אילת השחר (מלבי"ם) רס״ה

« אילת השחר (מלבי"ם) רס״ד אילת השחר (מלבי"ם) רס״ו »

1 מלבי"ם פתח ↗

והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים כתב הראב״ע טעם אהרן הוא הכהן המשוח תחתיו. וטעם אחד מבניו הכהנים ההדיוטות שנמצאו חוץ למקדש. וטעם הכהנים שלא יהיו הפסולים וחז״ל דקדקו כפי האמת עכ״ד . אולם הם העמיקו יותר ודבריהם בנוים על שלשה כללים כלל א – בכ״מ שיזכיר דין הנוהג לדורות ויאמר שיהי׳ המעשה ע״י אהרן יכוין על הכ״ג העומד במקום אהרן. כמו בכל מעשה עבודת יוהכ׳׳פ שהזכיר העשי׳ באהרן ופי' הכ״ג . ובכ"מ שיזכיר אהרן ובניו . פי׳ הכ״ג שעומד במקום אהרן והכהנים ההדיוטות שעומדים במקום בניו, כמו "והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו", "זה קרבן אהרן ובניו" כמ"ש בפ' צו סימן לט באורך ודרך הכתוב להזכיר שם אהרן סתם תמיד זולת במקום שמיחס את בניו אליו כמו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ובמקום שיזכירנו בשם אהרן הכהן לא ידבר בו מצד שהוא כהן גדול שהיא מיוחד לשם אהרן, רק מצד שהוא כהן לבד . כמו "ונתתם ממנו תרומת ה׳ לאהרן הכהן" שהיא לכל כהן. "הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו" ששירות הלוי לא הי׳ מיוחד אל הכ״ג ומ׳׳ש את בגדי הקדש לאהרן הכהן שמות ל״ה:י״ט ושם ?? ?? ללמד שהבגדים הם תנאי לכהונה בזמן שאין בגדיהן עליהם אין כהונתם עליהם וזה עפ״י הכלל שיסדתי שמיני ס׳ מא ובכמה מקומות שבכ"מ שכתכ תואר א' מיותר בא לתת איזה גדר ופי' ותואר הכהן, שבא שלא לצורך אחר שבכ"מ יודיענו בשם אהרן לבד, היא לדייק שמדבר רק מצד הכהונה לבד וז"ש בספרא אין לי אלא אהרן עצמו פי' הכ"ג שעומד במקום אהרן מנין לרבות כהן אחר ת"ל הכהן. שממה שהוסיף שם הכהן ידעינן שר"ל כל כהן אף הדיוט, וכמו שבכל הפרשה אמר וראה הכהן. כלל ב – הנה בארנו ויקרא ס׳ לח שיש הבדל בין שם בני אהרן ובין שם הכהנים . ששם בני אהרן כולל כל מי שהוא מבניו אף החלל ובע״מ, ושם כהן לא יבא על החלל בשום מקום. והבעל מום לפעמים יתואר בשם כהן ולפעמים לא. ועפ"ז בארנו שיש הבדל בין אם אומר "בני אהרן הכהנים" ובין אם יאמר "הכהנים בני אהרן" שאם יאמר תחלה שם בני אהרן שכולל הכל, בא שם הכהנים אחריו למעט שם בני אהרן כי שם השני מפרש את הראשון תמיד – לא כל בני אהרן רק הכהנים הכשרים וממעט חללים ובע"מ. אבל כשאומר "הכהנים בני אהרן" שבא שם בני אהרן לרבות לאו דוקא כהנים רק הוא הדין כל בני אהרן, מרבה בע"מ כיון שהם בני אהרן עיי"ש בפרטות. אולם פה ששני השמות "מבניו" "הכהנים" שניהם באו להוסיף על שם "אהרן הכהן" וכיון שבמ"ש "אהרן הכהן" נכללו אף כהנים הדיוטות א"כ מה שהוסיף "מבניו" הוא לרבות אף כהנים פסולים לעבודה. ושם כהנים בא לפרש רק "כהנים-פסולים-שהם-כהנים" והוא הבע"מ לא אותם שאינם כהנים שהם החללים. וזה עפ"י הגדר אשר שמנו באילת השחר סימן רל"ז בענין אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ויסודו בחכמת ההגיון דרשהו משם ותבין וז"ש בספרא מנין לרבות בע"מ ת"ל מבניו. או יכול שאני מרבה חללים ת"ל הכהנים כלל ג – אולם על זה יקשה שלא היה לו לאמר "אל אהרן הכהן" כלל. רק "והובא אל אחד הכהנים בני אהרן" וכל מקום שהקדים שם הכהנים לשם בני אהרן מרבה בע״מ וממעט חללים כמו במ"ש "אמור אל הכהנים בני אהרן", וכמ"ש ויקרא ס' הנ"ל על זה משיב ומנין לרבות כל ישראל ת"ל או אל אחד. וזה מוסד על כלל שלישי כי מצאנו שם המספר אחד בסמוך ובנפרד – אחד בפת"ח אחד בסגו"ל קמ"ץ וכשבא בסמוך יבא אחריו לפעמים מ"ם השימוש – אשים את נפשך כנפש אחד בפת"ח מהם מלכים א י״ט:ב׳ ולפעמים ה' הידיעה – אחד ההרים, אחד העם או בלא הא – מאחד שבטיך בפת"ח וכבר העירותי על זה במאמר מיוחד ונתתי הבדלים ביניהם. ושורש הדברים עפמ"ש המדקדקים כי אחד בפת"ח ואחד בסגו"ל קמ"ץ הם שני משקלים: אחד בסגו"ל קמ"ץ היא ממשקל הכבדים כמו סבל, שבת פת"ח קמ"ץ רק שנשנתה לסגו"ל בעבור קמצות החי"ת כמו גחל סגו"ל קמ"ץ, פחם סגו"ל קמ"ץ. והשני ממשקלים הקלים כמו נחש שחת .ולפעמים יבא שם אחד בפת"ח משם אחד בסגו"ל קמץ עיין בדבריהם באורך ולפ"ז שם "אחד" סגו"ל קמ"ץ בא להוציא השניות – אחד ולא שנים, כי הוא שם המספר. ושם "אחד" בפת"ח, כשבא בסמיכות, משם אחד בסגו"ל קמ"ץ יבוא על האחד הנודע כמו שגדרתי גדר זה למעלה- סימן יד כלל ג – בשם "שלשת" "ארבעת" כמ"ש אחד ההרים הר המוריה. "אחד העם" זה המלך. אבל כשבא אחריו מ"ם שאז אינו סמוך ובא ממשקל הקל, מורה "כל אחד שיהיה" – "יהי נא דברך כדבר אחד מהם" מלכים א כ״ב:י״ג "גם אתה כאחד מהם" עובדיה "ולא הרעותי את אחד מהם" במדבר פי' כל מי שיהיה וז"ש בספרי תצא פסקא רפח ויבמות דף מד כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם, מנין אפי' הם מרובים ת"ל ומת אחד מהם, שאם היה הכוונה אחד ולא שנים היל"ל אחד בסגו"ל קמ"ץ מהם, אבל אחד מהם פי' כל שיהיה ושם הארכתי בזה. וכן פה אמר אחד מבניו בפת"ח פי' כל מי שיהיה שאם היה אומר אחד הכהנים מבניו הייתי מפרש אחד המיוחד דהיינו כהן מורה הוראה. כהן חכם. אבל כשכתוב אחריו מ"ם, שאינו סמוך, פירושו כל כהן שיהיה אף כהן עם הארץ, אף שוטה רואה את הנגעים ומורה עפ"י דבר החכם. וז"ש ומנין לרבות כל ישראל ת"ל או אל אחד מבניו שלכן כתוב אחד במשקל הקל שזה נודע מן המ"ם מבניו שמעיד שאינו סמוך ללמד אפילו כהן שוטה ובזה מרבה כל ישראל ר"ל לענין ההוראה, שהישראל יורה הדין לכהן וזה מוכח ממ"ש אל אחד מבניו שאפילו כהן שוטה. ויען שנוכל לטעות שפירושו שמרבה כל ישראל לראות הנגע מקשה "אם סופינו לרבות כל ישראל מה ת"ל אל אחד מבניו" , ומשיב שזה לענין שתצא הטומאה והטהרה מפי כהן, רק כיון שדי אפילו כהן שוטה ממילא עיקר המורה הוא החכם שבישראל שהוא רואה ואומר לכהן: ואגב ידעינין ג"כ שדי בכהן אחד משום שנוכל לטעות מהיקש נגעים לריבים . ומ״ש מה ריבים שלא בקרובים הוא דעת ר״מ וחכמים פליגי עליו כמ״ש בסנהדרין דף לד ובנדה דף נון

1 וכל מקום שאומר "אהרן הכהן" והוא מצוה נהוגה לדורות – יכוין על הכהן הדיוט. כי תואר "הכהן" מיותר ובא לומר שנוהג באהרן מצד שהוא כהן, לא מצד שהוא אהרן דהיינו מעלתו ביחוד. תזריע ס' מג אבל כשאמר "בני אהרן הכהן" יכוין על מעלת כהונתו הגדולה. ויקרא ס' מט

« אילת השחר (מלבי"ם) רס״ד אילת השחר (מלבי"ם) רס״ו »