1כבר פירשנו במשנתנו בהלך בעלה ואמרו לה שמת ונשאת ואחר כך בא שאין לה פירות ופירשנוה שאינה מוציאה ממנו פירות שאכל וכן יראה מתלמוד המערב כמו שביארנו במשנה ואם כן דוקא פירות שאכל דליתנהו אבל איתנהו אע"פ שכבר נטלם בעל שני הרי היא מוציאתם מתחת ידו ומכל מקום דוקא בשני שלא היה לבעל זכות בפירות כלל אבל ראשון הואיל ונתלשו קודם שתאסר היא עליו נוטלם ולא תפשוה בפירות שאכל אלא משום סרכא דשני דבדידיה מיהא כל שלא אכל מוציאה ולעיקר הפירוש מיהא קשה לפרש מהו שנאמר הטעם משום דתנאי כתובה ככתובה ומהיכן אשה באה להוציא פירות שאכל בעלה מכח תנאי כתובה ואדרבה איפכא מסתברא דכיון דלית לה כתובה הוה ליה נמי איהו לגבי פירי כאיניש דעלמא ושתוכל להוציאם איפשר דהאי טעמא אמזונות ובלאות קאי וכבר ביארנו שיש מפרשים בה דין פירות ר"ל שאינה פודה מפני שהפדיון תנאי כתובה ומאחר שהפסידה כתובתה הופקעו תנאיה:2אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה שהרי מן התורה תרומה היא שאין דינה אלא כרעה על היפה ובשוגג מיהא אוקמוה אדאוריתא במזיד מה שהרים תרומה היא וקדושת תרומה עליה ומכל מקום מדברי סופרים לא נתקנו השירים בכך וצריך לחזור ולתרום ואף השוגג שביארנו שתרומתו תרומה דוקא בשלא ידע הטומאה אבל ידע בטומאה אלא ששגג לומר שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא קרוב למזיד ויחזור ויתרום וכן התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצא סרוח תרומתו תרומה שאף זו רעה על היפה היא אלא שאע"פ ששגג צריך לחזור ולתרום מפני שקרוב למזיד הוא שהיה לו לטעום ממנו מעט בתקון עצמו ולא טעם ויש לפקפק בזו של קישות קצת דברים וכבר ביארנום בשני של קדושין מ"ו ב':3אין תורמין מדבר שחיובו מן התורה על דבר שחיובו מדברי סופרים וכן בהפך שהרי זה כמן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב תרם משאינו נקוב שחיובו מדברי סופרים על הנקוב שחיובו מן התורה הרי זו תרומה ביד כהן ויחזור בעל הבית ויתרום ויש אומרין שהוא הדין שהכהן מוציא תרומה משאינו נקוב אלא שלא חש להזכירה אחר שאין בה חיוב תורה ושמא בכיוצא בזו לא הצריכו סופרים לתרום משאינו נקוב תרם מן הנקוב על שאינו נקוב הרי היא תרומה ביד כהן אלא שאינה נאכלת אחר שהיא מחויבת מצד עצמה עד שיפריש עליה הכהן ממקום אחר שהרי טבל היא בידו ולאו דוקא ממקום אחר אלא אף מיניה וביה ואף בזו יש אומרים שאף הישראל צריך לחזור ולתרום את שאינו נקוב אלא שמאחר שאין בו חיוב תורה לא חש להזכירה או שמא בכיוצא באלו לא גזרו לתרום משאינו נקוב כמו שביארנו ולפי דרכך למדת שהתורם מן הרעה על היפה הואיל ומכל מקום מין אחד הוא תרומתו תרומה וכבר ביארנוה בשני של קדושין:
