1כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה כדכתיב מצרימה ירושלימה מדברה ובתלמוד המערב פ"א ה"ו הקשו והא כתיב ישובו רשעים לשאולה ותירצו דההיא לדיוטי התחתונה שבשאול ר"ל מדרגה התחתונה כלומר לחוזק הענין הטיל לה הכתוב למ"ד וה"א:2קדושין תופסין ביבמה כבשאר חייבי לאוין ומצות יבום וחליצה אע"ג דכתיב בה ובן אין לו שמשמען של דברים דוקא בראויה לבנים הינו כנוסה הא ארוסה לא אינו כן אלא אף הארוסה שמת ארוס שלה חייבת בחליצה ויבום:3כבר ביארנו בכמה מקומות שאין איסור חל על איסור אלא באחד משלשה דרכים או באיסור מוסיף או באיסור כולל או כששניהם באים בבת אחת ולענין ביאור סוגיא פירש רבא בכאן טעם בית שמאי במה שהיו מתירין צרת ערוה ליבם דלאו משום דלית להו דרשא דלצרור הוא דודאי אית להו ולמיסר צרה במקום מצוה ומיהו דוקא היכא דאיסור ערוה ואיסור אשת אח חלין כאחד ועריות של משנתנו הם מתירים את צרה מפני שאין שם אשת אח חל על הערוה דלא אתי איסור אשת אח וחייל על איסור ערוה דקדים ליה ואחר שאין לערוה שם אשת אח לענין שיחול עליה איסור אשת אח שהרי איסור ערוה קודם אף אין האחרת נקראת צרתה ואין לך לדון איסור צרה אלא באחות אשה שאיפשר להיות איסור אשת אח ואיסור אחות אשה באין כאחד כגון שקדש ראובן שתי נשים ושמעון אחיו אחת שהיא אחותה של אחת מאותן שנשא ראובן ונתקדשו שלשתן בבת אחת שנמצא איסור אשת אח ואיסור אחות אשה חלין בבת אחת והויא לה צרתה צרת ערוה ומתוך שאין הדבר מצוי להתקדש שלשתן בבת אחת אלא בזה אחר זה היות בית שמאי אומרים במוחלט להתיר את הצרה דמסתמא בזה אחר זה הן ומתוך שאיסור צרה יצאה לנו מצרת אחות אשה דכתיב בה לצרור ואיהו קאמר דלצרור נמי דריש אלא דמפקע ליה לאיסורא מפני שאין איסור חל על איסור היה מקשה סבור שיהא טעמן של בית שמאי מפני שאין איסור הערוה ר"ל אחות אשה חל על איסור אשת אח וכגון דקדים איסור אשת אח ואין איסור אחות אשה חל עליו עד שאין זו קרויה אחות אשה לענין איסור צרה ולפי סברתו הקשה לו תינח היכא דנשא המת את האחיות תחלה ואחר כך נשא החי את אחותה של אחת מהן דלא חייל איסור אחות אשה אאיסור אשת אח ואין כאן איסור אחות אשה לענין איסור הצרה ומכל מקום ליבומה אסיר אע"ג דלא חייל עלה איסור אחות אשה דכיון דמביאה ראשונה פקע איסור אשת אח מינה על ידי היבום ממילא חייל עלה איסור אחות אשה וכמו שאמרו בפרק שלישי ל"ב א' איסור אחות אשה מיתלא תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי וחייל אלא נשא חי את האחת תחלה ואחר כך קדש מת את אחותה ואת צרתה דקדים לגבי האי יבם איסור אחות אשה קודם שיחול עליה איסור אשת אח על כרחך היא אחות אשה וצרתה צרת אחות אשה ותירץ לו שאף זו יש לך לומר בה אחר שאין איסור אשת אח חל על איסור אחות אשה כשם שאין אחות אשה נקראת אשת אח לענין שיחול עליה איסור אשת אח לא חייל עליה נמי שם אשת אח לענין זיקת יבום לאסור צרתה והויא לה כצרת ערוה שלא במקום מצוה כמו שביארנו תחלה ומכל מקום לפי סברתו היה יכול להקשות גם כן תינח אחות אשה אלא בתו ובת בתו ובת בנו דעריות דקורבא נינהו ולא מחמת קדושין ועל כרחך איסור ערוה קדים מאי איכא למימר אלא דאלמא לקושיא דאפילו באחות אשה נמי קשיא:4וגדולי הרבנים פירשו שהמקשה היה סובר בתירוצו של רבא שלא יהו בית שמאי מתירין אלא בצרות ערוה שמחמת אישות ואין צורך בכך ושמא תאמר והא קיימא לן אין איסור חל על איסור ובצרות קיימא לן כבית הלל וקשיא הלכתא אהלכתא תדע דלא פליגי בית הלל אאיסור אשת אח דלא חייל אאיסור ערוה כגון עריות של משנתנו או אאיסור ערוה דלא חייל אאיסור אשת אח כגון נשא מת ואחר כך נשא חי לענין הוספת מלקויות או ללקות על הנוסף כלל הא להפקיע שם צרת ערוה מן האחרת בכך לא:5וגדולי קדמונינו מפרשים דלרבא בית שמאי לית להו דרשא דלצרור והכי קאמר טעמייהו דבית שמאי משום דאין איסור חל על איסור ועל כרחין אי איפשר לדרוש לצרור לאיסור צרת אחות אשה והואיל ובטיל איסור צרה באחות אשה בטיל לה מכולהו עריות דמתניתין דהא כולהו מאחות אשה ילפינן והקשה לו תינח נשא מת ואחר כך נשא חי כו' דליכא לצרור אלא נשא חי כו' דהואיל ואחות אשה קדים איכא לקיומי לצרור ואתיין מינה אידך עריות כולהו ותירץ דאפילו הכי לא הויא צרת ערוה במקום מצוה הואיל ולא נפלה ערוה קמיה ואע"ג דנפלה קמי שאר אחים מכל מקום לגבי דהאי הויא לה כצרת ערוה שלא במקום מצוה דערוה ושריא ובהא פליגי עלייהו בית הלל דכיון דהיא גופה שריא לשאר אחים צרת ערוה במקום מצוה דערוה היא ואסירא ונראה שאין גורסין כיון דלא אתי איסור אשת אח כו' אלא הויא לה כצרת ערוה כו' ובטיל ליה טעמא דאין איסור כו'. ועיקר הדברים כמו שפירשנו תחלה:6כבר ביארנו במשנתנו שצרת ערוה אינה צריכה כלום ופטורה לגמרי ואם חלצה הרי היא כחולצת לזר שאין חליצתה אוסרתה כלל ולמדת לפי דרכך שאין הלכה כדברי האומר באו ונתקין להן לצרות שיהו חולצות ולא מתיבמות אלא אף מדרך תקנה אין בהן חליצה כלל:
