אילת השחר (מלבי"ם) תקל״א

1 מן פעל 'זמם' שמורה על המחשבה בעצה עמוקה להרע או להטיב נגזר שם "מזימה" על עומק עיון והתגברות מחשבה; פעמים לטוב ופעמים לרע. ושם זימה הונח ביחוד על השתקעות המחשבה בחטא ובזנות. ובתורה לא תמצא שם זה רק במחלל את בתו להזנותה ובערות אשה ובתה. קדושים ס' קיא

2 והכתוב דבר בעריות בלשונות מיוחדות – תועבה, זימה, חסד, וכדומה – וכל אחד נצרך לדרוש מיוחד.

3 ובכל העריות תפס לשון שכיבה ובאחותו ואשת אחיו תפס 'לקיחה'. ויש בזה טעם על פי הפשט. ובערות אשה ואמה תפס גם כן 'לקיחה', ויש בזה לימוד. קדושים סימן קי