1ואין מיטמאין למתים שמא הוא הוא הכהן ואם ניטמאו אין סופגין את הארבעים שכל אחד בספק עבד:2ואין נושאין נשים לא כשרות לכהונה ולא פסולות לא כשרות שמא זה הוא העבד ואסור בכשרה ולא בפסולות שמא זהו הכהן ואסור בפסולה:3הגדילו התערובות ושחררו זה את זה נושאין נשים הראויות לכהונה שאם כהן הוא מוטב ואם לאו הרי הוא מכל מקום ישראל גמור אבל פסולה לא שמא הוא הוא הכהן וזה שאמר שחררו שמשמעו שמכל מקום אין כופין אותם לאו דוקא אלא כופין אותם לשחרר זה את זה שאלמלא כן אין להם תקון שהרי אין אחד יכול לישא אשה בת חורין ולא לישא שפחה אלא כך פירושו כופין אותן וכשישחררו זה את זה נושאין נשים כשרות אבל לא פסולות:4וכן אין מיטמאין למתים שמא הוא הוא הכהן ואם נטמאו אין סופגין את הארבעים שכל אחד בספק עבד משוחרר שהוא ישראל:5ואין אוכלין תרומה שהרי כל אחד בספק עבד משוחרר ואם אכלו אין משלמין קרן וחומש שכל אחד אומר כהן אני ואיני בדין זרות לשלם חומש אלא שמשלם קרן לבד בין שאכלה לכהן שניתנו לו בין שאכלה לישראל קודם שנתנה ויש מפרשים דוקא שאכלו לכהן משניתנה לו אבל אכלה לישראל קודם שנתנה אע"פ שהיה בדעת הישראל ליתנה לכהן אחר אינו משלם כלום ואין הישראל צריך להפריש אחרת וכן דעת רבותי נוטה:6ואין חולקין על הגורן אפילו שניהם כאחד שהרי כל אחד מהם בספק ישראל ומוכרין את התרומה כלומר שאין חייבין ליתנה לכהן שכל אחד אומר כהן אני ומפריש אני לעצמי ומוכרם לכהן והדמים שלו ויש גורסין ואין מוכרין את התרומה כלומר שצריכים הם ליתנה לכהן מספק ואם מכרו הדמים שלהם שאין מוציאין ממון מספק:7ואין חולקין בקדשי מקדש אפילו בדבר שאינו בר אכילה כגון עורות קדשים ואין נותנין להם קדשים ר"ל אף בקדשי הגבול כגון בכורות וחרמים ואין מוציאין את שלהם מידיהם שכל אחד אומר כהן אני וסתם חרמים לכהנים ופטורים מזרוע לחיים וקיבה מפני שהכהנים פטורים מהם דכתיב מאת העם פרט לכהנים ובכור שלהם ירעה עד שיסתאב וישחט במומו ויאכלנו שאף הזר מותר בבכור בעל מום ואלו מקריבו תם צריך להקריב אימוריו וכהן המקריבו אוכלו שהבכור אינו נאכל אלא לכהנים:8ונותנין עליהם חומרי ישראל וחומרי כהנים פירשוה בגמרא לענין מנחה והוא שידוע שמנחת ישראל נקמצת והקומץ קרב והשאר נאכל לכהנים ומנחת כהן כלה כליל ואם אחד מאלו מביא מנחה נקמצת כדין מנחת ישראל ואין שיריה נאכלים כמנחת כהנים ולא שיהו שיריה קרבים שהרי אמרו כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו כלומר כל שחלק אחד ממנו הולך לאישים כגון שהקומץ קרב השירים אינן ראויין להקרבה ואם כן שמא מנחת ישראל היא ואין שיריה ראויים להקרבה אלא הקומץ קרב והשירים מתפזרים בבית הדשן ר"ל במקום שנותנין שם תרומת הדשן ויש מפרשים שנשרפין וזו היא נתינתם בבית הדשן וכן פירשוה גדולי המחברים בפירושי המשנה:9זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:10עשרה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות אע"פ שאוכלין ומאכילין ואלו הן חרש שוטה וקטן מפני ששלש אלה אין להם דעת לשמור והתורה אמרה משמרת תרומותי עביד להו שימור ואע"פ שכלם בחזקת טהרה מכל מקום זילותא הוא אצל התרומה לחלקה בפרסום למי שהטומאה מצויה בו וכן טומטום ואנדרוגינוס מפני ששניהם בריה בפני עצמה וזילותא הוא אצל תרומה ליתנה בפרסום לבריות משונות והעבד שמא יבאו להעלותו ליוחסין כמו שביארנו והערל כגון שמתו אחיו מחמת מילה אע"פ שיכול להאכילה לנשיו ועבדיו מכל מקום הדבר מאוס ליתן לו תרומה בפרסום וכן הטמא אע"פ שרשאי לאכלה לכשיטהר מכל מקום הדבר מאוס ליתנה לטמא במקום טהורים ולא לאשה ר"ל אשת כהן שמא תתגרש בצנעה ונוטלת בחזקת אשת כהן וכן שמא תתיחד עם האיש בגרן ומכל מקום אם היה הגרן קרוב לעיר עד שאי איפשר לגרש שלא בידיעתם וכן שיהו מצויין בה אנשים הרבה עד שלא תהא שם חשש יחוד חולקין לה ונושא אשה שאינה הוגנת לו ר"ל כהן שנשא אסורה לו ומפני שקנסוהו בכך עד שיגרש וכלם משלחים להם בבתיהם חוץ מן הטמא והנושא אשה שאינה הוגנת לו אבל ערל הואיל ומתו אחיו מחמת מילה אנוס הוא ומשלחין לו להאכיל לבני ביתו ואע"פ שאף טמא אנוס אינו דומה אנסו של זה לאנסו של זה שהטמא היה לו ליזהר שלא להזמין עצמו למקום טומאה אבל ערל אונס מיתה הוא הא ערל שאיפשר לו למול ולא מל הדבר פשוט שאין משלחין לו כלל וכן הדין בשאר קדשי הגבול שחולקין להם ומשגרין בבתיהם:
