מאירי על יבמות ל״ב א

« מאירי על יבמות ל״א ע״ב מאירי על יבמות ל״ב ע״ב »

1 וּמִקְצָתוֹ חָלוּץ.

2 וְיֹאמְרוּ! אִי דִּמְיַיבֵּם וַהֲדַר חָלֵיץ — הָכִי נָמֵי.

3 אֶלָּא גְּזֵירָה דִּילְמָא חָלֵיץ בְּרֵישָׁא וַהֲדַר מְיַיבֵּם, וְקָם לֵיהּ בַּ״אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה״, וְרַחֲמָנָא אָמַר: כֵּיוָן שֶׁלֹּא בָּנָה — שׁוּב לֹא יִבְנֶה.

4 אָמַר רָבָא: נָתַן גֵּט לְמַאֲמָרוֹ — הוּתְּרָה צָרָתָהּ. אֲבָל הִיא אֲסוּרָה, דְּמִחַלְּפָה בְּבַעֲלַת גֵּט.

5 אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רָבָא: נָתַן גֵּט לְמַאֲמָרוֹ — הוּתְּרָה אֲפִילּוּ הִיא. מַאי טַעְמָא? מַאי דַּעֲבַד בַּהּ — שַׁקְלֵיהּ.

6 מַתְנִי׳ שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי — הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת.

7 גְּמָ׳ פְּשִׁיטָא! הַשְׁתָּא, וּמָה הָתָם דְּלָא מִידַּחְיָא מֵהַאי בֵּיתָא לִגְמָרֵי — אָמְרַתְּ לָא, הָכָא דְּקָא מִידַּחְיָא מֵהַאי בֵּיתָא לִגְמָרֵי — לָא כׇּל שֶׁכֵּן! תַּנָּא — הָא תְּנָא בְּרֵישָׁא, וְהָךְ חַזְיַאּ לְהֶיתֵּירָא וְשַׁרְיַאּ, וַהֲדַר חַזְיַאּ לְאִיסּוּרָא. וְאַיְּידֵי דְּחַבִּיבָה לֵיהּ אַקְדְּמַהּ, וּמִשְׁנָה לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ.

8 תָּנוּ רַבָּנַן: בָּא עָלֶיהָ — חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח, וּמִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח בִּלְבַד. וְהָא תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה בִּלְבָד!

9 לָא קַשְׁיָא: כָּאן שֶׁנָּשָׂא חַי, וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא מֵת. כָּאן שֶׁנָּשָׂא מֵת, וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא חַי.

10 וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, הֵיכָא דְּנָשָׂא מֵת וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא חַי, כֵּיוָן דְּאִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה לָא חָיֵיל — תִּתְיַיבֵּם יַבּוֹמֵי!

11 אָמַר רַב אָשֵׁי: אִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה מִיתְלָא תְּלֵי וְקָאֵי, אִי פָּקַע אִיסּוּר אֵשֶׁת אָח — אָתֵי אִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה וְחָיֵיל, וְהִילְכָּךְ לָא פָּקַע.

12 וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר? וְהָא תַּנְיָא: עָבַר עֲבֵירָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי מִיתוֹת — נִידּוֹן בַּחֲמוּרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נִידּוֹן בַּזִּיקָּה הָרִאשׁוֹנָה הַבָּאָה עָלָיו.

13 וְתַנְיָא: כֵּיצַד אָמַר רַבִּי יוֹסֵי נִידּוֹן בַּזִּיקָּה הָרִאשׁוֹנָה הַבָּאָה עָלָיו? חֲמוֹתוֹ וְנַעֲשֵׂית אֵשֶׁת אִישׁ — נִידּוֹן בַּחֲמוֹתוֹ. אֵשֶׁת אִישׁ וְנַעֲשֵׂית חֲמוֹתוֹ — נִידּוֹן בְּאֵשֶׁת אִישׁ.

פירוש מאירי על יבמות ל״ב א

1 המשנה העשירית והיא מענין החלק הראשון והוא שאמר שני אחין נשואין לשתי אחיות מת אחד מהם ואחר כך מתה אשתו של שני הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת אמר הר"ם דין ההלכה הזאת תקדם לפי הנראה קודם ההלכה השביעית מזה הפרק ומאוחרת לפי הסדר ולא יצטרך אליה אחר זה:

2 אמר המאירי שני אחים נשואים שתי אחיות ומת אחד מהם ואחר כך מתה אשתו של שני הרי זו אסורה עליה עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת ר"ל בשעת נפילתה ליבום וכבר ביארנו ענין משנה זו למעלה ל' א' במשנה הששית ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

3 בכמה מקומות ביארנו שאין איסור חל על איסור להרבות במלקויות או בחטאות כמנין שמות האיסורין אלא באחת משלש דרכים או כשהם באים בבת אחת או באיסור מוסיף או באיסור כולל וכל שיש כאן אחד מדרכים אלו מחייבין אותו כמנין האיסורין אם במזיד ובהתראה למלקות אם בשוגג ולחטאת אם הם איסורין הראויין למלקויות ולחטאות וכבר ביארנו ענין שמות הללו ר"ל בת אחת או מוסיף או כולל בפרק גיד הנשה ק"ג א' ובשאר מקומות מעתה שני אחים שהוזכרו במשנתנו שהם נשואים שתי אחיות ומת אחד מהם אם בא עליה השני שהוא נשאוי לאחותה בחיי אשתו חייב שתים ר"ל משום אשת אח ומשום אחות אשה שאם נשא חי תחלה ונמצא איסור אחות אשה קודם לו בהן הרי כשנשאה אחיו ניתוסף בה איסור אשת אח אצל כל האחים וכשמת הואיל ונאסרה עליו איסור אשת אח שבא באיסור מוסיף לא נפקע וחייב שתים והוא הדין שאם לא מת חייב אף משום אשת איש אלא שאינו מחזר אלא על חיוב שתים ונמצא שאם נשא חי תחלה איסור אשת אח חל על איסור אחות אשה במוסיף ואם נשא מת תחלה שנמצא איסור אשת אח קודם הרי כשנשא זה אחותה אע"פ שלא ניתוסף איסור בגופה של אחותה מכל מקום נכללו שאר כל העריות עמה שהרי כלן בדין אחות אשה ונמצא איסור אחות אשה חל על איסור אשת אח בדין כולל:

4 דברים אלו ענינם כשאשתו של זה החי קיימת אבל אם מתה אשתו אם בא עליה אחר כן חייב עליה משום אשת אח שהרי מכיון שנאסרה לו שוב אין לה היתר אבל משום אחות אשה לא שהרי אחות אשה יש לה היתר לאחר מיתת אשתו ואם כן שמועה זו ארישא דמתניתין קיימא ר"ל שני אחים נשואים שתי אחיות ומת אחד מהם אבל לא אסיפא ר"ל ואחר כך מתה אשתו של שני כך היא שיטתנו ואף גדולי הרבנים כתבו בפי' בא עליה בחיי אשתו וכן הדברים נראים בלא ספק אלא שגאוני הראשונים כתבו בפי' שאף לאחר מיתת אשתו כן וודאי לענין פירוש נראין הדברים לומר דאכולה מתניתין קאי ואף בתוספתא פ"ה ה"ה אמרו בפי' שני אחים נשואים שתי אחיות ומת אחד מהם ואחר כך מתה אשתו של שני אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה שעה אחת עליו ואם בא עליה חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה ולענין פסק מיהא הדברים מתמיהין:

5 מי שבא על חמותו והיא אשת איש חייב שתים שאם היה איסור חמות בה קודם לאיסור אשת איש כגון שהיתה אלמנה כשנשא הוא את בתה ואחר כך נשאה הרי חל עליה איסור אשת איש בדין מוסיף שהרי ניתוסף בה איסור לכל העולם ואם קדם בה איסור אשת איש הרי מכל מקום כשנעשית חמותו נכללו באיסורה אצל זה קרובותיה וחל עליה איסור חמות בדין כולל הן למלקויות אם הותרה בהן למלקות ולא למיתה הן לחטאות אם שגג אבל אם הותרה בהן למיתה נידון בדין חמות לשריפה שכל שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה כמו שביארנו במקומו:

« מאירי על יבמות ל״א ע״ב מאירי על יבמות ל״ב ע״ב »