אילת השחר (מלבי"ם) ש״פ

« אילת השחר (מלבי"ם) שע״ט אילת השחר (מלבי"ם) שפ״א »

1 מלבי"ם פתח ↗

והזה מדם החטאת: בכל מקום שנזכר 'הזאה' באר באיזה אופן מזה. והוא, או באצבע כמו בחטאת הפנימית או באזוב כמו במצורע ובפרה אדומה. לבד פה לא באר במה יזה. וכבר בארנו למעלה סימן רכ כי ההזאה הוא השלכת טיפי הדם מרחוק, לא מן הכלי שזה נקרא 'זריקה' כמו שאמרו בספרא פרשה ג ט "והזה" – ולא הזורק. וכיון שלא היה באצבע ולא באזוב, על כרחך היה מגוף העוף, וכמ"ש רש"י במנחות דף ג. הזאה - אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו. מצוי - סוחט בין אצבעותיו. וזהו שאמר בספרא מובא בזבחים דף סד: "והזה מדם החטאת" – מגופה של חטאת. וזה מוכרח. שאף אם תרצה לדחוק שהיה באצבעו הגם שלא כתוב באצבעו, אם כן תאמר בהכרח שיהיה מקבל הדם תחלה בכלי כמו בחטאת הפינימית ובמצורע או לתוך כף ידו כמו בפרה אדומה. אם כן הלא ממה שכתב "והזה מן הדם" מבואר שמזה מקצת, לא כולו, שאם כן היה לו לומר "והזה את הדם" וכמ"ש למעלה. ואם כן איך אומר "והנשאר בדם ימצה"? שגדר פעל 'מצה' הוא על הדם הנבלע בגוף העוף, לא על דם המכונס בכלי כמו שבארנו למעלה סימן פב. והיה לו לומר "והנשאר בדם ישפך" כמו שכתב בחמשת מיני החטאת, שעל דם המכונס צודק לשון 'שפיכה' ו'מזה'. ומזה מוכרח שהיה ההזאה מגוף החטאת. ולפי זה מה שכתוב "והזה מדם החטאת" פירושו שוה עם מה שכתוב ויקרא ד׳:ה׳ "ולקח מדם הפר" שפירושו ולקח דם מהפר וכמו שבארתי זה היטב למעלה סימן ריד. וכן פה - והזה דם מהחטאת. ולא אמר בפירוש "והזה דם מחטאת" שאז היה משמעו אף דם העור והתמצית וכמו שבארנו שם טעמו. עיי"ש.

1 ויש הזיה גם מגוף העוף. ויש הבדל בינו ובין מצה. שהמזה אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד והדם ניתז מעצמו, והמוצה סוחט בין אצבעותיו. ויקרא סימן שלד

« אילת השחר (מלבי"ם) שע״ט אילת השחר (מלבי"ם) שפ״א »