רש"י על יבמות ל״ג ב:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על יבמות ל״ג ע״ב:ד׳ רש"י על יבמות ל״ג ע״ב:ו׳ »

1 יש סדר למשנה על משנה יומא פתח ↗

הר"ב ד"ה ומירק אחר. וגמר כהן אחר בשחיטה לפי שאין וכו' ע"ש. גם לשון רש"י במשנה דהכא וכן בחולין כ"ט ע"ב כך הוא ומירק אחר כהן אחר. ברם לכאורה איכא למיקם עלה דהא מילתא דהא קי"ל שחיטה בזר כשרה ונפקא לן מקרא דכתיב בעולה ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן וכו' מקבלה ואילך מצות כהונה כמבואר ברכות ל"א ע"ב פסחים ס"ד ע"ב זבחים ל"ב ע"א מנחות י"ט ע"א והנה ביה"כ דכל עבודת היום אינה כשירה אלא בכ"ג אין חילוק בין כהן הדיוט לזר ואפילו תחלת שחיטת תמיד שהוא בכ"ג אינו אלא מדרבנן בעלמא כדמוכח וכמ"ש תוס' לקמן ל"ב ע"ב ד"ה א"כ וכו' ע"ש. אבל סוף השחיטה דהיינו אחר שחיטת רובו לא ידעתי מנ"ל לרש"י ולהרב דבעי כהן הדיוט ומה לי כהן ומה לי ישראל ומאי שנא. ומ"ש תוס' לקמן בשם ר"י מאורליינש לקמן באותו דיבור אינו ענין לכאן. חדא דהא רש"י בעצמו כתב בכל דוכתא דשחיטה לאו עבודה משום דכשרה בזר כמבואר בתוס' לקמן מ"ב ע"א ד"ה שחיטה וכ"כ תוס' זבחים י"ד ע"ב ע"ש ותו דכל הענין שחדשו תוס' היינו לפי הס"ד דאי לא מירק יהיה פסול ואף לאותו ס"ד הוצרך כ"ג דוקא. אבל לפי המסקנא והאמת דאם לא מירק כשר אין שום שייכות לומר דצריך כהן למרק. ומה גם סתמא דמתני' דתנא מירק אחר וכו' משמע יהיה מי שיהיה ובדקתי בהרמב"ם בפ"ד מהל' עבודת יוה"כ לא העתיק אלא כלשון המשנה ומירק אחר שחיטה על ידו. ולא התנה שיהיה כהן דוקא: ובכן אמרתי בחדא מחתא ליישב ג"כ במאי דאיכא למידק דמאי טעמא לקמן מ"ג פ"ד גבי פרו של אהרן תנן שחטו וקבל במזרק את דמו. וכן במ"ד פ"ה דלקמן הביאו לו את השעיר שחטו וקבל דמו במזרק וכו' ולא תנא בתרווייהו כמו דתנא גבי תמיד ומירק אחר שחיטה על ידו. ומ"ש התוי"ט גבי פרו של אהרן ושעיר אין ה"נ דקרצו ומירק אחר על ידו אלא שקצר התנא וסמך אדלעיל. מלבד שהוא דחוק למאוד אלא דנשאר ודאי בקושי על הרמב"ם בפ"ד מהל' עי"כ שכתב כל סדר עבודת היום כסדר שנעשה בכל דבר ולא קיצר באחת מהנה. ואפ"ה רק גבי תמיד דקדק לכתוב ומירק אחר על ידו. אבל גבי פרו וגבי שעיר לא כתב כלום שיהיה ממרק אחר על ידו. וכן גבי אילו ואיל העם ושבעת הכבשים ושעיר הנעשה בחוץ לא נזכר מזה שיהיה אחר ממרק על ידו. ואשר על כן רחש לבי דבר טוב לומר דס"ל לרש"י והרב נהי דקי"ל שחיטה כשרה בזר מ"מ בשבת ויוה"כ אסור לזר לשחוט ודוקא לכהן דניתן שבת לדחות אצלו בלאו הכי בכל שאר העבודות כגון הפשט והקטרה והטבת הנרות וכיוצא בזה הותרה שחיטה נמי אבל לא לגבי זר הותר לחלל שבת בשחיטת קדשים וכן מוכח מפירש"י יבמות ל"ג ע"ב אהא דאיתא התם זר ששימש בשבת וכו' יש כאן משום זרות ומשום שבת וקפריך הש"ס זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשרה ופרשינן שחיטה בזר כשרה ואין כאן משום זרות ע"כ. ומדלא פירש"י ואין כאן משום זרות ומשום שבת. מוכרח דס"ל דאם שחט זר בשבת חייב משום שבת עכ"פ וכדאמרן והיינו כדעת רבי חייא בסוגיא דהתם ל"ב ע"ב בזר ששימש עבודה ממש בשבת חייב שתים משום זרות ומשום שבת ואסברה לה שבת לכל נאסרה כשהותרה במקדש אצל כהנים הותרה לכהנים הותרה ולא לזרים יש כאן משום זרות ויש כאן משום שבת ודלא כבר קפרא דאמר אינו חייב אלא משום זרות ונתן טעם כשהותרה במקדש הותרה סתם הילכך אין כאן אלא משום זרות שהרי מילתא דבר קפרא איתותב מהך ברייתא זר ששימש בשבת וכו' ויש כאן משום זרות ומשום שבת ע"ש היוצא מזה דבשבת או ביוה"כ שחיטה בזר אסורה משום שבת וכר' חייא דאצל כהנים הותרה וכדמוכח נמי מפירש"י שכתבתי לעיל ודע דמ"ד שחיטת פרו של אהרן כשרה בזר יומא מ"ב לאו לכתחילה קאמר. וכן מוכח נמי דנהי דחוקה לא קאי אשחיטה דלאו עבודה היא עכ"פ ושחט אהרן כתיב למצוה בכ"ג. ורק אם שחטה זר פרו של אהרן מיירי רב התם דכשירה ואחר העיון תמצא דברי נכונים וע"פ קושט דברים הללו יתבאר הילקוט ריש ויקהל וביום השביעי יהיה לכם קודש שלא יהיו אומרים הואיל ואנו מותרים לעשות מלאכה בשבת פי' הזית רענן היינו קרבן תמיד נהא מותרין לעשות מלאכה בגבולין ת"ל וביום השביעי יהיה לכם קודש לכם יהיה קודש ולמקום חול ע"כ. והיא פליאה דהיאך יעלה על הדעת דבגבולין ג"כ מותר לעשות מלאכה בשבת א"כ כל ענייני שבת באיסור עשיית מלאכה שהזהירה התורה לא תעשה כל מלאכה היכי משכחת וכן מצאתי הקשה המג"א בזה"ל תימא א"כ עקרת כל דיני שבת שנאמר בעשרת הדברות ומה שתירץ על זה. המעיין שם יראה דבריו בזה דחוקים עד מאוד. אבל לפמ"ש נכון לומר דהכהנים יאמרו הכי הואיל ואנו מותרין לעשות מלאכה בבית המקדש דהיינו בעבודת התמיד וקרבנות המוספין נהא מותרין לעשות מלאכה בגבולין על דרך דאי' מנחות מ"ה ע"א איצטרך סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבלה וטריפה כו' אבל ישראלים גמורים שלא הותר להם מלאכה במקדש לגמרי ואפילו בשחיטה אסורים כמו שבארתי למעלה. ודאי דלא מצי לומר הואיל ואנו מותרין לעשות וכו' והשתא ידרשו הכהנים כל הני קראי דכתיבי לא תעשה כל מלאכה על ישראלים גמורים נאמרו. ולא לכהנים לכך איצטריך יהיה לכם קדש. ואשובה אל הראשונות דיתכן לומר דגבי פרו של אהרן ושעיר ושארי קרבנות הנעשים ביה"כ לא תנא במשנה ולא בהרמב"ם ומירק אחר על ידו. דאי אפשר מטעם חילול יוה"כ ואפילו בכהן הדיוט אי אפשר דכהן הדיוט הוי כזר כדמסיק בסוגיא יבמות ל"ג ע"ב אמר ר"א בר יעקב וכו' ואפילו כהן הדיוט זר אצלו ביוה"כ ע"ש משום דכל עבודת היום דאתי לחובת היום קאי עליה אהרן וחוקה ופסולים בכל כהן רק הכהן גדול כשר בהם וז"ל תוס' יומא ל"ב ע"ב ד"ה אם ה"ל עבודה באחר וכו' וא"ת ומאי קשיא ליה מעבודה באחר הא איכא מאן דמכשיר אפילו שחיטת פרו בזר ואפילו מאן דפוסל היינו דוקא פרו דאתי לחובת היום דקאי עלי' אהרן וחוקה אבל תמיד דלא שייך לחובת יוה"כ לא קאי עלי' אהרן וחוקה בשחיטה כיון דלאו עבודה היא וי"ל דמ"מ פסול מדרבנן וכו' ע"כ. אמנם גבי תמיד של שחר שפיר תנא ומירק אחר על ידו דתמיד של שחר שאינו לחובת היום וכשרה בכהן הדיוט רק משום מעלה בעלמא אמרו רבנן שיהיה השחיטה בכ"ג והם אמרו דמצוה למרק כדי להוציא הדם יפה כדאמרינן בסוגיא דיומא ל"ג ע"ב מצוה למרק ע"ש ושרי שפיר בכהן הדיוט דניתן יוה"כ לדחות אצלו דמן התורה מותר בכל עבודת התמיד שאינו לחובת יוה"כ ולפיכך להך מעלה שעשו רבנן בתמיד שישחטהו הכהן גדול והוא ג"כ צריך לקבל דם התמיד הוכרחו רבנן להתיר שישחוט כו' רובו. ולעשות המירוק ע"י כהן הדיוט. ונמצא קבלת הדם ע"י כהן גדול בהחלט. ובזה דכהן הדיוט מירק על ידו הניחוהו רבנן אדין דאורייתא דניתן יוה"כ לדחות אצלו בקרבן תמיד. משא"כ בפר ושעיר ואינך הבאין לחובת יוה"כ וכהן כמו זר יחשב אי אפשר שיהיה המירוק ע"י כהן אחר. ויבא הכל על נכון בביאור כמו שחר:

1 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

ומעתה נראה דגם דעת רבינו הגאון ז"ל דלחמי תודה עשייתן בפנים. וא"כ גם עשייתן של לחמי תודה מן המצות המוטלות על הכהנים היא. ואע"ג דודאי פשיטא דגם בזר כשרה. מ"מ כיון דבעי פנים ודאי דלכתחילה הו"ל ממצות הכהנים. מידי דהוי אשחיטה שמנה הבה"ג שחיטת קדשים בין המצות המוטלות חובה על הכהנים. אע"ג דשחיטה לאו עבודה היא וכשרה בזר. וכבר הרגיש בזה הרשב"ץ ז"ל בזה"ר עשין סי' מ"ו עיי"ש. וע"כ דס"ל להבה"ג דמ"מ מצות הכהנים היא אע"ג דלאו עבודה היא שיתחייב עלי' הזר. וכן נראה מדאמרינן בפ' בתרא דכתובות ק"ו ע"א אמר ר"י א"ש ת"ח המלמדין הלכות שחיטה לכהנים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה עיי"ש. הרי להדיא דמצות שחיטה היא בכהנים אע"ג דכשרה נמי בזר. וביותר לפי מאי דאמרינן שם לקמן בסמוך אר"ג א"ר ת"ח המלמדין הלכות קמיצה לכהנים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. וכתבו בתוס' שם וז"ל והא דלא חשיב הלכות מליקה שבכלל הלכות שחיטה הן עכ"ל עיי"ש. וכ"כ באס"ז שם בשם הרא"ש עיי"ש. הרי שכולל הלכות מליקה עם הלכות שחיטה כאחת. והיינו ע"כ דשתיהן ממצות כהונה נינהו. אלא דמליקה פסולה בזר ושחיטה כשירה גם בזר. ומה"ט נמי היו מפייסין על השחיטה כעל שאר עבודות שבכהונה כדתנן בפ"ב דיומא כ"ה ע"א הפיים השני מי שוחט ומי זורק וכו' עיי"ש. ויש סוברין דפייסות דאורייתא כמשכ"ל עשה ק"ט עיי"ש. ונראה ברור דמה"ט אמרינן בברכות פרק אין עומדין ל"א ע"ב א"ל עלי קראו כהן ליתי ולשחוט חזינהו שמואל דהוו מהדרי בתר כהן למשחט. אמר להו למה לכו לאהדורי בתר כהן למשחט שחיטה בזר כשרה וכו' עיי"ש. דודאי עלי לא טעה לומר דשחיטה בזר פסולה. דעלי כהן גדול ודאי לא יטעה בהלכה פסוקה ורווחת כזו. אלא משום דגם שחיטה היא מן המצות שבכהונה ועלייהו דידהו רמיא. להכי אמר שיקראו כהן לשחיטה. אלא דשמואל חזינהו לכהנים שהיו טרודים בעבודתן והיו צריכין לאהדורי אחר כהן פנוי מעבודה שלא הי' מצוי להם שם באותה שעה. לזה אמר להם למה לכו לאהדורי בתר כהן למשחט. נהי דודאי המצוה מוטלת על הכהנים מ"מ כשהם טרודים בעבודתן שבידם. ואין לפנינו כהן שמזומן לשחיטה אין לנו לחוש למצות הכהן ולעכב העבודה בשביל זה. כיון דשחיטה כשרה גם בזר. וכדתנן בפסחים פרק תמיד נשחט פסחים ס"ד ע"א שחט ישראל וקבל הכהן וכו' עיי"ש. והיינו משום דבע"פ שהיו הפסחים מרובים והכהנים אינם פנוים שהם טרודים בעבודות הפסולות בזר. לכן הישראל מסייע על ידם מיהת בשחיטה שכשרה בזרים. ונראה ברור דמהאי טעמא ס"ל לרש"י ביבמות פרק ארבעה אחין ל"ג ע"ב דאע"ג דקיי"ל דשחיטה בזר כשרה מ"מ כששחט במקדש בשבת. אע"ג דמשום זרות לא מחייב. מ"מ חייב משום שבת. כמבואר בדבריו שם בד"ה שחיטה בזר עייש"ה. וכן דעת הרא"ש בתשו' כלל פ"ב סי' א' עיי"ש. והיינו משום דאע"ג דכשרה בזר. מ"מ אין העבודה מוטלת עליו. ולגבי דידי' אינה אלא רשות. ולאו כל כמיני' למידחי שבת בשבילה. וכן מבואר בדברי הרב המאירי ז"ל ביבמות שם שכתב וז"ל זה שביארנו בזר ששמש בשבת שחייב שתים משום זרות ומשום שבת אי אפשר לפרש בשחיטה שהרי אין בה משום זרות שהשחיטה כשרה היא בזר וכו' עכ"ל עיי"ש. הרי שדקדק לכתוב רק שאין בה משום זרות. והיינו משום דודאי משום שבת חייב מטעם שביארנו:

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה טלטול. ואין כאן אלא שבות. כצ"ל או דצ"ל ואין כאן שבת:

5 שחיטה בזר כשרה - ואין כאן זרות:

6 טלטול בעלמא הוא - ואין כאן שבות:

1 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה שחיטה בזר כשרה. ואין כאן זרות. משמע אבל איסור שבת מיהא איכא דלא הותרה במקדש אלא לכהנים בלבד כדאר"ח לעיל אבל לא לזרים אפי' בשחיטה שכשרים לה וכמ"ק בסנהדרין נא היא כיון דלא אישתריא שבת לגבה כו' ומ"מ בדיעבד שחיטתן כשרה כדמוכח למ"ד ביומא שחיטת פרו בזר כשרה ויוה"כ שוה לשבת בזה וראיתי בתשובת חכ"צ סי' מ"ד שהגיה בלשון הרא"ש בתשובה שהעתיק שם וז"ל האי ושוחט כו' ל"ד כו' ע"ש מוכח דפשיטא ליה שיוכל זר לשחוט לכתחלה אפי' בשבת וקצת משמע כן בס"פ תמיד נשחט במשנה דתנן התם שחט ישראל כו' כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ואולי י"ל דפסח שאני דלכתחלה מצות השחיטה בבעלים כדאיתא שם ז ב וצ"ע בזה:

1 פרדס יוסף פתח ↗

אך א"ש תשמרו, רש"י אע"פ שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן אל יקל לחלל שבת וצ"ב דמשמע דמשום זה דהפקדתיך יש קולא לחלל שבת, וראיתי בירחון דגל התורה חוברת א' סי' ה', בשם הכל"ח ז"ל לרש"י יבמות ל"ג: דזר ששימש בשבת אי בשחיטה, שחיטה בזר כשרה ואין כאן משום זרות, והוכיחו מזה האחרונים דמשום שבת איכא חיוב לזר דלא הותרה שבת אלא לכהנים, א"כ הכא דה' צוה לומר לבנ"י שלא ידחו שבת במשכן, וק' מהכ"ת שידחה, וע"כ דהם מכשירי עבודה הוא שידחו שבת, והא לרש"י גם עבודה אינה מותרת רק לכהנים, מכשירי עבודה אין סברא שידחו שבת בזרים, אמנם י"ל אף לרש"י ז"ד שלא בשליחות כהנים אבל בשליחותם דוחה אף בזרים וכמו מצות מילה דשבת נדחה ע"י אחרים מכח מצות אב, דבח' ליכא מצוה רק על אב, וא"ש רש"י אע"פ שהפקדתיך לצוותם על משכן והם עושים בשליחותך ומשה כהן הי' והותרה שבת לו בעבודה, וא"כ ה"ה דידחה מלאכת משכן משום מכשירי עבודה וצריך אזהרה דא"ד, דמכשירי עבודה דוחה שבת רק אם כבר יש משכן עש"ה - והנה מ"ש ברש"י הוא בבית מאיר על יבמות אף דלכאו' צ"ע אחר ששחיטה כשרה בזר ה"ה ככהן, ורק משום דלא אפשר לו לגמור העבודה דהיינו הזריקה תו לא אשתרי אף שחיטה, וכן מוכח בסנהד' נ"א. כיון דלא אשתרי שבת גבה בעבודה, והרי שחיטה אף בנשים כשרה וע"כ כנ"ל, ע"ש דמה"ט רצו לומר דלא ימולו ב' בשבת אלא דרמ"א מתיר מבשרי לכהן א' לשחוט ושני גומר, וע' יו"ד רס"ו סי"ד, וז"ד דעכ"פ התחיל ובידו לגמור, ויהי' מזה הדין אם יש מוהל בקי בחיתוך ולא בפריעה אסור לו להתחיל בחיתוך, וע"ע בשעה"מ פ"ו מביאת מקדש, ושו"ת בית יצחק או"ח י"ד - אך באמת לא ידעתי כל הרעש שמרש"י לא מוכח כלל כנ"ל רק הפירוש פשוט בכוונתו כיון דאין חייב משום זרות הוי שחיטה כשרה וממילא גם משום שבת ליכא ובזה"ק נשא קכ"ד. יש דבר פלא הא דשחיטה בזר כשרה, רק זר כשר ולא כהן, ובס' תולדות אדם פ"ח תמה דבש"ס משמע דאף בזר כשרה ולא דכהן פסול, ובברכות ל"א: למ"ל לאהדורי בתר כהן, ובפ"ג מ"י מתמיד א"ל הממונה מי שוחט וצע"ג, וגם לכאו' סתירה מזה"ק עקב רע"א: אהרן כהנא קום משנתך למדבח תורין ועאנין ואמרין ואפין כו' ובמד"ר אחרי פכ"ב ה' הזהירן הכ' שיהי' מביאין קרבנותיהן לכהן והכהן שוחט כו' וצ"ע - ומהר"ש כהן מנחות י"ט כ' הכונה בזהר דאחר ששחיטה כשרה בזה ול"ה עבודה אין כהן רשאי לשחוט בבגדי כהונה משום כלאים, ובזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם ופח"ח, אבל כהן רשאי לשחוט רק בלא בגדי כהונה, וע"ע שו"ת לחם שלמה או"ח י"ב ויגדיל תורה תרצ"א חו"א סי' י"א:

« רש"י על יבמות ל״ג ע״ב:ד׳ רש"י על יבמות ל״ג ע״ב:ו׳ »