רש"י על יבמות פ״ב ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על יבמות פ״ב ע״ב:א׳ רש"י על יבמות פ״ב ע״ב:ד׳ »

1 ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה פתח ↗

בזה"ז כו'. דר"י ור"ל ל"פ ביבמות פ"א א' אלא אליבא דר"י אבל אליבא דרבנן מודה ר' יוחנן כמש"ש פ"ב ועתוס' שם פ"א א' ד"ה א"ל ר"י כו' ושם פ"ב ב' ד"ה ירושה כו' והשיב ר"י דלמעשרות כו' והשיב ר"י דאיכא למימר כו' ובירושלמי רפ"ו דשביעית פליגי בזה דגרסינן שם מעתה משגלו יהו פטורין כתיב ויעשו כל הקהל כו' כי לא עשו מימי יושע בן נון כו' הקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע פטורין היו ונתחייבו אף ביאתן בימי עזרא פטורין היו ונתחייבו ממה נתחייבו ריב"ח אמר מד"ת נתחייבו הדא הוא דכתיב והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה הקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך מד"ת כו' אר"א מאליהן קבלו עליהן את המעשרות כו' וכן ס"ל לאמוראי בפ' בתרא דתרומות שם כר"א שהוא מדרבנן דגרסינן שם תני ר' חלפתא בן שאול קדירה שבשל בה תרומה כו' כמ"ד מאליהן קבלו את המעשרות והביאו הר"ש שם במתני' ח' וכן בכמה מקומות בירושלמי. ובגמ' פ"ג דפסחים מ"ד א' הנח לתרומה בזה"ז דרבנן ושם ט' י' אימור כו' בתרומה כו'. ועל הירושלמי הנ"ל סמך הרמב"ם וש"ע שאף בימי עזרא התרומה והמעשרות מדרבנן ומ"ש ביבמות פ"ב ב' ואנא דאמרי כר"י משמע דרבנן פליגי עליה דר"י וס"ל דרבנן משום דקדושה שניה ג"כ בטלה אבל בימי עזרא לד"ה חייב וכמ"ש רש"י שם. אבל ליתא דהא קי"ל בפ"ק דחולין ז' א' וש"מ דקדושה שניה לא בטלה אלא ה"ק דר"י ס"ל דבימי עזרא נתחייבו מדאורייתא ממ"ש ירושה ראשונה ושניה כמ"ש בירושלמי הנ"ל אבל רבנן ס"ל דבירושה שניה לא נתחייבו כלל כנ"ל רק מדרבנן ולא בטלה ג"כ אף שהוא מדרבנן וכתב הרמב"ם בספ"ו מה' בית הבחירה דבהמ"ק וירושלים קדושה בקדושה ראשונה וכמ"ש בספ"ק דמגילה יו"ד א' ובסוף זבחים ובשבועות ט"ז א' וכר"ה דמתני' כוותיה דתנן בכל אלו וברייתא דאבא שאול כוותיה כמש"ש ושם בפלוגתא דר"א ור"י דכ"ע כו' ועתוס' שם ד"ה תני כו' אבל קדושת הארץ לא קדשה אלא מקדושה שניה וכמ"ש בפ"ק דחולין וש"מ ועתוס' דשבועות שם בד"ה דכ"ע כו' ובתוס' יבמות פ"ב ב' ד"ה ירושה בו' ובזה מתורץ קושית תוס' דמגילה שם ד"ה דכ"ע כו' ואע"ג דבמסקנא שם תלי להו אהדדי כמש"ש ובשבועות שם אלא כהני תנאי כו' זהו שדחקו למצוא תנאי אבל באמת לא קי"ל כן וכרב מרי שם ואף ר' יצחק הדר ביה וליכא למ"ד דלא קדשה לע"ל ודלא כרב נחמן ולכן בתחלה רצה להביא תנאי מבהמ"ק ודחי דכ"ע כו': ליקוט בזה"ז כו'. בסה"ת ג"כ מביא ראיה ממ"ר פ' ויחי וממדרש רות וירושלמי דמאליהן קבלו את המעשרות וכן בגמ' סוף מכות כ"ג ב' דלא כפירש"י שם אלא שכתב כיון שקבלו חייבין מדאורייתא שם וכדברי תוס' דיבמות אבל מ"מ תרומה בזה"ז דרבנן דקדושת עזרא ג"כ בטלה דלא כר' יוסי דאמר קדושה ראשונה ושניה כו' ממ"ש בפ"ג דפסחים ופ"ו דנזיר הנח לתרומה בזה"ז דרבנן ול"ק קסבר תרומה כו' משמע דהכי הלכתא וכן ר' יוחנן אליבא דרבנן וכ"ש דקדושת יהושע בטלה שהרי ר' התיר בית שאן וכמש"ש וכתב ומ"מ קדושת הבית וירושלים לא בטלה קדושה ראשונה כמ"ש בסוף זבחים וספ"ק דמגילה וכן ס"ל לר' יוחנן בזבחים ק"ז וכן ברפ"ב דשבועות בעי ר' ירמיה בן בבל כו' וכן בפ"ג דמכות י"ט א' וזבחים ותמורה וש"מ ר' יוסי משום ר"י יכול יעלה אדם מ"ש כו' ומסיק דקדשה לע"ל ואע"ג דבפ"ד דב"מ נ"ג ב' וסוף סנהדרין משני דנפול מחיצות וס"ל דאפי' מחיצות לא קדשה לע"ל אין הלכה כן והכריח החילוק בין בית וירושלים לארץ דאל"כ קשיא ר' יוחנן אר"י וכן ר' יוסי לר"ל דס"ל דרבנן אר' יוסי וכן ר' יהושע אר"י וכמש"ש בתוס' וע"ש שהאריך. ומ"מ צ"ע לדחות הסוגיא דפ"ק דחולין ודפ"ק דחגיגה וש"מ דאמרינן אשתמיטתיה כו' דקדושה שניה קדשה לע"ל ומהנ"ל מוכח שהוא מדרבנן וא"כ דברי רמב"ם מוכרחים ועוד כתב דבזה"ז יש קנין לעובד כוכבים בא"י כיון שהוא מדרבנן וכמו שכתבתי שם לקמן בס"ק כ"ח וכן בשביעית בזה"ז וכתב ובזה מתורץ קושית תוס' דסנהדרין כ"ו א' ד"ה אגיסטון כו' ומש"ש פוקו כו' משום ארנונא היינו אפי' בקרקע ישראל ע"כ:

2 יבמות פתח ↗

דְּתַנְיָא בְּסֵדֶר עוֹלָם: ״אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ״, יְרוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה — יֵשׁ לָהֶן, וּשְׁלִישִׁית — אֵין לָהֶן.

2 ירושה ראשונה - בימי יהושע הויא ירושה וכן שניה דבימי עזרא דכשגלו גלות ראשונה בטלה קדושת הארץ:

3 שלישית אין להם - כלומר לא בעי למהדר ומירתא דירושה עומדת היא ואשמעינן האי קרא דלא בטלה קדושת הארץ בגלות טיטוס:

2 נודע ביהודה מהדורא תנינא פתח ↗

ועל הכרת הבגדים ראיתי שמעלתו עצמו כותב שאינו יודע מה היה כוונת הנער שאמר שהן הן הבגדים אם הכירן ע"י ט"ע בהם או ע"י סימן שהיה לו בהם או ע"י חוורי וסומקי. ועוד ראיתי שכתב מעלתו שאין כאן חשש איסור תורה שהרי העיד הנער שראה שנטבע ולפי האומד שהה הנער שם עד שתצא נפשו וכו' ע"כ דברי מעלתו. ואומד זה לא ידעתי מהיכן למדו והלא הנער אמר שכמו רבע שעה ראה שהיה הנטבע משוטט תחת המים והושיט ידיו וכו' ושוב לא ראהו משוטט והביט מכל שפת הנהר היטב ולא ראהו עולה הרי שלא הזכיר הנער כמה שהה בהביטו על שפת הנהר ואיך רצה מעלתו לומר ששהה כדי שתצא נפשו שהוא עכ"פ יותר משתי שעות שלימות ואולי שלש שעות דהרי ביבמות דף קכ"א ע"ב מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור הגדול וכו' שעה ראשונה וכו' שלישית אמר להם עלתה, ופירש"י בד"ה שלישית שעדיין יכולה לחיות וכן בשניה אבל שלישית שאינה יכולה לחיות וכו'. וכן במסכת ב"ק דף נ' ע"א ברש"י בד"ה שלישית דהוי להשהות שתצא נפשה אם ישנה שם וכו' הרי מפורש דעכ"פ שתי שעות ודאי יכול לחיות תחת המים ושלישית הוא שעה שתצא נפשו ויש להסתפק אם תחלת שלישית או סופה וכן מפורש בתשו' הריב"ש סי' שע"ז שפלפל שם אם גם בלא שהה ג' ימים אחר מותו במים אמרינן מיתפח תפח כתב מי שלא עמד במים שלשה ימים אחר מותו דהיינו משעה שלישית שטבע וכו' ע"ש, וא"כ לפי הנראה לא עמד הנער שם זמן גדול כזה מדלא הזכיר כן בדבריו:

« רש"י על יבמות פ״ב ע״ב:א׳ רש"י על יבמות פ״ב ע״ב:ד׳ »