1וכן כל שקונין בביאה קונין בהעראה כגון יבם ביבמתו או בעל באשתו וכמו שאמרו כאן אשה לבעלה מנין אתיא קיחה קיחה כתיב בחייבי כריתות אשר יקח את אחותו ובאשה לבעלה כי יקח איש אשה מה להלן בהעראה אף כאן בהעראה ואם תאמר והלא בראשון של קדושין י' א' שאלו אם תחלת ביאה קונה או סוף ביאה והעלו בה שכל הבועל דעתו על גמר ביאה אלמא תחלת ביאה אינה קונה פירשוה גדולי הפוסקים דההיא בביאה דאירוסין דאכתי לא הוה ליה קנין בגוה והשתא הוא דבעי למיקני וזו שבכאן שכבר נתקדשה לו אלא שלא כנסה ועכשו קונה לה בהעראה ליורשה וליטמא לה ולכל ענין של נשואין ואם תאמר היכי יליף לה מגזירה שוה דקיחה קיחה ומקיחה דקדושין איפשר דלא יליף לה אלא מקיחה דמוציא שם רע דכתיב בה ובא אליה ושנאה וההיא ודאי ביאה דלאחר קדושין היא אי נמי מדכתיב אשר אירס אשה ולא לקחה ויש מתרצים אותה בפנים אחרים וכבר ביארנום בראשון של קדושין:2אף באשת איש נאמר לשון שכבת זרע דכתיב ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע וזו ודאי העראה מחייבת בה שהרי כל העריות הוקשו זו לזו ולא נאמר בה לשון שכבת זרע אלא מלמד שהמשמש באבר מת ר"ל בלא קשוי האבר אפילו בגמר ביאה אין בו חיוב כלל לא למיתה ולא לכרת ולא למלקות שאינה ביאה כלל אלא שמכל מקום פוסלת מן התרומה וכן מכין אותם מכת מרדות וכן הבא על הערוה לאחר מיתתה פטור:3אף בסוטה נאמר בה לשון שכבת זרע כדכתיב ושכב איש אותה שכבת זרע ללמד שאם קנא לה דרך איברים כלומר אל תסתתרי עם פלוני לנאף עמו דרך איברים אין זה קנוי ולא נאסרה עליו בעידי סתירה אבל אם קנא לה סתם או שקנא להעראה או לשלא כדרכה הרי זה קנוי:4העראה זו שכתבנו שהיא נדונת כביאה גמורה פירושו הכנסת העטרה וכל שלא הכניס את כל העטרה נשיקה בעלמא היא ופטור ובשפחה חרופה שלא חייבנו בה אלא בגמר ביאה פירושו בהוצאת זרע והוא הנקרא כאן מירוק גיד:
