אילת השחר (מלבי"ם) תכ״ז

« אילת השחר (מלבי"ם) תכ״ו אילת השחר (מלבי"ם) תכ״ח »

1 מלבי"ם פתח ↗

דבר אל בני ישראל: יש פרשיות רבות שלא כתוב בהן רק "וידבר ה' אל משה" ולא כתוב "דבר אל בני ישראל" כמו פרשת "זאת חקת הפסח" שמות יב, מג, "קדש" שם יג, "כי תשא", כיור, שמן המשחה, שם כא מעילות, שבועת הפקדון ויקרא ה, נגעי אדם שם יג, תורת המצורע, נגעי בתים שם יד, שור או כשב שם כב, אך בעשור שם כג, וכדומה. לפי זה יפלא מדוע נשתנו פרשיות רבות שהאריך בהן "דבר אל בני ישראל"? וכבר אמר בספרא קדושים פרשה ד משנה א "ואל בני ישראל תאמר", "ואל בני ישראל תדבר", "אמור אל בני ישראל", "דבר אל בני ישראל", "צו את בני ישראל", "ואתה תצוה אל בני ישראל" – ר' יוסי אומר דברה תורה כלשון בני אדם בלשונות הרבה וכולם צריכים להדרש. ולפעמים ידרשם למעט גרים ונשים אבל יבואר בסימן שאחרי זה שזה אינה דרשה מכרחת תמיד. אולם זה מוחלט שהעובדי כוכבים מוצאים מכלל "בני ישראל" וימעטם תמיד כל היכא דכתיב "בני ישראל". ואחר שהעובד כוכבים יכול להביא קרבנות נדבה, כמו שלמד בספרא אמור פרשה ז משנה א, בהכרח יורה המיעוט דפה שאין לעולתו דין עולת ישראל להטעינה סמיכה שהוא מצות עשה של בעל הקרבן. וזה שאמר ואין עובדי כוכבים סומכים, ועל זה סמך גם כן מה שאמרו בחולין דף ה "מכם" – בכם חלקתי ולא בעובד כוכבים. והנה גם גבי תנופה דרש כזאת בספרא צו פרשה יא ומנחות דף מא. לכן באר שאי אפשר ללמוד אחד מחברו; כי הגם שבצד אחד מדת תנופה מרובה שנוהג בדבר שיש בו רוח חיים כגון כבשי עצרת וחזה ושוק של שלמים ובדבר שאין בו רוח חיים כגון שתי הלחם ומנחות ובמנחות צד: חשיב עוד דברים שנתרבה תנופה שנוהג בקרבנות ציבור ובשחוטים, ופה תפיס אחד מהן; בצד אחד מדת סמיכה מרובה מתנופה שכל החברים סומכים על הקרבן ואין כולם מניפין כמ"ש במנחות דף צד, ולכן אי אפשר ללמוד חד מחבריה. ובכיוצא בזה דרשו בכל מקום דכתיב "בני ישראל" כמו גבי חטאת בספרא דבורא דחובה פרשה א, גבי חלב ספרא צו פרשה י משנה א, גבי זיבה ספרא זבין פרשה א, ונדה דף לד, גבי שחוטי חוץ ספרא אחרי פרשה ו משנה א, וזבחים דף קטז, גבי מועדים ספרא אמור פרשה יא משנה א, גבי ערכין ספרא בחקתי פרשה ג משנה א, ערכין דף ה, וגבי גזל הגר ילקוט נשא דף רד: בשם ספרי זוטא "אין עכום מתודים", וגבי סוטה שם דף רה ע"ד בשם ספרי זוטא, וגבי נזיר נזיר דף סא, וגבי חלה בספרי זוטא מובא בילקוט דף רכו עמוד ג, וכן גבי ציצית שם ובמחות דף מב, ובזבחים דף מה, תמורה דף ג, בתרומה כתיב "ולא יחללו את קדשי בני ישראל" – ולא עכו"ם, ובטומאה "וינזרו מקדשי בני ישראל" – ולא עכו"ם. ובמקומות שלא נמצא הדרוש הזה מובן מעצמו כי אטו תנא כרוכלא ליחשב וליזיל. ובמקום שאין צורך לדרוש הזה בארוהו בדרך אחר כמו בפר' יולדת ספרא תזריע פרשה א כמו שכתבנו שם וכן גבי עריות שמרבה בספרא ובסנהדרין דף נו עובד כוכבים מ"איש איש" וכן אמור פרשתא ט משנה א בני ישראל מועדי ה', עיי"ש. ועיין באילת השחר כלל רס.

1 שם מד נבדל מן בגד שמלה במה שמורה על הבגד המכוין למידת הלובש צו סימן ז.

2 ושם 'בגד' בא תמיד בלשון זכר. ומה שכתב "על הבגד אשר יזה עליה" בא ללמד שלא בא על הבנה המדויקת רק על המורחבת שכולל כל בגדים, אף שאינם צמר ופשתים. צו סימן סה

« אילת השחר (מלבי"ם) תכ״ו אילת השחר (מלבי"ם) תכ״ח »