אילת השחר (מלבי"ם) תקצ״ה

« אילת השחר (מלבי"ם) תקצ״ד אילת השחר (מלבי"ם) תקצ״ו »

1 מלבי"ם פתח ↗

ללכת בהם: ההליכה מושאלת מן ההליכה הפעלית – שילך בדרך להגיע אל מחוז חפצו – אל ההליכה המוסרית, שילך בדרך טובים וארחות צדיקים ישמור. ובלשון יש על זה הבדל במה שהלך בבנין הכבד יבא לרוב על הליכה הגיונית – "אהלך באמתיך" תהלות פו, "בחקותי יהלך" יחזקאל יט. או על הליכה מליצית – "בין הרים יהלכון", "שם אניות יהלכון", "לאור חציך יהלכו", "צדק לפניו יהלך" שאינו הליכה ברגלים. ויבא בבנין התפעל על הליכה הֵנה והֵנה כגון לטייל או להתהלך לפני או אצל נושא אחר כמו "הנה המלך מתהלך לפניכם", "את האלקים התהלך נח". ובמדרש "וישמעו את קול ה'..מתהלך בגן" – מקפץ ועולה מקפץ ויורד שהיא הליכה טיולית הנה והנה. ואם בא בבנין הקל על הליכת הנפש בדרך התורה ירצה שילך בדרך זה בקביעות עד שהיא תהיה מחוז חפצו ומגמת פניו כהולך בדרך להגיע אל עיר וזה שאמר עשם עיקר ואל תעשם טפלה. ואחרי העיון ראיתי כי בכינוי הרבים יאמר לפעמים בם ולפעמים בהם: "ונשא בם את השולחן", "ויקדש בם", "כי בם בחר ה' לשרתו", "ולא תתחתן בם". "והמותי את כל העם אשר תבא בהם", "ויפתח יוסף את כל אשר בהם". ומבואר שמלת "בהם" פורט יותר ממלת "בם", ובא לרוב כשיתפשט בכל הדבר שבו. ואמר במדבר ד ט "ואת כל כלי שמנה אשר ישרתו לה בהם", ושם פסוק יד "ונתנו עליו את כל כליו אשר ישרתו עליו בהם". מה שאין כן בפסוק יב אמר "את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקדש". ואמרו ביומא דף מח הניח מזרק בתוך מזרק וקבל בהם את הדם מהו? תנא דבי ר' ישמעאל "אשר ישרתו בם בקדש" – שני כלים ושירות אחד שמה שכתב "בם" משמע שאינו משמש בכל אחד בפרט וביחוד. ועל כן ממה שכתב "ללכת בהם" הוציא שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם. ומה שכתב וכן הוא אומר "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" ר"ל שהוא המעיין המתמלא מעצמו ואין צריך לחכמות חצוניות למלאת מימיו וכן דרש בספרי "ואין לזרים אתך"--שלא תערב בהם דברים אחרים וכולי ככל דברי הספרא דפה. והוסיף כי יתרון לחכמת התורה על חכמות אחרות שאין מועילים רק בעולם הזה והתורה תועיל בין בעולם הזה בעודו מתהלך ומתנענע אל השלמות, ועל זה אמר "בהתהלכך", ובין בעולם הנשמות ששם יתעדן במה שהשיג בחייו, וזה "בשכבך", ובין בעולם התחיה, ועל זה אמר "והקצות". כי האדם חי ומת וחי, והם שלשה הגבולים. ומוסיף כי עיקר שישוב לחיות בתחיה הוא על ידי התורה וז"ש "הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך" וכמו שאמרו בכתובות דף קיא כל העוסק בטל התורה, טל תורה מחייהו. ושמא תאמר אבד סברי שהלא הגוף יבלה וישוב העפר על הארץ והשתות יהרסון וצדיק מה פעל. משיב "אני ה' " כי הוא השכר המקוה שישיבו הנפשות אליו והוא שישוב להחיות הגוף בתחיה וז"ש "ועד זקנה אני הוא אף אני אחרון וכולי", ואין להאריך יותר.

1 בכינוי הרבים יאמר "בם" או "בהם". ומלת "בהם" פורט יותר ממלת "בם" כי מורה שיתפשטו בכולו אחרי ס' קמא. ובדקדוק כינוי אתהן, אתהם – עיין קדושים סימן קיב.

« אילת השחר (מלבי"ם) תקצ״ד אילת השחר (מלבי"ם) תקצ״ו »