אילת השחר (מלבי"ם) תקס״ז

« אילת השחר (מלבי"ם) תקס״ו אילת השחר (מלבי"ם) תקס״ח »

1 מלבי"ם פתח ↗

מראשו ועד רגליו: הנה מלת "עד" יהיה לפעמים עד ועד בכלל ולפעמים עד ולא עד בכלל, כידוע, עד שלכן יפרשוהו חז"ל כפי הענין כמ"ש סנהדרין דף כא "ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה" – ביום מותה הוה לה ולד, וביומא דף כו א"ר לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנא׳ "שובה ישראל עד ה' אלקיך" ורי״א ולא עד בכלל. אולם במקום שמציין שני הגבולים – "מן" "עד", יהיו לרוב הגבול הראשון והאחרון בכלל: "אמחה את האדם... מאדם עד בהמה" בראשית ו׳:ז׳, "מחוט ועד שרוך נעל" שם יד, "מנער ועד זקן" שם יט, "מיום הראשון עד יום השביעי" שמות י״ב:ט״ו, "מבכור פרעה... עד בכור השפחה" שם יא, "ממתנים ועד יריכים יהיו" שם כח וכדומה. אולם מ״ש פה "מראשו עד רגליו" פי׳ שאין הראש והרגל בכלל! ובערכין דף יח מנלן? איבע״א שאני סימנים דגופו מסימנים דראשו ואיבע״א לכל מראה עיני הכהן" ר״ל טעם אחד נתן שע״כ אין הראש בכלל אחר שאינו ממינו, כי נתק הראש דיניו משונים מצרעת עור בשר וא״כ כמו שאין ראשו בכלל כן רגליו. וטעם השני נותן שע״כ אין הרגל בכלל דבעינין "לכל מראה עיני הכהן" ואינו יכול לראות תוך רגלו וא״כ ה״ה שאין ראשו בכלל. ויש ראיה לדבריהם ממה ששינה פה הלשון מבכ״מ, שתמיד יאמר "מכף רגלו ועד קדקדו" דברים כח . שמואל ב י״ד:כ״ה . איוב ב׳:ז׳. כי יש הבדל בין רגל ובין כף רגל. ש"כף רגל" מציין תחתית הרגל כמ״ש "כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם" דברים י״א:כ״ד, "עד מדרך כף רגל" שם ב אבל שם רגל" מציין את הרגל כולו וכן יש הבדל בין קדקד ובין ראש ששם "קדקד" בא על צד העליון של הראש בגובה, במקום שער שייטיל ומובדל מן מצח שהוא למטה מהקדקד פנוי מן השער כמ"ש "קדקד שער" תהילים ס״ח:כ״ב, "ולקדקד נזיר אחיו" בראשית מח והפעל ממנו "ויקד האיש", "ויקדו וישתחוו" – כפיפת הקדקד לצד מטה כמ"ש ברכות לד . מגילה כב . שבועות טז -קידה על אפים, כריעה על ברכים- כי קידה מן קדקד וכריעה מן כרעים אבל שם "ראש" כולל כל הראש ולכן בכ״מ שיאמר עד ועד בכלל יתפס הלשון "מכף רגל ועד קדקד" שכולל תחתית הרגל וגובה הראש אבל פה שעד ולא עד בכלל אמר "מראשו ועד רגליו" שמצד זה היא בצד א׳ עד ועד בכלל, כי קצת הראש שהיא מן הקדקד ולמטה וכן הרגל מן הכף ולמעלה בכלל ובערכין דף יח מביא בכלל זה פלוגתא דתנאי דתניא "מיום הראשון עד יום השביעי" יכול ראשון ולא ראשון בכלל? שביעי ולא שביעי בכלל? כענין שנאמר "מראשו ועד רגליו" ראשו ולא ראשו בכלל, רגליו ולא רגליו בכלל ת״ל "עד יום אחד ועשרים לחדש בערב". רבי אומר אינו צריך – ראשון וראשון בכלל, שביעי ושביעי בכלל. הנה מבואר שרבי החזיק זה לכלל נאמן שכ״מ שכתוב שני הגבולים .מן עד. שניהם בכלל. ולא יקשה לרבי מ״ש "מערב ועד בקר" שמות כ״ז:כ״א וכן "יהיה הענן מערב ועד בקר" במדבר ט׳:כ״א כי בציון הזמני ר״ל הבקר בכלל כי רגע א׳ בהכנסת הבקר והערב נקרא "ערב ובקר" להוציא שלא יכבה המנורה לפני בא הבקר. וכן היה עמוד הענן משלים לעמוד האש וכולי כמ״ש בשבת דף כג וכן מ״ש "מהנשף עד הערב" ש"א למד, "מעלות השחר עד צאת הככבים" נחמי׳ ד היינו עד הוחל הערב. ובספרא אמור פרק יג מ״ו אין לי אלא מלפניו, מלאחריו מנין? ת״ל "מערב עד ערב תשבתו שבתכם" וכן יודה רבי במקום שיש סתירה בין המקראות כמו בערכין – "ואם מבן חדש עד בן חמש", "ואם מבן חמש עד בן עשרים" שבזה לא נדע אם חמש כלמטה או כלמעלה וצריך ריבוי כמ״ש בערכין שם. ורבנן סברי כיון שמצאנו פעם "מראשו עד רגליו" שיוצא מן הכלל, אין הכלל דוקא והוצרך הכתוב לרבותו. וכפי הנראה הפלוגתא שבין ר' יהודה ורבנן בתוספתא פ״ב דתרומות ופ״ב דחלה ומובא בגיטין דף ח שלר"י הים אקינוס שייך לא״י ולרבנן אינו כא״י תלוי בזה שדעת ר"י כדעת רבי וס"ל דמ"ש "מהמדבר והלבנון... ועד הים האחרון יהיה גבולכם" – הים בכלל. ורבנן כרבנן דהתם דאין עד בכלל. ועי' באה"ש כלל תקסז ובזה יל"פ מ"ש זבחים מט : סנהדרין עז : נדה יט ר"נ בן אבטילמוס אומר מנין לפריחת בגדים שהיא טהורה, נאמר קרחת וגבחת בבגדים ונאמר קרחת וגבחת באדם, מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן פרח בכולו טהור. והתם מנ"ל? דכתיב "מראשו ועד רגליו" ואתקיש ראשו לרגליו, מה להלן כולו הפך לבן פרח בכולו טהור אף כאן כולו הפך לבן פרח בכולו טהור והק' התוס' בעירוכין שם ד"ה ואיבע"א דהא שם מבואר דפריחה לא שייך ברגל ונראה דדעת ר״נ כרבי דעד ועד בכלל בכ״מ ועפ״ז ס"ל שמ״ש "עד רגליו״ הוא באמת בכלל דהא כבר כתבתי דרגל הוא כל הרגל וכל הרגל בכלל חוץ מן הכפות שיש להם שם לווי "כף רגל". אבל שם "ראש" שיבא לפעמים על חלק המכוסה בשער לבד כמו "ופרע ראש האשה", "וגלח את ראשו" א״כ ע״כ ראשו ולא ראשו בכלל שכף רגל לא יקרא בסתם בשם רגל אבל מקום השער כולו נקרא בשם ראש ואין לו בכללו שם אחר רק אם יכנה חלקים ממנו יקרא חלק הפנים "קדקד והאחור "עורף", לא אם ידבר מכולו וא״כ מדוע אמר "מראשו"? והלא תמיד כשאמר "מן-עד" שני הגבולים בכלל... ע״ז השיב שלפעמים גם הראש בכלל אם י״ל שני נגעים נתק בראש ונגע בעור הבשר ואז אם פרח מראשו עד רגליו וראשו בכלל טהור גם מן נתק הראש ומ״ש אתקיש ראשו לרגליו פי׳ כמו ש"עד רגליו" עד בכלל כן "מראשו" – ראשו בכלל ומזה הוכיח לפריחת הראש מועיל ג״כ

1 מלת "עד" יהיה לפעמים עד ועד בכלל ולפעמים לא עד בכלל. אבל במקום שמציין שני הגבולים – "מן…עד" – יהיו שני הגבולים בכלל. ויש בזה פלוגתא בגמרא תזריע ס' פא. בהר ס' נד. בחקותי סימן ס, וסימן צא

« אילת השחר (מלבי"ם) תקס״ו אילת השחר (מלבי"ם) תקס״ח »