1מאחר שביארנו בחייבי לאוין שבנות יבום הן מן התורה ומפני שעשה של יבום דוחה את הלאו שבהן כל שנזדקקו לזה שתי יבמות או כמה מבית אחד ואחד מהן מחייבי לאוין ביאתה או חליצתה פוטרת צרתה הואיל ומן התורה אף היא בת יבום או בת חליצה כחברותיה והלכך פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם שהוא בכללם והם אסורים לבא בקהל בלאו אע"פ שאין מיבמין לכתחלה מדברי סופרים ומגזירת ביאה שניה אם יבמו יבומן יבום ולא נתמעט הסריס מדין זה אלא סריס חמה שלא היתה לו שעת הכושר שהוא כאילונית באשה אבל אלו כלן היה להן שעת הכושר והוא שאמרו מתו ולהם נשים ועמדו אחיהם ועשו מאמר או נתנו גט ליפסל לשאר אחים שהגט פוסל את היבמה מדבריהם כמו שיתבאר לקמן נ' ב' או חלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו שמכל מקום אישותם היה אישות גמורה וזיקת נשותיהן לאחיהם זיקה גמורה ואם מתו אחיהן של אלו ועמדו הן ועשו מאמר או נתנו גט או חלצו מה שעשו עשו ואף אם בעלו קנו שאף מצות יבום עליהם כמו שביארנו אלא שאסור לקיימן אחר ביאה ראשונה שנתקיימה בה המצוה ומוציאין בגט והזקן אע"פ שפסק מלידה אחיו מיבמין לו והוא מיבם להם ומותר לקיימה:2כל זה שביארנו בחייבי לאוין והוזכרה במשנתנו עמהם אלמנה לכהן גדול אין הדין שוה בה לשאר חייבי לאוין והענין הוא שאלמנה מן האירוסין שאין בה אלא לאו גרידא דינה כשאר חייבי לאוין לגמרי אבל אם היא מן הנשואין שכבר נבעלה ויש לו עליה לאו של אלמנה ועשה דבעולה אי איפשר לומר שיבא עשה של יבום וידחה לאו ועשה ואם כן אף מן התורה אינה בת יבום ואין לומר שאף היבום עשה ולא תעשה עשה דיבמה יבא עליה ולאו דלא תהיה אשת המת החוצה שהרי לאו זה לא בא למצות יבום אלא לאסרה לזר הא כל שרוצה להתעגן בלא יבם ובלא זר אין כאן חיוב לאו ומעתה ביאתה או חליצתה אינה פוטרת צרה ואם בעל לא קנה כלל מתורת יבמה שהרי אינה בת יבום כלל אלא שמכל מקום אם בא עליה בתורת קדושין וברצונה צריכה גט שהרי קדושין תופשין בה אי משום דבכלל חייבי לאוין היא אי משום דכהונה גדולה איפשר לאחותי מינה ויש אומרין שאף בכל צד שבבעילה צריכה גט מגזירה שמא יאמרו קנאה ויוצאה בלא גט ובדין הוא גם כן שלא תהא צריכה חליצה שכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה וכן הדין דכל דלא רמיא קמיה ליבום חליצה למה והרי אין חליצה אלא סלוק הזיקה וכמו שאמרו בתלמוד המערב פ"א ה"א מה את סבור חליצה קנין אינה אלא פטור ואם אין זיקה אין חליצה אלא שחכמים הצריכוה חליצה גזירה משום אלמנה מן האירוסין מידי דהוה אמקדש אחות יבמה שאע"פ שנפטרה צרתה מן התורה אצרכוה רבנן חליצה גזירה שמא יאמרו יבמה נפטרת לשוק בלא חליצה ויש אומרים שאף מן התורה היא בת חליצה וממה שדרש רב גידל ועלתה יבמתו השערה שאין תלמוד לומר יבמתו שהרי כבר הוזכרה במקרא ומה תלמוד לומר יש לך יבמה אחרת שעולה לחליצה ואינה עולה ליבום ואע"פ שרב גידל לחייבי לאוין אמרה לומר שאינן בנות יבום מכל מקום אנו שדחינוה לענין חייבי לאוין משאירין אותה לחייבי לאוין ועשה וכן כתבוה בהלכות גדולות לראשונים ומכאן כתבו רבים שאף ספק סוטה ומחזיר גרושה שאמרו עליהם לעיל י"א ב' חולצת ולא מתיבמת חולצת דבר תורה קאמר:3זה שכתבנו בביאה ראשונה שהיא מותרת מן התורה ומצוה שבה דוחה את הלאו אלא שביאה שניה אסורה יש שואלים בה ואף הראשונה היאך הותרה והרי משהערה בה קנאה ונתקיימה המצוה אין זה כלום שהרי המצוה להקמת זרע ואין הקמה אלא לגמר ביאה ואם אתה אומר בבתולה מיהא לישתרי בשניה דהא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה איפשר על ידי סבה כמו שאמרו לקמן ל"ד ב' תמר באצבעה מיעכה ויש מפרשים בה ביאה ראשונה הראויה לעבור:4וכן לענין סוגיא הרבה טרחו בתוספות במה שנאמר בסוגיא זו אשת אחיו מאביו לא תתיבם גזירה כו' עד כל הנשים לא יתיבמו ודוחקים בה בפירושין ללא צורך ועיקר הדברים דכולהו כפשטייהו איתמר והאחרונה שבהם שהיא קשה לפרש להם יותר פירושה כל הנשים לא יתיבמו ונעקור מצות יבום הואיל ואיפשר לה בחליצה מגזירת אילונית ומאי פסקא דעקרת לה מהאי טפי מהאי וכשם שזו אינה שחששות רחוקות הן ואין חוששין להם כך גזירת מקום מצוה אטו שלא במקום מצוה חששא רחוקה היא ושאר הדברים אין צורך בהארכתם:
