רש"י על סנהדרין ה׳ א:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על סנהדרין ה׳ ע״א:ד׳ רש"י על סנהדרין ה׳ ע״א:ו׳ »

1 סנהדרין פתח ↗

פְּשִׁיטָא: מֵהָכָא לְהָכָא, וּמֵהָתָם לְהָתָם – מַהֲנֵי. וּמֵהָכָא לְהָתָם נָמֵי מַהֲנֵי, דְּהָכָא שֵׁבֶט וְהָתָם מְחוֹקֵק.

2 רשימות שיעורים על בבא קמא פתח ↗

לכן נראה לענ"ד להציע תירוץ אחר. דהנה בדין סנהדרין של ע"א כתב הרמב"ם בפ"א מהל' סנהדרין הל"ג וז"ל קובעין בתחלה בית דין הגדול במקדש והוא הנקרא סנהדרי גדולה ומניינם אחד ושבעים שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהן שנאמר והתיצבו שם עמך, הרי שבעים ואחד, הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן והוא ראש הישיבה והוא שקוראין אותו חכמים נשיא בכל מקום והוא העומד תחת משה רבינו. ומושיבין הגדול שבשבעים משנה לראש ויושב מימינו והוא הנקרא אב בית דין עכ"ל. ויש לעיין מהי הנ"מ במה שכתב הרמב"ם שהנשיא עומד תחת משה רבינו234בשיעורים אחרים ביאר רבינו זצ"ל את הרמב"ם בדרך אחרת שלא כבשיעורים כאן, דהיינו שלרמב"ם נשיא הסנהדרין הוא בעל מסורת התורה, וכדמוכח מסדר מסורת התורה מדור לדור המובא בהקדמת הרמב"ם למשנה תורה שמנה את נשיאי הסנהדרין כמקבלי התורה במסורה ממשה רבינו מדור לדור, כי הנשיא הוא גדול הדור בתורה. ונ"מ לדינים שונים - כמו לדין פותחין מן הצד, לדיני אבילות שחלים בפטירת הנשיא, לאיסור קללת נשיא וכו', ואכמ"ל.. ונראה לבאר דהנה איתא במס' סנהדרין דף יא. שאין מעברין את השנה אלא א"כ רוצה הנשיא. עיין ברמב"ם פ"ד מהל' קידוש החדש הל"י והל' י"ב. ועוד, איתא ברש"י סנהדרין דף ה. ד"ה ומהתם להתם שרשות הנשיא פוטרת דיין מתשלומין. מהלכות אלו מוכח שיש לנשיא חלות שם מינוי מיוחד ויש לו כח בפני עצמו בהלכות הוראות הדיינים. ונראה שהוא משום דלכמה דברים יש לנשיא הכח של הסנהדרין הגדול ועומד במקומם. ובכך דומה למשה רבינו דמשה במקום ע"א קאי סנהדרין טז ב ומשה רבינו בעצמו הוא הסנהדרין הגדול לכל דבר, וה"ה הנשיא לכמה דברים. ובכן מובנים דברי הרמב"ם שהנשיא עומד תחת משה רבינו. ולפי"ז י"ל דנשיא הסנהדרין הגדול בעצמו יכול לדון דיני קנסות כי יש לו דין של ב"ד ולא צריך שלשה מומחים235תירוץ הגמ' "שלא בב"ד הוה" לפי המגיד משנה ר"ל שלא ישב בב"ד עם שלשה דיינים אלא היה לבדו ולפי' היה פסול. מאידך אליבא דרבינו זצ"ל כוונת הגמ' שלא ישב במקום ב"ד לשם דין דאילו היה יושב לבדו ומתכוון להיות דיין היה כשר, ועיין ברש"י ד"ה שלא בב"ד הוה..

3 רשימות שיעורים על סנהדרין פתח ↗

יש לעיין בביאור השקו"ט שבגמ', דמהו יסוד השאלה האם רשות מהנשיא שבא"י מועיל לפטור דיין שקיבל ממנו רשות לדון בבבל או לא. וכן צ"ב במסקנת הסוגיא "הא רבה בר חנא רשותא הוה נקיט ש"מ מהתם להכא לא מהני ש"מ", דמהו יסוד החילוק בין רשות מהנשיא שבא"י שאינו מועיל אלא לפטור דיין שטעה בא"י, ואילו הרשות מריש גלותא שבבבל מועיל לפטור דיין שטעה אף בא"י. ועיין ברש"י ד"ה שבט וז"ל לשון שררה ויש להן רשות להפקיר דהפקר ב"ד הפקר עכ"ל. ולכאורה צ"ע למה נקט רש"י "ויש להן רשות להפקיר דהפקר ב"ד הפקר" והרי הריש גלותא יש לו דין מלך כמבואר ברמב"ם פ"ד מהל' סנה' הי"ג, ומלך יכול להפקיר ממון מדין מלך פורץ גדר לעשות לו דרך רמב"ם פ"ד מהל' סנהדרין ה"ג, וא"כ תיפוק"ל דהריש גלותא מפקיע ממון מדין מלך ומשו"ה רשות מהריש גלותא פוטרת דיין שטעה. ומשמע דהדין דמלך פורץ גדר לעשות לו דרך הוא שמלך רק יכול להפקיע ממון לצרכיו ולצרכי המדינה, אבל אין למלך כח להפקיע ממון מאדם אחד לתת אותו לאדם אחר, משא"כ ב"ד יש להן כח זה מדין הפקר ב"ד הפקר. ומשו"ה כדי לפטור דיין שטעה והוציא ממון שלא כדין בעינן הכח דהפקר ב"ד הפקר. ויתכן דלכן דקדק רש"י וכתב דרשות מריש גלותא מועלת לפטור דיין שטעה משום דהפקר ב"ד הפקר, דר"ל דהא דמועיל רשות דריש גלותא לפטור אינו משום דיש לו דין מלך, אלא דיש לריש גלותא כח של ב"ד והפקר ב"ד הפקר. ועיין בתוס' ד"ה דהכא שבט והתם מחוקק וז"ל משמע דשבט עדיף והא דאמר בפרק מקום שנהגו אבל מא"י לבבל כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו, ואומר רבנו תם דה"מ במילתא דאיסור והיתר דבני א"י חכמי טפי דאוירא דא"י מחכים כדאמר הכא דאיקרו מחוקק שמלמדין תורה ברבים אבל לענין הפקעת ממון ליפטר דהפקר ב"ד הפקר עדיפי בני בבל דאיקרו שבט שרודין את העם במקל וכו' עכ"ל. ומבואר דיש לריש גלותא יותר כח להפקיע ממון מכיון דאיקרי שבט מנשיא שבא"י דהוי מחוקק. ובביאור החילוק בין ריש גלותא לנשיא נראה דעיין בתוס' לעיל דף ב: ד"ה ליבעי וז"ל תימה דמשמע הכא דממעטינן הדיוטות מדכתיב אלהים ובפרק המגרש פח: ממעט להו מדכתיב לפניהם ולא לפני עכו"ם ולא לפני הדיוטות וכו' ונראה לפרש דבגיטין לענין מילי דכפייה איירי דאדהכי מייתי לה דאביי אשכח לרב יוסף דהוה יתיב וקא מעשה אגיטי וכו' אבל אלהים לאו אמילי דעשוי מיירי אלא בדין בעלמא עכ"ל. ומבואר דיש ב' דינים דסמיכה: א סמיכה לענין עשוי וכפייה לכפות את הדין על בעלי הדין, וזה נלמד מהמיעוט לפניהם ולא לפני הדיוטות, ב דין סמיכה דהוי דין בהוראה הנלמד מקרא אלהים. ונראה דרשות היינו סמיכה ויש ב' דינים ברשות וסמיכה: א חלות דין רשות וסמיכה דהיא חלות נתינת כח של כפייה, ב חלות רשות וסמיכה לגבי הוראה. ומשמעות הלשון דסמיכה דעלמא "יורה יורה ידין ידין" ר"ל שיש לזה שנסמך את הכח להורות הוראה וכן הכח דכפייה, דיש ב' דינים בסמיכה - סמיכה דיש לו רשות להוראה וסמיכה לענין כפייה. ונראה דרשות דריש גלותא הוי חלות שם סמיכה לענין כפייה, דהריש גלותא נותן לדיין רשות לכפות את הדין – דהרי ריש גלותא מיקרי שבט משום שרודין את העם בדיניהם, והריש גלותא מסמיך לגבי עישוי וכפייה. משא"כ הנשיא דהוי מחוקק מסמיך לענין חלות דין הוראה. ויש חילוק בין רשות דריש גלותא דהויא חלות רשות לענין עישוי וכפיית הדין, משא"כ הרשות דנשיא הויא סמיכה להורות הוראה. ובגמ' מבואר דמהכא להכא כלומר מבבל לבבל או מהתם להתם דהיינו מא"י לא"י מועיל נטילת רשות, כלומר נטילת רשות דריש גלותא מועיל מבבל לבבל וכמו"כ נטילת רשות של הנשיא שבא"י מועילה בא"י, דבין דיין בבבל שנטל רשות מריש גלותא ויש לו הכח לכפות את הדין ובין דיין שבא"י שיש לו רשות מהנשיא להורות וחל בהוראתו חלות שם הוראה, הריהו פטור מלשלם כשטעה. והספק שבגמ' הוא היכא דיש לו רשות מהנשיא שבא"י לדון בבבל, דנתינת רשות מהנשיא הויא רק חלות דין סמיכה לענין הוראה ופסק, ולא רשות וסמיכה לענין כפייה. ומספק"ל האם נטילת רשות מהנשיא דהויא סמיכה לענין הוראה מועילה שיחול דין הפקר ב"ד הפקר לפטור דיין שטעה או"ד דדין הפקר ב"ד הפקר תלוי ברשות לכפות את הדין – וזה חל רק ע"י רשות דריש גלותא. ואילו מהכא להתם – דהיינו שנטל רשות מריש גלותא לדון פטור אף בא"י משום דמאחר דיש לו את הכח לכפות את הדין הריהו פטור אם טעה בכל מקום בין בבבל ובין בא"י.

4 סנהדרין פתח ↗

5 מהכא להכא - מריש גלותא לבבל למידן דינא בבבל:

6 ומהתם להתם - מנשיא דארץ ישראל לדון בארץ ישראל:

7 שבט - לשון שררה ויש להן רשות להפקיר דהפקר ב"ד הפקר דכתיב עזרא י וכל אשר לא יבא וגו' ביבמות בהאשה רבה יבמות דף פט::

8 מחוקק - שררה מועטת:

« רש"י על סנהדרין ה׳ ע״א:ד׳ רש"י על סנהדרין ה׳ ע״א:ו׳ »