אילת השחר (מלבי"ם) ס״ב

« אילת השחר (מלבי"ם) ס״א אילת השחר (מלבי"ם) ס״ג »

1 מלבי"ם פתח ↗

כל ימי אשר הנגע בו יטמא: מבואר שבזמן שאין הנגע בו אף שקצצה במתכוין אינו טמא. ובספרא מוכיח מן "כל ימי" שבא להוציא קצצה במתכוין. ומבואר בגמ' בכורות דף לד שהוא מטעם קנס והוא דרוש אסמכתיי כי מדאורייתא אף שקצץ במתכוין טהור. וכבר כתבתי בפ' שמיני סימן קמג ובאה"ש כלל רלו ענין הדרושים האסמכתיים האלה שהוא אחר שראו חכמים לקנוס את הקוצץ בהרת, ואין כח בידם לעשות ולגזור דבר הפך המבואר בכתוב, כאשר הסכימו כל חכמי לב, על פי זה הראו שיש לצדד הכתוב אל תקנתם באופן שאין גוזרים נגד דבר המבואר, ודיוקם הוא ממה שבא "כל ימי" בסמיכות שהוא נגד חוקי הלשון שכבר כללו המדקדקים שהסמיכות לא יהיה רק אל השם או אל המקור, לא אל המלה, והיל"ל "כל הימים אשר הנגע בו" כמו "כל הימים אשר אתם חיים על האדמה" ומזה נראה שמלת "ימי" נסמך אל שם "נגע" לא אל מלת "אשר" ופירושו כל ימי הנגע היינו כל ימיה שראויה להיות, הגם שאיננה עתה כי קצצה כיון שעוד לא מלאו ימיה- טמא. אבל כפי שכתוב "כל ימי אשר הנגע בו" משמע שאם נקצצה טהור ובזה עשו פשר וגזרו שאם קצץ בכוונה טמא שבזה עדיין ימי הנגע קיימים ובין נקצצה מעצמה שעברו ימיה. וזה רק סמך בעלמא כי הגם שכללו המדקדקים שהשם לא יסמך כי אם לשם אחר ולא לפעל ולמלת הטעם, מצאנו במלת "אשר" שיוצא מן הכלל ונסמך אליו מלת "מקום" – "מקום אשר אסירי המלך אסורים" בראשית ל״ט:כ׳*, "מקום שיפול העץ" קהלת י״א:ג׳. וכן מצאנו "בעון אשר ידע" שמואל ג מ"ש מאימתי הוא טהרתו היא בפ"י דנגעים מ"ה ועיין למעלה ?? ומ"ש אמר ר' אלעזר לא נחלקו כן הוא גם בתוספתא דנגעים פרק ג בשם ר' יהודה. והטעם, שאם קצץ בשר חי יש לומר שאם היה קיים היה מעכב הפריחה. ואם שייר ממנה כל שהוא כ"ע סבירא להו דלא קנסוהו כולי האי ולא נחלקו אלא בשקצץ מכוון. וראיתי להגר"א בבאוריו שפי' שטעם ר"א משום דחייש שמא קצץ עמו בשר חי וחכמים לא חששו, וזה הפך מהמבואר בבכורות דף יז ע"ב דר"א סבר אפשר לצמצם וחכמים ס"ל אי אפשר לצמצם

1 הסמיכות לא תהיה רק אל השם, לא אל המלה והפעל. לבד מלת "אשר" יוצא מן הכלל. וחז"ל עשו בו אסמכתא במה שכתוב "כל ימי אשר הנגע בו". תזריע ס' קנו

« אילת השחר (מלבי"ם) ס״א אילת השחר (מלבי"ם) ס״ג »