1וכל המלות הנמצאים במשפטים יש להם סדר. ויש בזה כללים וחוקים איזה תקדים לחברתה. למשל מתי יקדים השם אל הפעל ומתי יקדים הפעל אל השם, שביארנו כלליהם בפרק י"ב. ומתי יקדים שם הצדדי ומתי בהפך. וכן כל מלה ומלה שבאה במשפט.2ואחר הדיוק הכל מיוסד על חוק אחד, שדרך בעל הלשון להקדים את המלה שהוא עיקר כוונתו ולאחר את הטפל אליו; בין שיהיה שם או פעל או מלה, בין שהוא נושא או נשוא או מלת היחוס וכדומה. ומה שכתבנו עד הנה בזה – כמו בקדימת התואר והמתואר כלל נט, כלל ס, בשמות הסמוכים כלל סא, בקדימת המספר כלל עח, וכן כלל צב, כלל קט, כלל קיט, כלל קכ, כלל קכא – הכל מיוסד על כלל הזה. ועוד בו פרטים רבים כמו שנבאר.3וכן בפרשיות, ראוי להקדים הקודם במעלה ובלימוד. והפרשה שפרשיות שאחריו נלמדים ממנה – לה משפט הקדימה. ומה שהקדימה פרשת המשיח לפרשת העדה יש בו דרוש ויקרא ס' רמ
