1כל העולה ליבום מן התורה עולה לחליצה וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה ואע"ג דאלמנה מן הנשואין לכהן גדול חולצת ואם בא עליה לא קנאה התם אינה חולצת אלא מגזירת אלמנה מן האירוסין כמו שביארנו בפרק שני כ' ב':2הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת לא תנשא צרתה שהרי ביאת מעוברת אינה כלום ושמא לא יהא הולד ולד של קיימא ותצטרך חליצה אחרת ואפילו תמצא לומר שיהא הולד ולד של קיימא כדין רוב נשים מכל מקום מאחר שאין הביאה פוטרת אי אתה פוטרתה אלא מחמת הולד ואין ולד פוטר עד שיצא לאויר העולם אף לכשתמצא לומר שהוא ולד של קיימא וכל שכן לענין פסק שחוששין שמא אינו של קיימא ואף לכשיולד עד שיצא מספק נפל:3גדולי הדורות שאלו יבמה שילדה וחלצה בתוך שלשים ללידתה כגון שהיה יבמה הולך למדינת הים ומתיראה שמא ימות הולד ותתעגן וחלצה לו ומת הבן תוך שלשים אם נאמר שאינה בת חליצה וצריכה חליצה אחרת אם לאו ופשטו בה שאינה צריכה חליצה אחרת שאף ריש לקיש לא אמרה אלא במעוברת:4האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ואמרו לה שמת בעלה לא תנשא אף בחליצה ולא תתיבם עד שתדע שאין צרתה מעוברת שמא נתעברה צרתה ואם תתיבם שמא יהא ולד של קיימא ונמצא פוגע באשת אח ואם תאמר שתחלוץ ותנשא הרי אין חליצת מעוברת כלום ואם לא יהא ולד של קיימא תצטרך לחלוץ פעם אחרת ואם תאמר שתחלוץ בתוך תשעה ותנשא לאחר תשעה הרי מכל מקום הואיל ופסקת שחליצת מעוברת אינה חליצה הואיל והאחת מעוברת אין תורת חליצה באחת מהן שהרי אמרו עיין עליו ומכל מקום אם החליצה והנשואין שניהם אחר תשעה מן הדין מותר אלא שאסרו בה שמא ילדה צרתה ולד של קיימא וחליצתה של זו ללא צורך וכשרה לכהונה ורואי חליצתה מחזיקין אותה בפסולה ואתה מצריכה כרוז שאם ילדה צרתה אינה חליצה ואע"ג דבדיעבד כשרה אף בלא כרוז כמו שביארנו במשנה מכל מקום לכתחלה יש לחוש ומתוך כך לא תנשא עד שתדע ומכל מקום כתבו גדולי הדורות שאם היא פסולה לכהונה מצד אחר כגון שהיתה גרושה תחלוץ לאחר תשעה ותנשא וסעד להם בתלמוד המערב פ"ד ה"א שאמרו על משנתנו תחלוץ מיד אם בן קיימא הוא לא נגעא ביה חליצה אם אינו בן קיימא חליצתה בידה ר' זעירא אומר שלא תהא צריכה כרוז לכהונה ר' אושעיא תני מאן יבמי את שאומרין לו יבם אומרין לו חלוץ את שאין אומרין לו יבם אין אומרין לו חלוץ מה נפיק מביניהון היתה כשרה ונתחללה מאן דמר משום כרוז אינה צריכה כרוז מאן דמר את שאין אומרין לו יבם הרי אין אומרין לו יבם ולענין משנתנו מיהא הלכה כר' אושעיא שכשם שאין ביאת מעוברת קונה כך אין חליצתה פוטרת כמו שכתבנו אלא שזו של כרוז יש לה מקום לענין איסור לכתחלה:5כלל ידוע בכל התלמוד ר' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן בר מתלת ואחת מהן זו שביארנו בחולץ למעוברת שצריכה חליצה והשניה היא שאמרו בפרק יש נוחלין קכ"ו ב' המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחר והשוה להם את הבכור דבריו קיימים כלומר הואיל ובלשון מתנה אמרה דלא גרעי בניו מאינשי דעלמא שאלו רצה ליתן נותן ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום ר"ל בהשואת הבכור שאלו באחרים כל שאמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף בלשון מתנה דבריו קיימים ואפילו בשני בני אדם ובשתי שדות כגון ינתן שדה פלונית לפלוני וירש פלוני שדה פלוני קנה אף אותו שבירושה הואיל ובתוך כדי דבור אמרן אבל אם לא אמרן בתוך כדי דבור נחלקו בה ר' יוחנן וריש לקיש ולדעת ריש לקיש אינו כלום אלא אם כן היסב לשון המתנה על שניהם ועל שתי השדות שלשון מתנה של אחד אינו מועיל לאחר והוא שיאמר פלוני ופלוני ירשו שדה פלוני ופלוני שנתתים להם במתנה וירשום וכל שכן אם אין לשון ירושה אלא בתחלה או בסוף והלכה כריש לקיש והשלישית היא שאמרו גם כן בפרק יש נוחלין קל"ו א' הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו ר"ל שאמר לו גופא קני מהיום ופירי לאחר מיתה האב אינו יכול למכור מפני שכתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב הרי הן מכורין עד שימות האב מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב לדעת ר' יוחנן לא קנה לוקח אף לכשימות האב אלא שיורשו של בן צריך להחזיר דמים ללוקח דקנין פירות דאב כקנין הגוף דמי ולריש לקיש קנה לוקח מיהא לכשימות האב דקנין פירות דאב אינו כקנין הגוף והלכה כריש לקיש ומכל מקום יש אחרת בראשון של ע"ז ו' ב' בנשא ונתן לפני אידיהן שלדעת ר' יוחנן אסור ולריש לקיש מותר והלכה כריש לקיש מדתניא כותיה ואם תאמר משום דהואיל דתניא כותיה לא איצטריך למיתנייה והרי חולץ למעוברת דתניא כותיה ותני לה אלא דבאיסורא לא קא מיירי וחולץ למעוברת מכל מקום בחליצה ליכא איסורא וכן יש אחרות הרבה בתלמוד שהלכה בהם כריש לקיש במקום ר' יוחנן אלא שהם תלויים במחלוקת אחרים ואין הכללים נאמרים אלא במה שהוא מחלוקת של עצמם אבל מה שתלוי במחלוקת אחרים אינו מן הכלל כמו שרמזנו בכמה מקומות מזה החבור:
