לו או לא ואע"פ שביבמתה פסלנו בדרך זה על העתיד כמו שביארנו במשנה דילמא התם שאני דאיכא צערא דגופא ובאו לבררה ממה שאמרו מת בעלי ואחר כך מת חמי תנשא ותטול כתובה וחמותה אסורה ואע"פ שלפי דבריה אינה חמותה שכבר מת בעלה חוששין שמא לא מת בעלה ועדין חמותה היא וזו מכוונת לקלקלה ומתוך שכונתה לקלקל את חמותה מקדמת מיתת בעלה שתאמן בחמותה ותקלקל על ידה והיא נזהרת בעצמה שלא לינשא שאלו נשאת הרי יצאה לה מכלל חמות שהרי נאסרה לבנו או שמא מרוב צערה אומרת תמות נפשי והרי אינה מכוונת בכך אלא למה שחושדתה שתשניאה עם בעלה כשיבא אע"פ שאין הבעל עכשו כאן ואלמא שאף על העתיד ראוי לפסלה ותירץ בה שאני התם דרגיש בה צערא כלומר צערה קרוב עד שהוא מתרגש ובא והרי הוא אצלה כמי שבא שההולך סתמו חוזר ובא מה שאין כן בחמות הבאה לאחר מכן שאין מיתתו ראויה להעלותה על לב ומתוך כך ראוי לומר שנאמנת וכן ראוי לפסוק וכן נראה לי שכיונו בשניהם גדולי הפוסקים בשתי שאלות שלא הביאום מפני שבת חמיה כבת חמותה ואינה נאמנת וחמות הבאה לאחר מכן אינה בכלל חמות ונאמנת וכן נראה לי בלא פקפוק אלא שכל המפרשים מעמידין אותה בספק ולא תצא ואף הם מפרשים בענין דרגיש לה צערא דרך אחרת והוא שכבר הרגישה כלה זו בצער חמותה ומאחר שהרגישה דנכית ליה חויא הבלאי מזיק ליה והרי היא מעלה על לבה מה שכבר הרגישה בו אבל חמות הבאה לאחר מכן הואיל ולא הרגישה עדין בצער אינה מעלתהו על לבה ואין נראה לי שכל שחזקתן שונאות זו את זו אין הפרש בין שנצטערה כבר ללא נצטערה שאם כן כלה מן האירוסין תהא נאמנת שהרי עדין לא הרגישה אלא שעיקר הטעם אתיא ואכלא וכו' כלומר שתבא ותאכל וכו' אע"פ שלא באה עדין שכל שאינו תלוי במיתה אלא בחזרה דבר מצוי הוא ומעלתהו על לב:

13 המשנה הרביעית והכונה בא בענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר עד אומר מת ונשאת ובא אחר ואמר לא מת הרי זו לא תצא עד אומר מת ושנים אומרים לא מת אע"פ שנשאת תצא שנים אומרים מת ועד אומר להן לא מת אע"פ שלא נשאת תנשא אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת זו שאמרה מת תנשא ותטול כתובה וזו שאמרה לא מת לא תנשא ולא תטול כתובה אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג ר' מאיר אומר הואיל והם מכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו ר' יודה ור' שמעון אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו ינשאו עד אומר מת ועד אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת הרי זו לא תנשא אמר הר"ם פי' אלו הנזכרות החשודות מפני השנאה אולי יפתוה להנשא כדי שתצא מזה ומזה ויהיו בניה ממזרים אמנם כאשר הביאה אחת מאלו הנזכרות גט אליה ואמרה בפני נכתב ובפני נחתם הנה היא נאמנת ולא נחשוד אותה בשקר מפני שהכתב מוכיח ואע"פ שזה הכתב לא יתקיים אלא בדבורה אבל משיגיע בו הענין עד שתזייף הכתב פעם אחת ואמר עד אחד אומר מת ושנים אומרים לא מת ואפילו היה העד הראשון פסול או אשה והיו השנים פסולין או שתי נשים ואין הלכה כר' מאיר:

14 אמר המאירי עד אחד אומר מת ונשאת ואחר כו' בא עד אחד ואמר לא מת לא תצא ושאלו בגמרא טעמא דנשאת הוא דלא תצא הא אם לא נשאת לא תנשא והא אמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים והרי הוא כמו שהעידו שנים שמת ואידך הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים ותירץ דהאי ונשאת דקאמר פירושו והתירוה לינשא כלומר עד אחד אומר מת והתירוה בית דין לינשא על פיו אלא שלא נשאת עדין ובא עד אחד ואמר לא מת לא תצא מחזקת היתירה ומשיאין אותה ואע"פ שבשני של כתובות כ"ב ב' אמרו לא תנשא לכתחלה משום לזות שפתים איפשר שאף זו כך היא כלומר תנשא לכתחלה אלא שבעלת נפש תחוש ללזות שפתים ויש דנין כן אף בהותרה לינשא על פי אשה שהרי אף היא בכלל שהאמינה תורה והביאו ראיה ממה שאמרו בשני של כתובות אני וחברתי טהורות ואמר לה עד אחד את וחברתך טמאות איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה דהא ליכא הפה שאסר הוא הפה שהתיר חברתה מישתריא אפומא דידה וכן שבתלמוד המערב אמרו כל מקום שהכשירו עדות אשה האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש כלומר ששוים הם הא על פי עצמה אף בנשאת תצא וכן נראה בפרק האשה רבה ויש חולקים לומר דאשה לגבי כשר אפילו נשאת תצא ובשבויה הוא שהקלו ואף גדולי המחברים כתבו אשה אומרת מת או היא עצמה שאמרה מת בעלי ואחר כך בא עד כשר ואמר לא מת הרי זו אפילו נשאת תצא אבל כל שהותרה על פי עד כשר אע"פ שבא עד אחד ואמר לא מת לא תצא מחזקתה ותנשא הא כל שבא עד שני קודם שהותרה הרי זה כבאו בבת אחת שלא תנשא כמו שיתבאר בסוף המשנה:

15 עד אחד אומר מת ושנים אומרין לא מת אפילו נשאת תצא וסתמא בשכלם כשרים ומתוך כך שאלו בה פשיטא שאע"פ שהאמינה תורה עד אחד במקום שנים מיהא לא כלום הוא והעמידוה בשכלם פסולים וסוף הענין שאילו היה עד אחד כשר אומר מת ושנים או מאה נשים או פסולים אומרין לא מת כל שהותרה לא תצא מחזקתה ותנשא שכל הפסולים כעד אחד הם והוה ליה כעד אומר מת ועד אומר לא מת שביארנו את דינו אבל כל שבא עד פסול או אשה ואמר מת ובאו שני פסולים או נשים ואמרו לא מת אפילו נשאת תצא שאף בפסולי עדות הולכין אחר רוב דעות והוה ליה כעד כשר אומר מת ושנים כשרים אומרים לא מת שאפילו נשאת תצא וזהו שאמרו ללישנא בתרא דר' נחמיה עשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד אבל שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמו כלומר שאם באו בבת אחת לא תנשא ובזה אחר זה והותרה על פי ראשון לא תצא מחזקתה ולמדת שדברי ר' נחמיה אע"פ שהוא חולק עם עולא לענין זה מיהא הלכה הם כמו שביארנו בפרק האשה רבה:

16 שנים אומרים מת ואחד אומר לא מת אע"פ שלא נשאת תנשא וסתמא בשכלם כשרים ואף זו פשוטה היא אלא שהעמידוה בפסולי עדות ולימד שאף בשכלם פסולי עדות אין אומרין הוו להו כחד וחד שלא תנשא אלא הולכין אחר רוב דעות ותנשא שהולכין אף בפסולין אחר רוב דעות אף לקולא ודין שנים אומרין מת ושנים אומרין לא מת לא הוזכר כאן ואם הם כלם פסולין דנין אותם כעד ועד שהוזכר כאן ואם כלם כשרים התבאר בשני של כתובות שלא תנשא ואם נשאת תצא שהרי באשם תלוי קיימי אלא אם כן נשאת לאחד מעידיה ושאף היא תאמר בריא לי:

17 אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת כלומר שיש לו שתי נשים ואחת מהן אומרת מת ואחת אומרת לא מת זו שאומרת מת תנשא ותטול כתובה ואין הכחשת צרתה כלום כשם שאינה נאמנת במת כך אינה נאמנת עליה בלא מת וזו שאמרה לא מת לא תנשא ולא תטול כתובה ר"ל אפילו הודת אחר כן דשויא לה לנפשה חתיכה דאיסורא וכן הדין אפילו שתקה שלא תנשא שהרי אינה נשאת בעדות צרתה אפילו נשאת צרתה על פי עצמה כמו שביארנו אלא שלימדנו דמכיון דאמרה לא מת אפילו חזרה ואמרה מת אינה נאמנת הואיל ואומרת מת באותה שעה שאמרתי לא מת שנמצאת סותרת דבורה וזהו שאמרו בגמרא לא מת איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא האי מימת מית והאי היא דמיכונא לקלקולה לצרה וכי חזיא דלא אהני לה הדרא בה מהו דתימא אמתלא היא דלקלקולא הוה עבדא וכי הדרא מהימנא קמ"ל:

18 אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג ר' מאיר אומר הואיל ומכחישות זו את זו לא ינשאו ור' יהודה ור' שמעון אומרים הואיל ושתיהן מודות שאינו קיים ינשאו שתיהן והלכה כדבריהם שאין זו הכחשה לענין זה וכל שכן בעד אחד אומר מת ואחד אומר נהרג ולענין ביאור מיהא אתה צריך לומר במה שנאמר במשנה תחלה זאת אומרת מת וזאת אומרת לא מת זו שאומרת מת תנשא דלא כר' מאיר היא:

19 עד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת וכן אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת הרי זו לא תנשא הואיל ובאו בבת אחת ולא התבאר כאן אם נשאת מה דינו וגדולי המחברים כתבו שאם נשאת לאחד מעידיה ואף היא אומרת בריא לי לא תצא וכן יראה בשני של כתובות כ"ב ב' הא כל שבצד אחר תצא ויש חולקים לומר שאף לאחד מעידיה תצא דעד אחד בהכחשה לא כלום הוא ואפילו היה עד פסול אוסר ועד כשר מתיר וכן הסכימו בה גדולי הדורות ובתלמוד המערב הזכירוה אלא שנחלקו בה והוא ששנו שם עד אחד אומר מת ונשאת ובא אחד ואמר לא מת הרי זו לא תצא הא אמר עד שלא נשאת ונשאת תצא אמר ר' יוחנן זו דברי ר' מנחם אבל חכמים אומרין אף עד שלא נשאת לא תנשא ואם נשאת תצא:

20 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: