אילת השחר (מלבי"ם) ל״ט

« אילת השחר (מלבי"ם) ל״ח אילת השחר (מלבי"ם) מ׳ »

1 מלבי"ם פתח ↗

אכול תאכלו אותה בקדש: פירוש, היה ראוי שתאכלו אותה בקדש, לא לשרפה. ומה שאמר מלמד שאכילתה בפנים, נראה פירושו בהיכל. כי מה שכתב "תאכלו בקדש" דומה עם מה שכתוב "הן לא הובא את דמה אל הקדש" שפירושו להיכל. וכבר למדו בזבחים דף סג. שאוכלים קדשי קדשים בהיכל ממה שכתוב "בקדש הקדשים תאכלנו". עוד למד שאם נטמא – נשרף בקדש ממה שכתוב "אכל תאכלו", כי כפילת המקור על הפעל יבא לפעמים להראות החיוב, וזה במאמר המגביל נגד אזהרה כמו פה. שנגד מה שכתוב בפר' צו ויקרא ו, כג "וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף" שדריש שם צו פרק ח מ"ה שישרף בקדש, ופירשו "בקדש לא תאכל" רק בקדש תשרף – נגד זה אמר אחר שלא הובא את דמה פנימה אכל תאכלו בקדש. ולכן כפל המקור עם הפעל. שאם יכתב הפעל לבד נפרש שרשות לאכל ואינו מוזהר עליו כמו שבארנו ויקרא ס' קלח, צו סימן ל ששני מאמרים שהאחד מחייב מה שהשני שולל אינו חיוב רק רשות כמו "לא תאכל כל נבלה..לגר תתננה ואכלה" – פירושו מותר לאכל. לכן כפל "אכל תאכלו" להראות שהוא ציוי חיובית, שכפל שפעל מורה על החיוב. ואחר שממה שכתב "אכל תאכלו" מוכח שמאמר זה מגביל נגד מאמר שבפר' צו – ידעינן שמה שכתוב שם "בקדש לא תאכל באש תשרף" הוא אף בהיכל כמו שמ"ש "בקדש לא תאכל" היא גם בהיכל. וזהו שאמר מנין שאף שריפתה בפנים תלמוד לומר "אכל תאכלו". וממה שכתב מלת "אותה" תחת הכינוי "תאכלוה" שבא לדייק שנית – רק אותה תאכלו בקדש, לא אשר יובא מדמה לפנים, וזה כבר נודע בכתוב בפירוש – על כרחך בא כדי שעל ידי כן יהיה הכתוב המפורש בפר' צו מיותר, ובא לדייק רק מה שבקדש לא תאכל בקדש ישרף. אבל מה שבחול לא יאכל – לא ישרף בקדש רק בחול, דהיינו היוצא ונטמא שם. ואתיא סתמא זו כרבי עקיבא בספרא צו פרק ח מ"ז ובמשנה דשקלים פרק בתרא דכן פסק הרמב"ם פ"יט מהל' פסולי המוקדשין ה"ו.

1 ולפעמים בא המקור לפני הפעל להראות החיוב במאמר; שיש לטעות שהוא רשות. כמו בציוי הנגבל נגד אזהרה כמו שיתבאר לקמן כלל רכח, שמיני ס' נז

« אילת השחר (מלבי"ם) ל״ח אילת השחר (מלבי"ם) מ׳ »