מאירי על יבמות קט״ז א

« מאירי על יבמות קט״ו ע״ב מאירי על יבמות קט״ז ע״ב »

1 לְמַאי נֵיחוּשׁ לַהּ? אִי לִנְפִילָה — מִזְהָר זְהִיר בֵּיהּ. אִי לְפִקָּדוֹן — כֵּיוָן דִּשְׁמֵיהּ כִּשְׁמֵיהּ לָא מַפְקֵיד גַּבֵּיהּ.

2 מַאי אָמְרַתְּ, דִּלְמָא מְסַר לֵיהּ? אוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְסִירָה.

3 הָהוּא גִּיטָּא דְּאִשְׁתְּכַח בְּסוּרָא וּכְתִיב בֵּיהּ הָכִי: בְּסוּרָא מָתָא אֲנָא עָנָן בַּר חִיָּיא נְהַרְדָּעָא פְּטַרִית וְתָרֵכִית פְּלוֹנִית אִנְתְּתִי. וּבְדַקוּ רַבָּנַן מִסּוּרָא וְעַד נְהַרְדְּעָא, וְלָא הֲוָה עָנָן בַּר חִיָּיא אַחֲרִינָא לְבַר מֵעָנָן בַּר חִיָּיא מְחַגְּרָא דַּהֲוָה בִּנְהַרְדְּעָא. וַאֲתוֹ סָהֲדִי וֶאֱמוֹר דְּהָהוּא יוֹמָא כִּי אִיכְּתַב הָהוּא גִּיטָּא, עָנָן בַּר חִיָּיא מְחַגְּרָא גַּבַּן הֲוָה.

4 אָמַר אַבָּיֵי: אַף לְדִידִי דְּאָמֵינָא חָיְישִׁינַן — הָכָא לָא חָיְישִׁינַן, דְּהָא קָאָמְרִי סָהֲדִי דְּבִנְהַרְדְּעָא הֲוָה, מַאי בְּעָא בְּסוּרָא.

5 אָמַר רָבָא: אַף לְדִידִי דְּלָא חָיְישִׁינַן — הָכָא חָיְישִׁינַן, דִּלְמָא בְּגַמְלָא פָּרְחָא אֲזַל. אִי נָמֵי בִּקְפִיצָה. אִי נָמֵי מִילֵּי מְסַר.

6 כְּדַאֲמַר לְהוּ רַב לְסָפְרֵי, וְכֵן אֲמַר לְהוּ רַב הוּנָא לְסָפְרֵי: כִּי אִיתַנְכוּ בְּשִׁילֵי כְּתוּבוּ בְּשִׁילֵי, אַף עַל גַּב דְּמִימַּסְרָן מִילֵּי בְּהִינֵי. וְכִי אִיתַנְכוּ בְּהִינֵי כְּתוּבוּ בְּהִינֵי, אַף עַל גַּב דְּמִימַּסְרָן מִילֵּי בְּשִׁילֵי.

7 מַאי הֲוָה עֲלַיְיהוּ דְּשׁוּמְשְׁמֵי? רַב יֵימַר אָמַר: לָא חָיְישִׁינַן. רָבִינָא אָמַר: חָיְישִׁינַן. וְהִלְכְתָא: חָיְישִׁינַן.

8 קְטָטָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְכוּ׳. הֵיכִי דָּמֵי קְטָטָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּאוֹמֶרֶת לְבַעְלָהּ ״גָּרְשֵׁינִי״. כּוּלְּהוּ נָמֵי אָמְרוּ הָכִי! אֶלָּא בְּאוֹמֶרֶת לְבַעְלָהּ ״גֵּירַשְׁתַּנִי״.

9 וְלִיהֵמְנַהּ מִדְּרַב הַמְנוּנָא. דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא: אִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לְבַעְלָהּ ״גֵּירַשְׁתַּנִי״ — נֶאֱמֶנֶת. חֲזָקָה אֵין אִשָּׁה מְעִיזָּה פָּנֶיהָ בִּפְנֵי בַּעְלָהּ!

10 בְּאוֹמֶרֶת ״גֵּירַשְׁתַּנִי בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי״, וְשַׁאֵילְנָא וְאָמְרוּ: ״לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם״.

11 מַאי טַעְמָא דִּקְטָטָה? רַב חֲנִינָא אָמַר: מִשּׁוּם דִּמְשַׁקְּרָא. רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי אָמַר: מִשּׁוּם דְּאָמְרָה בִּדְדָמֵי. מַאי בֵּינַיְיהוּ?

פירוש מאירי על יבמות קט״ז א

1 כל שנמצא הגט במקום שאין שיירות מצויות והוחזקו שכבר ביארנו שהוא פסול עד שיתברר אי זה מהם הוא ובאו עדים והעידו שאחד מהם במקום פלוני היה עמהם ביום הכתוב בגט וסבורים להעיד מתוך כך שאינו אותו הכתוב בגט שהרי הגט נכתב במקום פלוני וזה היה עמהם במקום פלוני ולהכשירו לזה האחר אין זה כלום ואין צריך לומר אם המקום שמעידין שהיה שם אין ביאתו לאותו מקום שנכתב בו הגט ביום אחד נמנעת אע"פ שהיא רחוקה שאיפשר לדון שבא על ידי גמל פורח או על ידי קלות המרוץ אלא אפילו היתה נמנעת שהרי איפשר שעידי הגט היו עמו באותו מקום שהעידו אלו עליו מקודם זמן הגט וצוה להם לכתוב וחזרו למקומם וכתבוהו ולא כתבו בו אלא יום הכתיבה שהרי גט אשה שטרי דלאו אקנייאתא הוא וכן לא כתבו אלא המקום שנכתב לשם וכדאמר להו רב ספרא לספרי כי קיימיתו בשילי כתובו בשילי אע"ג דמימסרן מילי בחיני והוא הדין שהיה יכול לומר שזה שהעידו עליו היה במקום כתיבת הגט וצוה לכתוב והלך לו למקום שהעידו עליו ולאחר זמן כתבוהו על פי מצותו ולא הזכירו בגט היום שנמסרו הדברים אלא היום שנכתב ולא היו צריכין להביא בה שמועת שילי וחיני אלא שאין הדבר מצוי לעדים לשהות בכתיבתם אלא בדרך ראשון שהיו שלא במקומם ומצויים לשהות עד שיחזרו למקומם ועל דרך זה הוזכר כאן בההוא גיטא דאישתכח בסורא ור"ל במקום שאין השיירות מצויות וכתיב ביה בסורא מתא אנא ענן בר חייא נהרדעאה פטר ותריך פלוניתא אינתתיה ומאחר שנכתב לשם נהרדעאה והיו מוחזקים שהיה באותו מחוז אחר בשם זה היו בודקין כדי לברר את הדבר אי זה מהם הוא ואותו שמצאו העידו עליו שביום הכתוב בגט בנהרדעא היה ואמר אביי אפילו לדידי דחיישנא בשיירות מצויות ולא הוחזקו והיה לנו לחוש גם כן להוחזקו אע"פ שאין שיירות מצויות הכא לא חיישנא דהוה ליה כלא הוחזקו הואיל וזה שהוחזק מעידין עליו שבמקום פלוני היה ורבא אמר אפילו לדידי דלא חיישנא ובדרכים שהזכרנו למעלה או באין שיירות מצויות ולא הוחזקו והיה לי לדון את זה בלא הוחזקו מכל מקום חיישנא ודייננא ליה בהוחזקו ועל הדרך שפירשנו והלכה כרבא ומה שיש לפקפק בענין גמלא פרחא משמועה זו לשמועת באו שנים ואמרו בצפרא בחד בשבא וכו' האמורה בראשון של מכות ה' א' כבר ביארנוה שם וכן מה שראוי לבאר בדין שמועת חיני ושילי כבר ביארנוהו באחרון של בתרא:

2 האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת ויראה מסוגיא זו שאף להתירה לינשא כן שהרי אמרו כאן וליהמנה מדרב המנונא כלומר ולא תצטרך לומר מת בעלי אחר שכבר אמרה לו גרשתני אלמא שטענת גרשתני מתירתה כטענת מת בעלי וכל שאומרת לו גרשתני אינה צריכה להביא ראיה הא אלו אמרה בפני פלוני ופלוני שואלין להם ואם אמרו לא היו דברים מעולם אינה נאמנת ולא עוד אלא שכל שנמצאת שקרנית בכך אף כשאמרה אחר כן מת בעלה אינה נאמנת וזהו ענין קטטה בינו לבינה כמו שביארנו במשנתנו אבל שאר קטטות אפילו היתה מחזרת אחר בעלה שיגרשנה או שאמרה לו להדיא גרשני שאיני רוצה לדור עמך וכן שאר דברים של כעס אינן מפקיעין אותה שלא להתירה במת בעלי ומכל מקום טעם זה של קטטה המפקיעתה מלהאמינה במת בעלי והוא כשאמרה לו גרשתני ונמצאת מוכחשת נחלקו בה בגמרא מאי זה טעם חד אמר משום דמשקרא כלומר שמאחר שנמצאת משקרת בטענת גרשתני כדי להפקיע את עצמה מיד בעלה אף בזו חזקתה משקרת ולטעם זה כל דארגיל איהו קטטה כלומר שהקטטה באה בסיבתו נאמנת במיתה שזה שהיתה אומרת גירשתני מצד קטטתו היתה אומרת וכל שעבר כעסה אינה משקרת וחד אמר משום דאמרה בדדמי כלומר שמתוך שאינה מפויסת הימנו לא דייקא ואמרה בדדמי ולטעם זה אף בארגיל איהו קטטה אינה נאמנת ולא נתברר במחלקתם אי זה טעם הוא ודנין להחמיר ואינה נאמנת משום דדיינינן בה דאמרה בדדאמי ויש לך אחרת שהיא בהפך והיא מת וקברתיו דאי משום דאמרה בדדאמי מת וקברתיו נאמנת ואי משום דמשקרא אף מת וקברתיו אינה נאמנת ודנין בה להחמיר ואף בקברתיו אינה נאמנת:

« מאירי על יבמות קט״ו ע״ב מאירי על יבמות קט״ז ע״ב »