אילת השחר (מלבי"ם) תס״ג

« אילת השחר (מלבי"ם) תס״ב אילת השחר (מלבי"ם) תס״ד »

1 מלבי"ם פתח ↗

ואת כל החלב אשר על הקרב: יש הבדל בין חלב ובין השומן כמ"ש הרמב"ן במה שהיא מובדל ונפרד מן הבשר, בין בטבעו בין בענינו; והשומן הוא המתבדק אל הבשר ונולד ממנו כמו "וישמן ישורון ויבעט", "ובשרו כחש משמן", "ושמן בשרו ירזה". טבעו חם ולח. אבל החלב טבעו קר ולח, גס ועב, קשה להתעכל באיצטומכא וממהר לכלות ומוליד ליחה לבנה. והוא נפרד מן הבשר, לא יתערב עמו. וכמו שגדרו ענינו במשנה ז' שיהיו תותב קרום ונקלף לרבי עקיבא או על כל פנים קרום ונקלף לר' ישמעאל, עד שיהיה ענין אחר מן הבשר. ואמרו שלא יעשה לעולם באבר שהוא סמוך לעור ולא באבר שיניע? תמיד. והנה התנאים האלה - שיהיה ענין בלתי מתדבק עם הבשר - ידענו מצד השם לבד שנקרא "חלב" ולא "שומן". אמנם מה שהאריכה התורה בסימניו הוא כי לא כל הנקרא "חלב" היה קרב על גבי המזבח, שכבר יתקבץ חלב גם באבר אחר ויהיה תותב קרום ונקלף וימצא גם בדפנות. והנה שם "קֶרֶב" לא יבוא רק על המעים שהמאכל מתקבץ ומתעכל שם שהם הכרס והקיבה, המסס ובית הכוסות והדקין. וכולם בחלק התחתון של הבטן, תחת הפריסה שאחר החזה שהיא יותרת הכבד המבדיל בין כלי הנשימה לכלי העיכול. שכן בעולה אמר "והקרב..ירחץ במים" והוא כולל כל בני המעים שנמצא פרש בתוכם כי הלב והריאה והכבד והטחול היה מפריד עם הנתחים כמו שכתב הרמב"ם פ"ה מהל' מעה"ק ה"ה. כי שם "קֶרֶב" הונח בעברי על דבר הסוגר בתוכו כמה דברים הנצפנים בו כעצמים אשר בבטן המלאה; ויבוא - או על המקיף כמו קרבי החי שסוגרים את המזון בחללם, או על הניקף שמצד זה כל בני מעים הם "קרב הבטן", המקיף עליהם בכלל כמו "ויתרוצצו הבנים בקרבה". ומזה הושאל אל כל דבר אשר תדמהו המליצה לחלקים המוסגרים יחד. ויש הבדל בין "קרב" ובין "תוך" – יתבאר בפרשת שמיני סימן קכז. והנה במה שכתב "המכסה את הקרב", הנה פעל "כסה" יבא לפעמים בדיוק ולפעמים בשלוח. כשיבא בדיוק הוא משתתף עם "שַלְמה" "בגד" ו"יריעה" שפרושה על דבר אחר כמו "כסוי עור תחש", "מכסה אלים מאדמים", "ותכס בצעיף", "כנפות כסותך". וכשיבא בשלוח יכלול כל העוטה על דבר כמו "וכסתה הצרעת את עור הנגע", "וכסהו בעפר". ובזה פליגי ר' ישמעאל ור' עקיבא במשנה ז'. שר' עקיבא אומר מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף "הוא שמלתו" מתרגמינן הוא תותביה, שצריך להיות כשמלה פרושה כי סבירא ליה שבא בדרך הדיוק. ור' ישמעאל סבירא ליה קרום ונקלף ואין צריך תותב, כי סבירא ליה שבא בדרך השלוח. ובתוספתא פרק ט דחולין החלב המכסה את הקרב זה חלב החופה את הכרס שהוא הפרישה הנמצא על הכרס שקורין טילא שהוא עשוי ככסות הפרוסה על הקרב. ובחולין דף צג. "ואת כל החלב אשר על הקרב" – הוא חלב של המסס ובית הכוסות. ובמה שכתוב "ואת כל החלב", שמלת "כל" הוא מחייב כללי, בא לרבות חלב שעל הקיבה לר' ישמעאל וחלב שעל הדקין לר' עקיבא. וטעם פלוגתתן מפורש במשנה ז' שר' ישמעאל סבירא ליה מה חלב המכסה קרום ונקלף אף כל וכולי; ורבי עקיבא סבירא ליה מה חלב המכסה על הקרב תותב קרום וכולי – פירוש, דאחר שראינו שגבי אשם לא כתיב רק "את החלב המכסה את הקרב" – הרי שמה שכתוב "כל החלב אשר על הקרב" נכלל במה שכתב "המכסה את הקרב", וכן בפר ואיל המלואים פרשת תצוה כח אמר "כל החלב המכסה את הקרב", ובעשייה פרשת צו "את כל החלב אשר על הקרב" - מבואר דשניהם אחד. והשתא לר' עקיבא דסבירא ליה דמה שכתוב "המכסה" הוא שיהיה ככיסוי פרושה כנ"ל, כן מה שכתוב "החלב אשר על הקרב" הוא תותב קרום. לכן אי אפשר לרבות ממלת "כל חלב" הקיבה שאינה תותב, רק חלב הדקין שהם תותב קרום ונקלף. כ"כ בשאלתות פרשת ויקרא ריש מעיא באמתא בעי גרירא. מאי טעמא? תותב קרום ונקלף הוא. וכן כתב רש"י חולין דף מט: תותב כשמלה פרוש על הקרב וכן על הדקין בראשם. ובמרדכי פא"ט פרק אלו טרפות? סימן תרכג לא משמע הכי. וכבר עמדו בזה בכו"פ ואחרונים, ואין כאן מקומו. ור' ישמעאל לשיטתו דסובר ד"המכסה" הוא בדרך השלוח ודי בקרום ונקלף, לכן מרבה אף חלב שעל הקיבה וכל שכן חלב שעל הדקין כן פרש"י בחולין דף מט. ומה שכתב שם דף צג על מה שאמרו "ריש מעיא באמתא בעי גרירה" וזה חלב שעל הדקין שנחלקו בו ר' ישמעאל ור' עקיבא - פירושו, שנחלקו אם מרבינן ליה מן "כל" או ידעינן ליה מכל שכן מן חלב שעל הקיבה, אבל לדינא לא נחלקו. והנה מה שכתבנו שהריבוי הוא ממלת "כל" רש"י ז"ל בהוריות דף ז. כתב שהוא מוי"ו "ואת". והראב"ד כתב שהם תרין ריבויין – וי"ו ומלת "כל". ולכאורה משמע כדבריו ממה שאמרו בהוריות דף ג. מעוט בחלב שעל גבי הקיבה ומעוט בחלב שעל גבי הדקין כיון דבתרי קראי קאתי וכולי. אולם בתוס' שם ד"ה הורו בית דין ומלשון רש"י שם משמע שהיה גרסתם בגמרא מעוט בחלב המכסה את הקרב ומעוט בחלב שעל גבי הדקין; וכן הוא בגמרא דף ז הוא בחלב המכסה את הקרב והן בחלב שעל גבי הדקין. והנה הרב המגיד במשנה למלך פי"ג מהל' שגגות הלכה ה האריך להקשות על ברייתא דהכא, והמעיין היטב ימצא שעל פי מה שבארנו ישובו כל קושיותיו שמה. וכן מה שהאריך להוכיח על פי מה שהקשה, שְמַה שמרבה חלב הדקין והקבה הוא לענין הקרבה, לא לענין אכילה; וברייתא דמשנה ז' הוא לענין אכילה; ויאמר דאיסור אכילה לא תליא בהקרבה – הוא כדעת הרמב"ן, וכבר בארנו בסדר צו שאין העיקר כן. וסוגיא דפרק בהמה המקשה דף עה תיובתיה. וכן מסוגיא דהוריות דף ג הנ"ל מבואר שחייב כרת. וכבר בארו הבה"ג והשאלתות וגדולי הראשונים דכל הקרב אסור באכילה וחייב כרת, ומפני יראת האריכות עזבתי להשיב על דבריו בפרטות כי המצע קצר מלפלפל פה. והנה בכל המקומות כתיב "החלב המכסה את הקרב" לבד בפר כהן משיח כתיב "המכסה על הקרב". ונראה כי הקרום שתחת החלב אסור באכילה ואין ענוש כרת כמבואר בפוסקים. לפי זה בשלמים ואשם שהבשר נאכל בודאי היו מקטירים החלב עם הקרום שלא יבואו לידי נותר אחר שאינו נאכל והוא טפל עם החלב ושייך קצת אליו. כי ברמב"ם פ"יח מהל' פסולי המוקדשין ה"כא לא חשיב הקרומות האלה בין הדברים שאין חייבים עליהם משום נותר. ועל כן אמר "המכסה את הקרב" שגם הקרום בכלל. אבל פר כהן משיח שהיה נשרף – בודאי היה הקרום נשרף עם הבשר כיון שהוא גם בכלל "בשר הפר", על כן אמר "המכסה על הקרב", מלמעלה, לא הקרום.

1 פעל 'כסה' כשבא בדיוק הוא משתתף עם שמות בגד שלמה וכדומה. ובשלוח יכלול כל דבר העוטף על דבר אחר. ויקרא ס' קסח.

2 ויש הבדל בין "ויכס שק" ובין "מתכסים בשקים", ש'כסה' שאחריו ב' מורה שמתכסה סביב סביב. אחרי סימן קכ

« אילת השחר (מלבי"ם) תס״ב אילת השחר (מלבי"ם) תס״ד »