1כבר ביארנו שלא נאסרה צרת ערוה אלא במקום יבום אבל אם היתה בתו נשואה לנכרי ולו אשה אחרת ומת מותר לאבי הבת לישא צרתה ואחות אשתו שהיא ערוה פירושו כל שאשתו קיימת אפילו גירשה אבל אם מתה אשתו מותר לישא אחותה שנאמר בחייה כל שבחייה אפילו נתגרשה אבל כל שמתה אשתו מותר באחותה:2יתבאר בפרק שלישי כ"ו א' שכל שנזדקקו שתי יבמות קרובות קורבת ערוה משני בתים אצל יבם אחד אע"פ שאין אחת מהן ערוה עליו הואיל והן קרובות זו לזו קורבת ערוה אינן מתיבמות מעתה שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה ומתו שניהם ונזדקקו שתיהן לשלישי אינו מיבם לאחת מהן שמאחר ששתיהן זקוקות לו הרי הזיקה כקצת קדושין וכל אחת מהן נעשית כעין אשתו וכשמיבם לאחת נמצא שכנס אחות זקוקתו בחייה שהיא כעין אחות אשתו ומכל מקום חולץ הוא להם שאין הזיקה עושתה כאחות אשה לגמרי ליפטר בלא כלום ור' שמעון פוטר בם אף מן החליצה ומדכתיב לצרור בשעה שנעשות צרות זו לזו אף מחמת זיקה לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן שכל אחת נעשית לזה כאחות אשתו לגמרי מצד הזיקה ואין הלכה כמותו:3כל שכנס היבם את יבמתו נעשית כאשתו לכל דבר ואינה יוצאה עוד בחליצה אלא בגט וכן אם גירשה יכול להחזירה ואין אומרים הואיל וכנס כבר קיים מצותו ומשגירש עמדה עליו באיסור אשת אח שלא במקום מצוה אלא נעשית אשתו לכל דבר ונפקע אישות שמצד אחיו לגמרי:4היבמה נקנית בביאה ואפילו בא עליה בעל כרחה קנאה ונעשית אשתו לכל דבר לירשה וליטמא לה ולכל שאר הדברים: