1שני פעלים הבאים זה אחר זה באופן שהפעל השני משלים וגומר פעולת הפעל הראשון – אם נזכר גוף הפעול אחר הפעל הראשון – יבוא הפעל השני סתם בלא כינוי ובלא מלת "את". "ולקח הכהן מדם החטאת ונתן". "והרים את אזכרתה והקטיר".2ולכן בכל מקום שנלוז מן הכלל הזה ובא אחריו הכינוי או מלת "אותו" – דרשוהו חז"ל לאיזה מיעוט. ואם בא מלת "אותו" דרשו ממנו לרוב שני מיעוטים – א מן הכינוי היתרה, ב ממה שבאה הכינוי דבוקה אל מלת "את" שתופס גוף הפעול כנזכר בסימן הקודם. ותראה דרושים כאלה על והשליך אותה ויקרא ס' פה, והקטיר אותו ויקרא ס' צ, ועל והביאה ויקרא ס' קא. ועוד ויקרא קח, וסימן קעד, וסימן רי, וסימן רטו, וסימן ריז, וסימן שנה. צו יב. מצורע מט, וסימן צה. אחרי צח. אמור קא, וסימן רד, וסימן רכג3וכן בג' פעלים הבאים זה אחר זה שהשנים האחרונים משלימים פעולת הראשון – ראוי שהשנים האחרונים יבואו בלא כינוי. כמו "ויעש גדי עיזים…ויוצא אליו…ויגש" שופטים ו, יט. ומה שכתוב "והקריבה אל הכהן והגישה" בכינוי נדרש ויקרא ס' קלא
