רש"י על יבמות ק״י א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על יבמות ק״י ע״א:א׳ רש"י על יבמות ק״י ע״א:ד׳ »

1 הפלאה על כתובות פתח ↗

תוס' ד"ה אלא טעמא ונראה דלרב וכו' מדמקשה לרבה וכו'. צריך להבין דבריהם לפמ"ש דלא עביד תנאי לסתור הקידושין אלא משום כתובה אכתי לא מיישבא הך דהריני בועלך. דהא התם א"א לומר דהתנה בשביל הכתובה דהא משמע התם דמקדש בביאה וארוסה לית לה כתובה. ותו דע"כ צ"ל כן דאם נימא דגם התם מיירי בדכתב לה כתובה. מאי מקשה הש"ס לקמן לרבה הא יש לומר הך טעמא גופא דהתם אמרינן דהתנאי לא היה רק משום הכתובה. משא"כ בטעות אשה אחת לפירש"י דהתנאי היה בשעת קידושי כסף דל"ל כתובה וע"כ היה התנאי על הקידושין. ותו דבשעת הקידושין כיון דלא שייך באותו פעם א"א עושה בעילתו בעילת זנות מה"ת נימא דלא היה התנאי על הקידושין א"כ ממילא בטעות אשה אחת יש לומר דבתנאיה קאי אלא על כרחך צ"ל דגם בהאי דהריני בועלך מסתמא ל"ל כתובה דביאה אירוסין עושה כנ"ל. ונראה דמה שהוצרכו התוס' לומר דלא התנה אלא משום הכתובה. היינו משום דהיה אפשר לדחות דאין ראיה מהאי דהריני בועלך דאמרינן דאף שהתנה קודם הביאה מ"מ בשעת ביאה חזר בו היינו משום דלא היה התנאי מיותר. אבל הכא כשקידשה על תנאי וחזר וכפל להתנות כשכנסה דהיה התנאי מיותר שכבר התנה. היינו ע"כ שכוונתו דלא נימא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. לכך כתבו דהכא התנאי גם כן אינו מיותר לסתור הקידושין דלא התנה אלא משום הכתובה וממילא דדמי להתם דאע"פ שמקפיד קודם הביאה אמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. אך לפ"ז אכתי קשה דאין ראיה ממתניתין דהריני בועלך דהכא ע"כ התנאי מיותר דלא היה צריך להתנות משום הכתובה דהא אפילו כנסה סתם אין לה כתובה ונראה דמ"ש שהתנה משום הכתובה אף דלא היה צריך להתנות משום נדרים או מומין של קודם אירוסין דאפילו כנסה סתם אין לה כתובה. מ"מ יש לומר דהנה בשביל הנדרים או מומין שלאחר אירוסין והתנה בשביל הכתובה שכותב עתה בשעת נשואין אלא דנראה דדוקא בתנאי מומין דקי"ל דאם נולד לאחר אירוסין דנסתחפה שדהו ויש לה כתובה כשכנסה סתם כדאיתא לקמן דף ע"ה יש לומר דהתנה בשביל הכתובה. אבל בנדרים דאפילו אחר הנשואין יכול לומר אי אפשי באשה נדרנית ואין לה כתובה וכמ"ש התוס' ד"ה על מנת אכתי לא היה צריך להתנות משום כתובה. ובזה נלענ"ד דיש לפרש הא דפירש"י הכא בפלוגתא דרב ושמואל בד"ה קידשה על תנאי ע"מ שאין עליה נדרים וביבמות פירש"י שם נדרים או מומין. משום דלפמ"ש דבממון אפילו כנסה על תנאי ג"כ יש לומר דצריכה גט ולא התנה אלא משום הכתובה דהיינו במומין שלאחר אירוסין וכמו שהוכיחו התוס' מההיא דע"מ שירצה אבא א"כ כיון דלפי הצריכותא דעבד בשמעתין פלוגתא דקידשה על תנאי וכנסה סתם הוא לרבותא דרב אי ס"ד דמיירי במומין ה"ל למיתני רבותא טפי אפילו כנסה על תנאי. משא"כ לפי הצריכותא דיבמות דפלוגתא זו לרבותא דשמואל לק"מ דנקט רבותא טפי אפילו כנסה סתם אינה צריכה גט. שפיר יש לומר אפילו במומין. ודוק:

2 יבמות פתח ↗

וְהָא פְּלִיגִי בַּהּ חֲדָא זִימְנָא, דְּאִיתְּמַר: קִדְּשָׁהּ עַל תְּנַאי, וּכְנָסָהּ סְתָם — רַב אָמַר: צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט.

2 על תנאי - שאין עליה נדרים או מומין:

3 וכנסה סתם - ואח"כ נמצאו עליה נדרים צריכה גט דביאה לשם קידושין הואי דיודע היה שאין קידושין הראשונים כלום:

« רש"י על יבמות ק״י ע״א:א׳ רש"י על יבמות ק״י ע״א:ד׳ »