1אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר י"א זאת המסכתא ר"ל מסכת יבמות היא מסדר נשים והורגלנו בלימודה אחר מסכת גיטין לסבה אשר הזכרנו בפתיחת החבור והיא כוללת ששה עשר פרקים וסדרם לפי שיטתנו א' חמש עשרה נשים ב' כיצד אשת אחיו ג' ארבעה אחים ד' החולץ ה' רבן גמליאל ו' הבא על יבמתו ז' אלמנה לכהן גדול ח' הערל ט' יש מותרות י' האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעלך ונשאת ואחר כך בא בעלה ופרק זה נקרא האשה רבה או האשה קמא י"א נושאין על האנוסה י"ב מצות חליצה י"ג בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות י"ד חרש שנשא פקחת ט"ו האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים שלום בינו לבינה ושלום בעולם ופרק זה נקרא האשה שלום י"ו האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ופרק זה נקרא האשה בתרא:2וענין המסכתא אמנם הוא סובב על מה שנאמר בתורה כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה גו' ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה גו' מאן יבמי גו' בא הנה לבאר בשלימות עניני הלכות יבום וחליצה ומפני שביארנו במסכת גיטין ענין פירוד האשה מבעלה בחיי שניהם בסבת כתיבת הגט ונתינתו סמכנו לה זאת המסכתא לבאר הפירוד מן היבם אחר מיתת הבעל מן הדבוק שחייבה בו תורה בענין היבום ועל זה הצד נתגלגל לבאר בה עניני המיאון לקטנה הראויה למאן וכן בענין פירוד המיתה בענין האשה שלא נתברר לה שמת בעלה אלא ששמעה בו שמת להשלים בה כל מיני הפרידה ועל ידי הענינים הנמשכים בדיני יבום וחליצה מענין הזיקה נתגלגלו בה הרבה דברים מענין איסורי ביאה שמחמת קורבה ועל ידי זה נמשכו לבאר איסורי ביאה שמחמת פסול יוחסין או שמחמת זנות או חשד זנות וכן מצד שרוב איסורי ביאה פוסלין מן התרומה נתגלגלו על ידי ענינים אלו דיני איסור תרומה:3ועל זה הצד יחלקו עניני המסכתא לחמשה חלקים הראשון בביאור עניני הלכות יבום וחליצה הן בביאור על אי זה צד חולצות או מתיבמות ועל אי זה צד מתיבמות ולא חולצות ועל אי זה צד חולצות ולא מתיבמות ועל אי זה צד לא חולצות ולא מתיבמות וכן ביבמים על אי זה צד חולצין או מיבמין ועל אי זה צד חולצין ולא מיבמין ועל אי זה צד מיבמין ולא חולצין ועל אי זה צד לא חולצין ולא מיבמין הן בביאור תכונת החליצה והיבום הן בדיני ממונות שבין שומרת יבם ובין אחי הבעל בעניני מזונות וכתובה הן בענין חולץ למי שלא היתה ראויה לחליצה הן במה שיצטרך לפעמים מתורת ספק לחלוץ ליתר מאחת ואם יש זיקה לשומרת יבם ליחשב כארוסה ליבם ליאסר קרובותיה אחר מיתתה אם לאו והרבה ענינים עמוקים נמשכים בדינין אלה השני בעניני הלכות מיאון על אי זה צד קטנה יכולה למאן השלישי בעניני מי ששמעה שמת בעלה אלא שלא נתברר לה כן על אי זה צד מתירין אותה לינשא ועל אי זה צד אוסרין וכשהיא אומרת כן על אי זה צד נאמנת ועל אי זה צד אינה נאמנת הרביעי במה שנתגלגל בענין איסורי ביאה הן מחמת קורבא הן מחמת פסול יוחסין הן מחמת חשד זנות החמישי במה שנתגלגל בו בענין איסור אכילה בתרומה:4ואמנם כל החלקים יתערבו בזאת המסכתא מאד ויכנסו אחד בגבול חברו וגם הפרקים לא יבאו על סדר החלקים ואולם החלק הראשון הוא ענין רוב המסכתא ויסודה ועיקרה ורוב הפרקים יבאו בעניני זה החלק והחלק השני יתבאר בפרק בית שמאי והחלק השלישי יתבאר בפרק האשה רבה ובפרק האשה שלום ובפרק האשה בתרא והחלק הרביעי יתבאר בבלבול ובבלתי סדר במקומות מפוזרים בין שאר הפרקים אלא שהרבה ממנו יתבאר בפרק כיצד ובפרק החולץ ובפרק הערל ובפרק נושאין והחלק החמישי יתבאר בפרק אלמנה לכהן גדול ובקצת פרק הערל:5זהו שרש המסכתא דרך כלל אלא שיבאו בה הרבה דברים באריכות ענין שלא מכונת המסכתא והחלקים הנמשכים אליה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:6והפרק הראשון ממנה יחל בביאור החלק הראשון ורובו יסוב על ענין אחד והוא בביאור אי זו מן הראויות ליבום או לחליצה נפקעה זיקתה לגמרי מחמת שהיא צרה למי שהיא ערוה על יבם זה שהיא מזדקקת לו ונאסרת לו מתורת אשת אח ועל אי זה צד אין הערוה מפקעת זיקתה אלא שעדין זקוקה ועומדת למצות יבום או חליצה וכן לבאר שאין ערוה אוסרת צרתה אלא במקום יבום:7זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו הרבה ענינים שלא מן הכונה כמו שיתבאר וזהו הענין כולו יתבאר בפרק זה לבד מעט ממנו שיתבאר בפרק שני וכל עניני הפרק נכללים במשנה אחת והכונה בו בפרט להודיע שהערוה פוטרת צרתה וצרת צרתה ואוסרתן ליבם ויבאר כמה עריות בדין זה ועל אי זה צד יצאו מקצתן מכלל זה שלא להיות ערוה פוטרת או אוסרת ומעתה נחל בביאור משנה זו הכוללת כל הענינים המכוונים בפרק לבד מה שבא בו על ידי גלגול וקודם שתכנס בביאור פרטיה של משנה זו צריך שתדע דרך כלל שהיא סובבת על יסוד תשע הקדמות ואלו הן:8ההקדמה הראשונה לידע שאין מתורת אח אחד חיוב יבום או חליצה אלא מאחד מן היבמים האחים לאחת מן היבמות וכל שנפלו הרבה יבמות מאח אחד לפני הרבה יבמים כל שנעשה יבום או חליצה מאחד מן היבמים לאחת מן היבמות נסתלקה תורת זיקה מאותו בית מכל היבמים ומכל היבמות עד שכל אחת מן היבמות האחרות עומדת באיסור אשת אח לעולם לכל אחד מן היבמים ואין צריך לומר שכן ביבמות הרבה מאח אחד שנפלו לפני יבם אחד ויבם או חלץ לאחת מהן שכל הנשארות עומדות עליו לעולם באיסור אשת אח וכן יבמה אחת שנפלה לפני הרבה יבמים וחלצה לאחד מהם נעשית אשת אח לכל האחין ואף כשנתיבמה לאחד מהם ומת שנמצאת זקוקה לשני אין זה מתורת זיקת הראשון אלא מתורת זיקת השני אלא שבכל מה שהזכרנו בהקדמה זו אין בה כרת לא לחולץ ולא לאחין לא לה ולא לצרה שהכתוב הוציאן מכלל כרת לכלל לאו וכמו שאמרו אשר לא יבנה את בית אחיו כיון שלא בנה שוב לא יבנה ואם בנה יש אומרין בלאו ויש אומרין בעשה דבית אחד הוא בונה כו' כמו שיתבאר בגמרא הא כל שנפקעה מן הצדדין שבהקדמות האחרות נשארת באיסור אשת אח ובכרת:9ההקדמה השנית לידע שאם נפלו הרבה יבמות לפני יבם אחד והיתה אחת מהן ערוה עליו כגון שהיא בתו שנשאת לאחיו כשם שהיא פטורה מן היבום שהרי אי אפשר לו ליבמה אחר שהיא ערוה עליו כך פטורה מן החליצה והרי זיקתה מסולקת מכל וכל ולא עוד אלא שאף זיקת כל הצרות נפקעת לגמרי אגבה וכלן עליו באיסור אשת אח לעולם שכל שאמרו פוטרת ממילא היא אוסרת אלא שבזו אם היו שם שאר יבמים שאין אחת מאלו ערוה עליהם יש כאן זיקה אצל שאר היבמים וצריך שאחד מהם יחלוץ או ייבם לאחת מהן ואף זו שהיא ערוה לזה היא בכלל זיקה זו אצל האחרים שאין הפקעת זיקה מצד צרת ערוה דומה להפקעה הבאה מצד יבום האחת או חליצתה:10ההקדמה השלישית לידע שכל שנפקעה תורת זיקה מצרת ערוה אף צרת הצרה כן לעולם כיצד שמעון ולוי אחים נשא לוי בתו של שמעון וכן יש לו נשים אחרות מת לוי ונזדקקו נשותיו לשמעון כשם שבתו פטורה כך שאר הצרות פטורות ועל זה אמרו פוטרות צרותיהן וכלן עומדות עליו באיסור אשת אח לעולם ואם אין שם עוד אח אחד כלן מותרות לינשא לאחרים היה שם אח שלישי כגון יהודה הרי כלן זקוקות לו ומיבם לאי זו שירצה שהרי אף בת שמעון מותרת לו ואם אירע שיבם צרתה ויש לו נשים אחרות גם כן ומת יהודה ונזדקקו נשותיו לשמעון הואיל והצרה שנשא יהודה מתורת זיקה נאסרה לשמעון מחמת צרת ערוה אף צרתה של זו שהיא צרת צרה לערוה היא אסורה לו ואפילו הן מאה בדרך זה כגון שיש שם אח רביעי ונשא צרת הצרה מתורת זיקה ויש לו נשים אחרות ומת וחזרו ונזדקקו לפני שמעון וכן עד כמה:11ההקדמה הרביעית לידע שאין ערוה מפקעת זיקה מצרתה אלא כשהיא צרת ערוה בשעת מיתת הבעל אבל אם מתה הערוה קודם שימות בעלה או שגירשה בעלה ואחר כך מת צרתה מותרת וכן אם מיאנה הערוה בחיי הבעל ומכל מקום בבתו מיהא אין מקום למיאון אלא כשהשיאה אביה ונתאלמנה ממנו ועדין היא קטנה שיצאה לה מרשות אב ויכולה למאן כמו שביארנו בשני של קדושין ואין אומרין הואיל והיתה לה צרה שעה אחת תאסר לעולם שאין הענין תלוי אלא שתהא צרת ערוה בשעת מיתת הבעל שהיא השעה שהיא מזדקקת ליבום או לחליצה הא כל שהיא צרת ערוה בשעה זו זיקתה נפקעת מצד הערוה ואפילו מיאנה הערוה ביבם לאחר מיתת הבעל שהיה לנו לומר אף נשואין הראשונים נעקרו במיאון זה שהרי כך הוא הענין ממאנת אני בנשואין ובזיקה הבאה מחמתם ונמצא שלא היתה צרה מעיקרה והיה לנו להתירה מן הדין אף להתיבם מכל מקום גוזרין בה ואין מתירין אותה להתיבם שמאחר שלא מיאנה בחייו הרי בשעת מיתה נראית כצרת ערוה אלא שזו לא נפקעה אלא מן היבום אבל חולצת היא מכל מקום וכן הדין אף בלא מיאנה לאחר מיתה הואיל ויכולה למאן כמו שנבאר למטה ובכלל הקדמה זו שכל שהערוה אילונית צרתה מותרת ולא סוף דבר בלא הכיר בה מתחלה שהרי היו קדושי טעות וכמי שאינן והרי מכיון שקדושי הערוה טעות אין צרתה קרויה צרת ערוה אלא אף בהכיר בה כשנשאה שכל שהיא אילונית אינה בת יבום שהרי אי אתה קורא בה והיה הבכור אשר תלד וכל שאינה בת יבום מן התורה אינה בת חליצה לאחד מן האחים והרי היא כמי שאינה וצרתה מותרת:12הקדמה החמישית לידע שאין צרה ערוה פוטרת אלא כשהערוה בת קדושין אצל האח המת כגון בתו של שמעון לראובן אחיו אבל כל שאינה בת קדושין אצלו כגון ראובן ושמעון שיש לשניהם אחות וכנסה שמעון בעבירה ומת ולו נשים אחרות אין ערוה זו פוטרת את האחרות:13הששית שאין ערוה אוסרת צרה אלא במקום יבום אבל אם היתה בתו נשואה לנכרי ר"ל שלא לאחיו ויש לאותו נכרי נשים אחרות ומת הן בבנים הן שלא בבנים מותר לאבי הבת לישא צרתה שאין ערוה אוסרת צרתה אלא במקום הראוי ליבום:14השביעית לידע שאין אחוה מן האם זוקקת ליבום אלא אחוה שמצד האב:15השמינית לידע שהחלוצה פסולה לכהונה מדברי סופרים ומאחר שחליצה על זיקה ודאית פוסלת בודאי אף חליצה על זיקת ספק פוסלת מספק אבל חליצה הנעשית באונס ושלא בשום ספק אינה פוסלת כלל והרי היא כמי שאינה וכן לידע שכל שנבעלה לפסול לה נעשית זונה ונפסלה לכהונה:16התשיעית לידע שמאחר שצרת ערוה בכרת אם נתיבמה הולד ממזר שכל עריות שבחייבי כריתות הולד ממזר:17אלו הן תשע הקדמות שמשנה זו סובבת עליהן והן הן מפתחות שבה ואידך פירושא היא זיל גמור אלא שאנו מאריכים בביאורה כדי שיהא הכל סדור לפניך אחת לאחת וכן מצד הדברים המתחדשים בה מצד ביאור פרטיה ומכאן אנו מתחילים בביאורה והוא שאמר חמש עשרה לשים וכו' נשלמה הפתיחה ת"ל:18פתיחת הר"ם נקדים עקר זאת המסכתא ואחר נתחיל בבאור ואומר שהעקרים אשר ראוי לידע אותם קודם העיון בהלכות ובדינים הנופלים בזאת המסכתא ארבעה עקרים. הראשון כי כאשר מת אחי האדם מאביו לבד בלי זרע והניח נשים רבות אין לו שיחלוץ או לייבם זולת לאחת מהם לבד למאמר השם יתברך אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים וכאשר חלץ לאחת מהם או יבם יוצאות הנשארות בלא חליצה ובלא יבום וכן אם הניח המת אחים רבים ואשה אחת או רבות אחד מהאחים לבדם ייבם או יחלוץ אחת מהם מהסבה אשר זכרנו. השני כי כאשר מת האח והניח אשה והיתה זאת האשה אסורה על האחים ועל אחד מהאחים הראויים לחליצה או ליבום כגון שתהיה אשת המת בת זה האח החי או אחות אשתו והנה לא ייבם אותה זה האח אשר היא אסורה עליו משום ערוה למאמר השם יתברך ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה ואמר יבמה יבא עליה הנה כאלו יאמר יבא עליה ואם היתה אחות אשתו אמר לצרור ויודעו שאר העריות מאחות אשה. השלישי כי כאשר מת האח והניח נשים רבות ואח אחד ואחת מהן ערוה על זה האח כמו שאי אפשר לו ליבם לזאת האסורה כן לא ייבם לשאר הראויות לו מאמרו יתברך יבנה את בית אחיו ובא בקבלה בית שאתה בונה כולו אתה בונה מקצתו. הרביעי שכל מי שאי אפשר להתייבם מן התורה כגון שתהיה ערוה כמו שזכרנו הנה היא גם כן לא תצטרך חליצה למאמרו יתברך ועלתה יבמתו השערה מאן יבמי וחלצה נעלו ובא בקבלה כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה אבל תפטר ואחר ידיעת אלו העקרים אתחיל בביאור המשניות:
