רש"י על יבמות פ״ט א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על יבמות פ״ט ע״א:ד׳ רש"י על יבמות פ״ט ע״א:ז׳ »

1 יבמות פתח ↗

הַוָּלָד מַמְזֵר. תְּנַן הָתָם: אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר, וְאִם תָּרַם, בְּשׁוֹגֵג — תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, בְּמֵזִיד — לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם. מַאי לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם? אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם כׇּל עִיקָּר, דַּאֲפִילּוּ הָהֻיא גְּרִיוָא הָדַר לְטִיבְלֵיהּ.

2 יבמות פתח ↗

3 יבמות פתח ↗

6 אין תורמין מן הטמא כו' - משום הפסד כהן:

7 בשוגג תרומתו תרומה - כדרבי אלעאי לקמן:

8 ההיא גריוא - דתרומה:

1 ההלכה כוחה ותפקידה פתח ↗

נתבונן עכשיו במחלוקת רבה ורב חסדא הקשורה לסברא האם הדבר הנעקר נעשה לדבר דומה. ראשית, בדין התורם מן הטמא על הטהור – תרומתו תרומה מן התורה, אלא שחכמים החמירו שצריך לחזור ולתרום. על פי פירוש רש"י – משום הפסד כהן, ואילו לפי התוספות משום – ד"הוי מן הרעה על היפה"17רש"י יבמות פט ע"א ד"ה אין תורמין, ותוספות על אתר ד"ה אין תורמין.. אם כי בתורם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה, ואילו בתורם מן הטמא על הטהור החמירו החכמים במזיד משום דלא חזי לאכילה. רב חסדא סבר שבזה צריך לחזור ולהפריש, ואפילו בההיא גריוא, שמן התורה היא תרומה, הדר ליטבליה, משום דאי אמרת הוי תרומה, זימנין דפשע ולא מפריש ויפסיד הכהן, או שיבטל את חומרת חכמים במידי דלא חזי לאכילה. ואם אמנם טעמו של רב חסדא הוא דילמא פשע ולא מפריש, אין זה דומה כלל לתורם מן הטמא על הטהור. אדרבא, הדין הוא שהתורם מן הטמא תרומתו תרומה בין בשוגג בין במזיד, ואילו רב חסדא אומר דאפילו ההיא גריוא הדר לטיבליה, והרי בכל דיני התורה לא נמצא זה ואף לא משהו דומה לו, בעניין של התורם מן הטמא על הטהור. ונמצא שתקנת חכמים זו מתנגשת עם דין התורה. ואם כן, זהו מה שנקרא: עקירת דבר מן התורה, וכן בכל שאר הדוגמאות הנמצאות שם. נסביר רק אחדות מהן.

« רש"י על יבמות פ״ט ע״א:ד׳ רש"י על יבמות פ״ט ע״א:ז׳ »