רש"י על יבמות ע״ז א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על יבמות ע״ו ע״ב:ט״ו רש"י על יבמות ע״ז ע״א:ג׳ »

1 יבמות פתח ↗

וּמִי מְהֵימַן? וְהָאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמּוֹרֶה הֲלָכָה וּבָא, אִם קוֹדֶם מַעֲשֶׂה אֲמָרָהּ — שׁוֹמְעִין לוֹ, וְאִם לָאו — אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ! שָׁאנֵי הָכָא, דְּהָא שְׁמוּאֵל וּבֵית דִּינוֹ קַיָּים.

2 באר מים חיים על חפץ חיים פתח ↗

לו אסורין לומר לו. אפילו בשנים וכל שכן ביחיד. דכיון דהשומע דבר כזה אסור על פי דין להאמין בהחלטה שדבר זה אמת הוא, אפילו שמע מהרבה אנשים, כל זמן שלא העידו עליו בב״ד שהונה אותו, וכמו שמבואר בכלל ז' בחלק א' דאיסור קבלת לשה״ר הוא אפילו אם שמע מהרבה אנשים, ורק לחוש מותר. ואין להתיר להאמין מטעם מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי אינשי, דנראה דלא שייך כלל זה כי אם בעד אחד שהעיד על אשה שמת בעלה. וכן ביבמות ע״ז ע״א בגמרא שאני התם דהא שמואל וב״ד קיים ועי' ברש״י שם, וכן בקידושין מ״ד ע״א כמן ימא לטיגני ועי' בתוס' שם, וכן בר״ה כ״ב ע״ב קדשוה לירחא וכו'. דשם אם שקר הוא, עביד מאוד לאיגלויי השקר, דאין דרך לו לנטות ימין ושמאל. מה שאין כן הכא, אפילו אם באמת שקר אמר, דבקיאים ישומו אותה שהיא שוה יותר, עדיין יאמר שלפי דעתו איננה שוה יותר. וגם מטעם זה אין שייכת כאן ג״כ הסברא דשלח ואחוי בקידושין ס״ו ע״ב עי״ש, דדוקא במקוה ובעל מום שחסרונו ניכר לכל בזה אין שייך שישקר דעשוי מאוד להתברר משא״כ בעניננו וכל שכן דאסור לספר לאחרים במקום שמשער שעי״ז יבא הפסד להנידון.ועוד דכבר ביארנו דכיון דעל פי דין עד מפי עד הוא, ולא יהיה כח בדבריהן להוציא ממנו ממון בבית דין עי״ז, ממילא אין להם רשות לסבב הפסד בדבריהן.וכל זה אפילו אם אותן שסיפרו להן הם בקיאין בשומא, דאי לאו הכי אין אנו צריכין לכל הסברות שכתבנו.

2 אם קודם מעשה - שבאת הוראה לידו אמרה ושנאה לתלמידיו בבית המדרש בשם רבו שומעין לו בשעת הוראה ואם לאו אין שומעין לו שמא מחמת מעשה הבא לידו אמרה:

3 דהא שמואל ובית דינו קיים - ומילתא דעבידא לגלויי הוא ולא משקר בה:

« רש"י על יבמות ע״ו ע״ב:ט״ו רש"י על יבמות ע״ז ע״א:ג׳ »