רש"י על יבמות קט״ו ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על יבמות קט״ו ע״ב:ו׳ רש"י על יבמות קט״ו ע״ב:ח׳ »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

219 כמו בשבת קכה: אמרו "וקא מכפר ליה", ופירש רש"י שם "כפר ליה - מקנחו". וביבמות קטו: אמרו "מיכפר הוה כפר", ופירש רש"י שם "מקנח וגורר היה את האות". ובסמוך יביא את דברי הרד"ק. ובגו"א במדבר פכ"ח אות יא ד"ה אין כתב: "אין ספק, כי לשון 'כפרה' הוא לשון סלוק וקנוח וכפרה, וכדכתיב בראשית לב, כא 'אכפרה פניו', וכמו שפירש רש"י בפרשת וישלח שם . ואין ספק בזה הפירוש, כי אינו משמש על סליחת עון מי שחטא להשם יתברך בלבד, כי לשון זה הוא לשון כללי, לכל קנוח וכפרה וסלוק". וכן הוא בח"א לשבועות ט. ד, י.. והרמב"ן בראשית לב, כא, חלק על רש"י, כי מרש"י משמע ש"כופר" הוא מענין כפרה רש"י שמות לב, ל, אבל הרמב"ן שם כתב להיפך, שכפרה הוא מענין כופר, שהוא פדיון, "ולשון קנוח בכפור איננו לשון קודש, רק לשון ארמית" לשונו שם.

2 חכמת שלמה פתח ↗

בד"ה לפנחיא כו' בעלמא הוא קבעינא כצ"ל:

3 יבמות פתח ↗

אֶלָּא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא פִּינָּן, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי. מָר סָבַר: אִם אִיתָא דְּפִינָּהוּ — מִיכְפָּר הֲוָה כָּפַר. וְאִידַּךְ: אֵימַר אִישְׁתְּלוֹיֵי אִישְׁתְּלִי. אִי נָמֵי, לְפַנְחַיָּא שַׁבְקֵיהּ.

1 מיכפר הוה כפר ליה - מקנח וגורר היה את האות:

2 לפנחיא שבקה - להצלת פירות שבתוכה הניח בה אות זה ולא גיררה כדי שיבדלו בני אדם מהן:

3 פנחיא - לשון שימור כאדם שתולה ממונו באדם חשוב כדי שלא יגזלוהו הימנו ודומה לו בהגוזל עצים ב"ק דף קג. הלוקח שדה בשם ריש גלותא כו' ופנחיא בעלמא קבעינן:

3 בבא קמא פתח ↗

אָמַר מָר: הַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה בְּשֵׁם חֲבֵירוֹ – אֵין כּוֹפִין אֶת הַמּוֹכֵר לִמְכּוֹר זִימְנָא אַחֲרִיתִי. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא, מָצֵי אָמַר לֵיהּ: מִידָּע יָדְעַתְּ דַּאֲנָא לְנַפְשַׁאי שָׁקֵילְנָא – וּפַנְחַיָּא בְּעָלְמָא הוּא דְּקָבָעֵינָא, וְזוּזִי בִּכְדִי לָא שָׁדֵינָא, אֶלָּא אַדַּעְתָּא דְּכָתֵב לֵיהּ שְׁטָרָא אַחֲרִינָא; קָא מַשְׁמַע לַן דְּאָמַר לֵיהּ: עִנְיָינָא עֲבַדִי לָךְ בַּהֲדֵי הָהוּא דִּזְבַנְתְּ לֵיהּ בִּשְׁמֵיהּ, וְיִכְתּוֹב לָךְ שְׁטָרָא אַחֲרִינָא.

« רש"י על יבמות קט״ו ע״ב:ו׳ רש"י על יבמות קט״ו ע״ב:ח׳ »