רש"י על יבמות ק״כ ב:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על יבמות ק״כ ע״ב:ה׳ רש"י על יבמות ק״כ ע״ב:ט׳ »

1 יבמות פתח ↗

וּמִי מָצֵית לְאוֹקוֹמֵי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר? וְהָא קָתָנֵי סֵיפָא: מַעֲשֶׂה בְּעַסְיָא בְּאֶחָד שֶׁשִּׁילְשְׁלוּהוּ לַיָּם, וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָם אֶלָּא רַגְלוֹ, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעְלָה — תִּנָּשֵׂא, מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּה — לֹא תִּנָּשֵׂא.

2 יבמות פתח ↗

2 שו"ת מהרש"ם חלק ב פתח ↗

א הנה מה שהביא מדברי הר"א מוורדן שהובא במרדכי סוף יבמות סי' צ"ב שדקדק מדאמרו משאל"ס אשתו אסורה ולא אמרו אסורה לעולם ש"מ דלאו לעולם קאמר והאריך למצוא עלילה להתיר אשה שנתעגנה ד' שנים וכמה אמתלאות מוכיחות שמת כי הכלים שלו נמצאו על שפת הים אבל הרי הביא שם בשם הר"א ור"ב. וראבי' שחלקו עליו ובב"י סי' י"ז כתב דהגס לבו בהוראה להתיר בזה עתיד ליתן את הדין וגם בתשובותיו סי' א' דחה דברי מבי"ט בשתי ידים במה שצירף דברי הר"א הנ"ל ורמז להרדב"ז ח"א סי' תקכ"ו וכנה"ג הגב"י אות תפ"ב בשם הרא"ש והנה אני מצאתי באגודה סוף. יבמות סי' קמ"ה שהעתיק תשו' הר"א להתיר ואף שרמז לעיין בס' ראבי' אבל לא הביא מחלוקותם ומצאתי מקור דברי הר"א בתשו' רי"ן הרא"ש אחר סי' צ"ב וז"ל ועוד מצאתי תשובה אחרת וז"ל שלמה יתן וכו' אני הצעיר עבדכם באתי להראות דברי רבותי לפניכם וזה העתק הר"א מוורונא שהוא מרא דעובדא רואה אני מדאמרי' משאל"ס אשתו אסורה וכו' והדבר תלוי בעיון יראי ד' כי על כל עובדא. אתינא הכי הוה עתה זה ז' שנים בין פסח לעצרת שטבעה ספינה בים סמוך לעיר פיזרי וכו' בפחות ממהלך יום ובע"ש נסעה הספינה שהי' בה ר"ש ויהודי א' מקהל פאנו ובליל שבת בא רוח וכל הספינות שבאותו ים באו ליבשה כי הדיחם הרוח לצד ישוב ושמענו כי יותר מן ס' ספינות נשברו באותו לילה וגם ספינה אחרת שהי' בה יהודים אחרים מאותן מקומות נשברה בשבת וחזרו לביתם במו"ש הנה חזקה שאם היו בחיים איך הי' עומדים ז' שנים חוץ לביתם וכו' ומצאו משברי הספינה והכלים של שמן שהי' בה על הים והכירתם אשת ר"ש והתירום לה עכו"ם שמצאים ואותו ר"ש שאנו מסתפקים להתיר אשתו הי' בחור ואשתו בחורה והי"ל בן ובת ממנה ואבי' בחיים ועשיר ושלח אביו שלוחים לספרד ולא מצאוהו וחזקה שאינו עובר על כבוד אביו וחזקה שאינו עובר על שאר כסות ועונה ועוד שרחמי האב על בניו הקטנים ועוד שתפס קנין אדעתא דשבועה לחזור שעל כל אלה החזקות י"ל נסמכם לרובא דספינות שנטבעות בים למיתה ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא הו"ל מיעוטא דמיעוטא וע"כ לא אמרו משאל"ס אשתו אסורה לעולם. כי הכל לפי ראות ת"ח ע"כ הי' נראה בעיני שאשתו מותרת להנשא לכתחלה וכל ת"ח יש לו לדקדק להתיר וללכת בתר חזקה כי הגוים אשר הי' בספינה לא נראה א' מהם לעולם ולא הספנים וכל מה שכתבנו למעלה הוא לסמוך חזקה לרובא וכו' כי נ"ל שיזכה לשמים כל חכם שיכול להראות פנים להתיר וכו' והרבה חשו רבותינו בענין בנות ישראל ועתה יראו רבותי והנראה בעיניהם יכתבו להסכים עמי ועם חבירי וכו' אליעזר בר"ש עכ"ל ומבואר דדוקא בצירוף כל אותן חזקות התיר בזה ובתשו' מהר"י מברונא סי' רט"ו כתב וז"ל ומ"ש מהר"י מרופרוק יצ"ו לעיל דהכא איכא רוב להתיר כיון שלא בא זה כמה שנים אזלי' בתר אומדנא דדעתא כדאמרי' גבי צ"מ קלא אית לי' קשיא לי טובא שאני התם דודאי נפל למשאל"ס ורובם לא סלקי לכן אזלי' בתר אומדנא אבל עובדא דנא דליכא שום ודאי בעולם לא אזלי' בתר שום אומדנא והכי איתא בהדיא בתשו' שבא"ז בתשו' ראב"ש דדייק מדלא אמר אסורה לעולם שעושה חזקה א"א עובר על כבוד או"א וחזקה א"א עובר על שארה כסותה וענותה שכל אלו החזקות יש לנו לסמוך לרוב ספינות המוטבעות למיתה וכו' אלמא דוקא מחמת רוב דודאי נפלו במים ספק עלו אם לאו אבל כה"ג אין שום צד לשויי' מיעוטא דמיעוטא ובסוף אותה תשובה מסיק שאם הי' חייב לנושים בו או שמריב עם אשתו או שאינו בר תשמיש אז בטלין כל החזקות ואפי' במקום קרוב ואפי' גברא רבא ואפי' בכמה שנים לעולם אסורה עכ"ל ומבואר ג"כ דדוקא בצירוף חזקות הנ"ל הסכים להתיר ואם נודע שלא הי"ל שוה קטט עם אשתו וגם יש לו בנים קטנים יש לצרף גם בנ"ד קצת חזקות מהנ"ל ועינינו הרואות כי הראב"ש לא הי' יחיד בד"ז כמו שעלה בדעת רבינו הב"י ז"ל ורבים אשר הסכימו עמו בזה ב ובדבר החשש שלא שהו עד שת"נ שהאריך כת"ר להביא מדברי כמ"פ בענין זה ובפרט מתשו' רב"צ אשכנזי שהובא בקו"ע סי' רמ"ז הנה בתשו' רע"א מ"ת סי' מ"ז האריך בזה והעלה דא"א להקל נגד הריב"ש וסייעתו וגם מ"ש מדברי הקה"י ות' רע"א שהובאו גם בפת"ש ס"ק קמ"ה דבנטבע באמצע הים רחוק מן היבשה הוי כשהה עד שת"נ ולכ"ע הוי רק חששא דרבנן והוכיח כן מדברי פיהמ"ש להר"מ פ"ג דגיטין הנה המעיין בתשו' רבצ"א שם נמצא שהביא מדברי פיה"מ הנ"ל וחשבו לפלוגתא שנחלק בזה עם תשו' הרמב"ן והמעיין בתשו' הרמב"ן שם ימצא שכתב וז"ל צריך לחקור אם ראה שטבע ממש ושהה כדי שת"נ ולא ראהו או שמא ראה ספינה מטורפת בים וחשבה להשבר או שנשברה הספינה בלב ים כי רוב העולם קורין לכלל הדברים האלה טביעות ואין מדקדקין בין שנשברה ספינה במקום רחוק מאוד מהעיר שיחשבו הרואין שא"א למי שנפל שם להנצל ולצאת אל היבשה ובין שראוהו טובע ממש וכסוהו המים ושהה עליו ויש הפרש גדול בין זל"ז וכו' ואפי' במשאל"ס יש הפרש גדול ביניהם וכו' כי במי שמעיד שטבע ממש ושהה עליו וכו' אם נשאת בדיעבד לא תצא וכו' אם אינו מעיד אלא שנשברה ספינה בלבד אינו כלום ואפי' נשאת תצא כי שמא ניצל ע"ג עץ או קורה כדרך שניצולים הרבה פעמים וכו' וזה שאתה שואל עליו עכשיו אע"פ שמעיד עליו שראהו מת ממש ע"ג שפת הים עכ"ז צריך להתיישב בו מאוד וכו' מתי ראהו מת אם מיד שפלטו הים או לאחר שפלטו וכו' עכ"ל ומדכתב שאין מדקדקין בין שנשברה ספינה במקום רחוק מאוד מהעיר שיחשבו הרואים וכו' ובין שראוהו טובע ממש וכסוהו המים ושהה עליו וכו' מבואר דאין הבדל בין מרחק למרחק וכל שלא ראוהו טובע ממש ושהה עליו אין דינו כנטבע ואפי' נשאת תצא כמו שסיים אח"ז אך דמ"מ ממה שסיים וכתב דשמא ניצל ע"ג עץ או קורה ולא כתב דשמא גלי הים הוליכוהו י"ל דדוקא בנשברה הספינה שיש שם עץ וקורה שכיח הרבה להנצל ובזה גם במקום רחוק מאוד יש לחוש גם בדיעבד אבל בנפל לים שאין חשש אלא להרוח וגלי הים בזה י"ל דאם נפל במקום רחוק מאוד ממה בשה הוי רק חשש מיעוטא בעלמא ואם נשאת לא תצא דהוי כשהה עד שת"נ ומדברי הקה"י ורע"א נראה שאין חילוק בזה ויש סתירה לדבריהם מדברי תשו' הרמב"ן הנ"ל והנה עוד יש לחוש בנ"ד שלא נודע עד הבקר כי האיש שלאסס איננו מי יודע אם אולי כבר הי' קרובים אל החוף פחות משיעור ג' שעות משעה שנפל לים ולא נפל לים עד סמוך לבקר ממש א"כ י"ל דהוי סד"א ולהחמיר ויש לדון בזה מהא דספק אישתהי שברמ"א סכ"ו וספק תוך ג"י שבסכ"ז שם אולם י"ל דכיון דבבואם אל החוף הודיעו את המאורע וחפשוהו ולא נמצא שם כלל א"כ ממילא שהה בים יותר מג"ש. זולת אם אולי נמצא שם חוף אחר סמוך למקום אז יש לחוש בזה, אכן עוד י"ל שהרי דעת מהרי"ט וק"ע סי' שע"ג דשיעור שת"נ אינו ג"ש ואף שבריב"ש סי' תט"ז מפורש דהוי בג"ש כבר כתב בתשו' ברכ"י א"ע סי' ל' דבריטב"א יבמות דף קכ"א בד"ה מאי מעשה נסים וכו' שאין אדם יכול לשהות במים שעה אחת שלא ימיתוהו המים וכו' ע"ש ובתשו' רע"א מ"ת סי' מ"ז הביא מדברי רש"י יבמות דף ק"כ ע"ב ד"ה מן הארכובה וכו' ועלה ברחוק פרסה וכו' דמשמע דבשיעור מהלך פרסה סגי והעיר בעצמו דבמים שיעור מהלך פרסה פחות מביבשה וא"כ בנ"ד שהוא ספק אימתי נפל לים שפיר יש להקל כיון דעכ"פ שיעור שעה א' שהה בבירור:

2 באר יצחק פתח ↗

תשובה בעז"ה, לפי מאי דקיי"ל דבמים שאין להם סוף לא תנשא א"כ אין להקל בזה ולהתיר מחמת שי"ל דכיון דהיו העצים נעצרים כמין גשר שלא הי' לו מקום לצאת בערך פרסה, א"כ הוי כמו מים שיש להם סוף, משום דהא מבואר ברש"י דיבמות ק"כ ע"ב ד"ה מן הארכובה ולמעלה כו' דחיישינן שמא יצא מהמים ברחוק פרסה או יותר, א"כ עדיין יש לחוש שמא יצא להלן מן מקום העצים הנעצרים שהי' בערך פרסה ועדיין לא יצאנו מחשש מים שאין להם סוף.

8 והא קתני סיפא - דמתני' לקמן יבמות דף קכא.:

9 מן הארכובה ולמטה לא תנשא - דחיי ואי משום טביעה הואיל ומים שאין להם סוף חיישינן שמא יצא מן המים ועלה ברחוק פרסה או יותר ולא ראוהו קתני מן הארכובה ולמעלה תנשא אלמא מגוייד לא חיי:

1 שו"ת חתם סופר פתח ↗

אך סוגיין דעלמא דבעי' שיעור שיהוי כדי יציאת הנפש דאל"ה איכא למיחש שבמקומו שם יצא אל היבשה שבשפת הנהר כנגדו במקום נפילתו ובתשובת ב"ח סי' ע"ט כ' דשעה הוא יותר משיעור יציאת נפש בלי שום ראי' ע"ש והריב"ש סי' שע"ט כ' שיעור יציאת הנפש הוא אחר ב' שעות בתחלת שעה ג' וכן פירשו האחרוני' דבריו ויצא לו כן מיבמו' קכ"א ע"ב גבי בתו של ר' נחוני' חופר שיחי' שנפלה למים שעה ראשונה אמר להם שלום שניה אמר להם שלום שלישי' אמר להם עלתה מוכח דב' שעות הראשונות עדיין היתה יכולה לחיות במים ואמנם מהרי"ט בחלק א"ע סס"י כ"ו כ' שאינם שעות גדולות שיש מהם כ"ד ביום שלם אלא שעות קטנות המורגלו' לפעמים בש"ס ויליף ממאי דאמרי' ספ"ק דסוטה י"א ע"א מרים המתינה למשה שעה א' זכתה והמתינו לה ישראל שבעה ימים שנאמ' והעם לא נסע עד האסף מרים וכ' שם בתוס' דאותה שעה שהמתינ' מרים ע"כ לא היתה שעה גדולה מכ"ד ביום דהרי מדה טובה מרובה על א' חמש מאות וא"כ לא סגי בהמתנת שבעה ימים אע"כ שעה קטנה וה"נ ב' שעות קטנות ע"ש ונ"ל לפ"ז יהי' השיעור בקירוב מ' מינוטי"ן דשעה דמרים הוא כ' מינוטין בקירוב שהוא שליש שעה כמ"ש תוס' הכא שיש מהם ביום שלם ע"ב שלישיות ובשבעה ימים יש שבעה פעמים ע"ב שלישיות עולה תק"ד באופן שיהי' מדה טובה מרובה ת"ק פעמים ולא דק כולי האי וקראו חז"ל שיעור זה שעה סתם בכל מקום למהרי"ט כי שיעור זה הוא קרוב לשיעור מיל דלמאן דחשיב מעמוד השחר עד צאת הככבים ה"ל מיל שלישית שעה פחות חלק שלשים מן השעה כמ"ש ש"ך י"ד סי' ס"ט ולמאן דחשיב מנץ החמה עד תחלת השקיעה ה"ל עוד חלק שלישי' יותר משליש שעה עיי' חק יעקב סי' תנ"ט ובמקום אחר בארתי דחז"ל שמשו בשני שיעורים הנ"ל דמשו"ה פ"ג דפסחים לענין שיעור חמוץ אמרי' כממגדל נוני' לטברי' מיל ובפ"ק דמגלה אמרי' כמחמתן לטברי' מיל אע"כ ב' שיעורים הם וכל א' מהם נקרא מיל וא"כ שליש שעה הוא ממוצע בין שני המילין בקירוב עיין ח"ס חלק או"ח סי' קצ"ט ד"ה והנה וחכז"ל קבלו שמרים המתינה שעה א' הנ"ל מרומז בקרא ותתצב אחותו מרחוק לדעה מ"ה יעש"ה ל"ו ר"ת מי"נ ועל ידי זה הזכות המתינו לה ישראל ז' ימים וע"פי חשבון ת"ק למדה טובה יהי' שעה הנ"ל שיעור הממוצע בין שני המילין והוא כ' מינוטין ע"פי מ"ש מהרי"ט וא"כ ע"פי דרכו של הריב"ש ששיעור י"נ הוא ב' שעו' בעי' לכל הפחות זמן ארבעי' מינוטין והנה הכא לא הוזכר בעדות שהמתינו עד שיעור י"נ רק אברהם קאריטשון אמר שהמתין רביעי' שעה אך ר' שמואל איריץ אמר שעמד על הספינה זמן ארוך ומשמע לנו השומעים דבריו של העד ההוא שהי' רוב היום עומד על הספינה ועל כל פנים יש לפרש לשון זמן ארוך כשעורו של ב"ח בתשו' סי' ע"ט הנ"ל שעה משעות השוו' ועוד תוספות פ"ק דסוטה הנ"ל כ' דאפשר עד שעה הוה רק רביע שעה ולפע"ד היינו אי נימא דהמתנת ז' ימים מקצת סוף יום הראשון הי' ככלו ומקצת תחלת יום השביעי וה"ל ה' ימים ואיזה שעות ת"ק רביעי' שעה וא"כ סגי לשיעור י"נ חצי שעה שהוא שלשת מינוטי"ן וכיון ששמע שזה אברהם קארטשון אמר שהמתין רביע שעה והוא אמר שהוא עמד זמן ארוך משמע לכל הפחות כפלים מזמנו של אברהם שהוא ב' רביעי' שעה ורמז ראיה לזה ממ"ש הקדמונים דמרע"ה אמר בתפלתו על עצמו אורך ימים אשביעהו על שחי ק"כ שנים שהוא כפל ששים שהוא זמן הפשוט כמשחז"ל על תבוא בכלח א"כ מבואר דאורך הוא כפל מהפשוט א"כ זמן ארוך היינו לכל הפחות ב' רביעי שעה וכבר כתבתי לעיל שלפע"ד כל בני הספינה הוו כאלו ראו הטביעה בעיניהם וא"כ ר' שמואל זה מעיד דבר שלם ולא חצי דבר שנפל למים ושהה שם זמן ארוך ואע"ג שהספינה הולכת היא כל שעה וא"כ אע"ג שזה עמד בראש הספינה זמן ארוך מ"מ הולך הוא למרחוק מ"מ י"ל שע"ג הספינה שעומד בגובה וגם רוויח לי' עלמא צופה ומביט למרחוק אפי' עד פרסה ויותר וכדמשמע קצת מרש"י דיבמות ק"כ ע"ב ד"ה והא קתני סיפא יע"ש ומסתמא כיון שעמד בספינה ביום ההוא הי' עיניו ולבו על הנטבע מאחיו ואלו הי' יוצא מהמים במקום שליטת עיניו הי' רואהו מרחוק:

2 תשובות רבי עקיבא איגר תניינא פתח ↗

והנה שיעור דשהה כדי שת"נ, לא נזכר במפורש בראשונים זולת בריב"ש כתב בג' מקומות סי' שע"ז, ש"פ, תט"ז, שהוא ג' שעות, ולזה הסכימו גדולי אחרונים, ה"ה תשובת מוהר"א ששון סי' א', ותשו' פני יהושע סי' ז', והרב מהו' דוד בן נח מא"ש בתשובת מקור ברוך סי' י' וכתב וז"ל דלפי האמת לכ"ע מודו דצריך שישהה עד שת"נ, דאל"כ אין כאן עדות כלל, דעינינו רואות מעשים בכל יום שנופלים לתוך המים ושוהים הרבה בתוכה ואח"כ עולים באותו מקום שנפלו או בקרוב לו ונמלטו, ואם העד לא ראה רק שנפל למים, ולא ראה אם עלה אם לא, מי יימר שלא עלה תיכף או אחר שעה, דבשלמא אם עמד ג' שעות שהוא הזמן ששיערו חז"ל שיכול לחיות תוך המים וראה בכל הסביבה שלא עלה, אז ודאי דאין לחוש שנזדמן לו דף או עץ שם ונמלט, וכיון דרוב אין נמלטים אם נשאת ל"ת, אבל כשלא עמד עליו הך שיעור וכ"ש אם לא עמד כלל, פשיטא דאם נשאת תצא, ושיעור ג"ש שכתבתי לא מצאתי מפורש רק בריב"ש, ולא כתב מאין יצא לו זה השיעור, ושמעתי דאיכא למילף מההיא דנחוניא חופר שיחין וכו' כללא דמלתא שנראה לענ"ד ברור בשאר הפוסקים שלא כתבו דבר זה בפירוש להיותו מבואר מעצמו עכ"ל, גם המהרח"ש סי' י"ז הביא לדברי הריב"ש בלי חולק, אלא דמסתפק שם בכוונת הריב"ש אם עד תחילת שעה ג' או בסוף שעה ג', והראשון נראה קצת יותר בדברי הריב"ש עיי"ש, ואף דמצינו גדולי האחרונים ה"ה המהרי"ט בתשובה חלק אה"ע סי' כ"ו ובתשובת ב"ח סי' ע"ט דמקילים דמהני שעה קלה ודחו להראי' דנחוניא חופר שיחין, מ"מ אחרי שלא הביאו דברי הריב"ש, י"ל דאלו ראו לא מלאו לבם לחלוק, וכן ראיתי בתשובת בעי חיי לכנה"ג סי' י"א שהקשה כן על רבו המהרי"ט דאיך הסכים להיפוך דברי הריב"ש וכתב ואולי הוא ז"ל אינו מדבר שם הלכה למעשה רק שכתב לדחות הראי' אבל לענין מעשה לא יפול מדברי הריב"ש ארצה, עכ"ל, ואני לא ידעת מה מצא מקום לתמוה אחרי דבעליל נראה דלא ראה המהרי"ט לדברי הריב"ש אלו, מדלא הביאו כלל, גם בסדר אלי' רבה סי' י"ב הביא לדברי מהרי"ט הללו וכתב וז"ל, הן אמת הוראה זו לכאורה תמוה איך נתסר אשה נגד דעת הריב"ש ז"ל, ובפרט כי הרבנים הנ"ל אשר באו לסמוך על דבריהם לא ראו דברי הריב"ש ואלו ראו ודוחים דבריו החרשתי, אבל עתה שלא ראו ולא עמדו בסודו, איך אנחנו נסמוך לדבריהם ולעשות מעשה כיון שהוא תחת האפשרות שהרבנים הנ"ל אם היו רואים דברי הריב"ש לא היו עומדין על שמועתן, לכן אשר אני אומר, דלענין נ"ד שעמד עליו הרואה ב' שעות יש להתיר גם לפי דברי הריב"ש שבסי' שע"ז וסי' ש"פ נראים דבריו דשיעור שת"נ הוי ב' שעות, ואם אמת דבסי' תט"ז כתב הריב"ש ג"ש, י"ל שהוא ט"ס, והאמת הוא ב' שעות עכ"ל, הרי דהעלה לדינא דבעי עכ"פ ב"ש. ובאמת גם ע"ז יש לדון, מלבד כיון דמדברי הריב"ש סי' שע"ז וסי' ש"פ אינו מבואר להדיא דסגי בב"ש אלא דמשמע קצת כן. וכדכ' המהרח"ש הנ"ל מ"מ בשביל זה מה"ת לן לעשות ט"ס בדברי הריב"ש סי' תט"ז, והי' יותר טוב לדחות משום זה המשמעות, ולומר דגם בסי' שע"ז וש"פ דעת הריב"ש דבעי ג"ש, גם יש לקיים ברחבה את שתיהן, המשמעות דבסי' שע"ז וש"פ, והגרסא שלפנינו שבסי' תט"ז, והיינו די"ל דהריב"ש בעצמו ספוקי מספקא ליה בההיא עובדא דנחוכיא חופר שיחין, אם אמר בתחילת שעה ג' דעלתה או בסוף שעה ג', מש"ה בסי' שע"ז וש"פ דבא לדון כיון דלא שהה במים נ"י אחרי מותו דהיינו מן ג"ש אחר שנטבע דמעידים עליו, בזה רצה להחמיר דאולי בתחילת שעה ג' הוי כמת ומאותו שעה חושבים הג"י שלא להעיד עליו אח"כ, ובסי' תט"ז השיעור להעיד עליו שמת בזה מחמירין דאין מעידים שמת אלא בשהה ג"ש. גם מדברי רש"י יבמות דף ק"כ ע"ב ד"ה מן הארכובא וכו' ועלה ברחוק פרסה וכו' משמע דשיעור פרסה יכול לחיות תוך המים, וזה יותר משעה, זולת אפשר דהילוך פרסה במים הוי זמן מועט:

2 שו"ת מהרש"ם חלק ג פתח ↗

ומצאתי בשו"ת דברי ריבות סי' ט"ו בדין מי שהי"ל ב' מכות אחורי האזנים מצד ימין ומצד שמאל ונמצא בבור של מים אחר כמה ימים והי' ספק שמא שהה ביבשה ג"י קודם שהושלך למים והעלה להתיר עפ"י ס"ס שמא כר"ת ושמא תוך ג"י ועוד דתלינן דכנכ"ה בבור של מים ולא שהה ביבשה ומחשש המכה צירף ד' מרדכי דדוקא בנחתכו רגליו ועוד הוכיח מלשון רש"י ביבמות דדוקא מקום המכה ממש מרזי ונופח ע"י המים וכיון דבפניו לא לא היו חבול אלא אחורי אזניו ליכא חששא כלל ע"ש וגם בתשו' ב"ח החדשות הנ"ל דחה דברי המ"ב שהחמיר בדאיכא מכה בכל מקום שבגוף ורמז לתשו' ד"ר הנ"ל בקצרה וגם בקו"ע סי' רל"ח הובאו בקצרה ובגוף התשו' מבואר כמ"ש ומעתה נפנה אל הסימן שבגופו שהעידו ר' ישראל צבי ור' יודא צבי שהי"ל שומא באלי' רכה שבאזן שמאל וכן נמצא במת זה ורו"מ הביא דברי רד"ק שבב"י ואחרונים בסי' י"ז סכ"ד וב"ש ס"ק ע"א דאף דשומא אינו סימן מ"מ בצמצום מקום שבאותו אבר הוי סימן ובתשו' ב"ח סי' פ"א דגם בנשתנה השומא מהני בצמצום מקום וחיזק דברי הרד"ק בראיות ואולם בפת"ש ס"ק ק"א רמז לתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ה שמהר"א השיב על הב"ח וגם מהריב"ל נסתפק בזה ובאמת שדברי מהריב"ל הובאו בקו"ע סי' ל"ב וכפי הנראה מיירי במקום שאינו צמצום ממש ויש בו לנטות לכאן ולכאן והב"ש רמז לסי' ר"מ ושם הביא בשם ד"ר בשומא אצל הדד וכו' והיינו ג"כ בלא צמצום ממש אבל עיינתי בד"ר שם סי' ער"ב וראיתי שדחה ראיות הרד"ך מרש"י דאין כוונתו למעט דבצמצום הוי סימן דהא לטעעא דמצוי' בב"ג או דעשוי' להשתנות גם בצמצום מקום י"ל כן א"כ גם ללישנא בתרא דפליגי אי שומא הוי סימן אין לחלק בזה ואח"ז מצא בתשו' הרא"מ סי' ל"ח דגם בשומא כגודלה ומראיתה ובאותו אבר בראשו או באמצעותו או בסופו אין מעידין משום דסופו להשתנות וגם בתשו' מהריב"ל אסר אשה שהעידו בבעלה סי' דשן בולט יותר משאר שינים וסי' שומא בראשו סמוך לאזנו הימנית בסוף לחי העליון סמוך לפאת הראש וגם סימני מלבושיו עכ"ד וכ"ה בתשו' תו"ח למהרח"ש ח"ג סי' נ"ו הנכפל שם וע"ש שדברי רשד"ם סתורים בזה מסי' ע"ט לסי' נ"ב ובשו"ת ב"ח החדשות סי' ס"ה שם האריך להוכיח דגם סימן מובהק אינו מועיל בעשוי להשתנות כמ"ש בתשו' הרא"מ סי' ל"ו בשם א"ז וכן מוכח בתשו' ר"מ פאדוה סי' כ' ודחה כל ראיות הב"ח בתשו' ובגוף הנידון שם לא היו המקום מצומצם היטב שהעדות הי' שהי"ל עין ימין שומא ולא העידו אם על העפעף או למעלה מן העין ולכן כ' דעין הוא כמו נקב בצד תיבה פ' ולא כמו נקב בצד אות פ' וגם הרד"ק מודה בכה"ג דלא מהני ע"ש וע' פת"ש ס"ק ק"ו הביא בשם תשו' קה"י סי' י"ב נראה להיפוך מתשו' ב"ח סי' ס"ה הנ"ל אבל בסי' ס"ד שם נדפס תשו' הרב אבד"ק פינטשוב והעלה ג"כ שכל ד' רד"ך הנ"ל ובכ"ז לא החליט והציע ספיקו לפני הב"ח ע"ש ובתשו' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' ל"ה הביא בפשיטות ד' רד"ך וע' תשו' ב"ש א"ע סי' ל"ו וסי' ל"ח וסוסי' מ"א ותשו' נחלת אבות סי' י"ז ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' רי"א בהועד שהי"ל מכת חרב בראשו וכתב שאין זה סימן מובהק דכמה ב"א יש להם בראשם מכת חרב או אבן או עץ ומעט שינצלו מזה וזה דומה לנקב בצד שיטה פ' ודוקא אם אמר שהי' בצד עינו או אזנו הימנית או בצד חוטמו אז דומה לנקב בצד אות פ' ע"ש ומבואר דבצד אבר פ' דמי לנקב בצד אות פ' וע"ע ברדב"ז ח"ב סי' תשפ"ח מפורש כדעת רד"ך דגם בשומא במקום פ' מהני.

« רש"י על יבמות ק״כ ע״ב:ה׳ רש"י על יבמות ק״כ ע״ב:ט׳ »