רש"י על סנהדרין י״ט

1 ואין עשה - יבמה יבא עליה דברים כ״ה:ה׳:

2 ביאה ראשונה - דייבום מקיימא מצות עשה ביאה שניה לאו מצות יבום הוא:

3 ומן המקדש לא יצא - בכהן גדול אונן כתיב ויקרא כא דהא כתיב לעיל מיניה לאביו ולאמו לא יטמא:

4 מקדושתו לא יצא - כלומר יעשה חיזוק לדבריו שלא יגרום לצאת מקדושה וליטמא:

5 מרריה - מרירות לבו:

6 משוח שעבר - כגון שאירע בו פסול בכהן גדול ומינו אחר תחתיו וכשעבר פסולו של ראשון חוזר לעבודתו ושני קרא ליה משוח שעבר:

7 חלשה דעתיה - דכהן גדול:

8 חדי בי - שמח באבלי:

9 ש"מ - מדקתני סגן מיכן והעם מיכן וכהן באמצע היינו סגן היינו ממונה דמתני' דקתני הממונה ממצעו לכהן ונותנו בינו לבין העם:

10 וש"מ - כן מנהג תנחומין שורה שיהו אבלים עומדין במקומן וכל העם עוברין איש איש כשמגיע אצל האבל מנחמו ועובר מדקתני כשהוא עובר לנחם וגבי מתנחם קתני כשהוא עומד בשורה להתנחם:

11 אבלים לשמאל המנחמים - מדקתני ואבל וכל העם משמאלו והרי הוא היה מן המנחמין וקתני אבלים לשמאלו:

12 ובנה אחריה - בנה הקטן לא יהלך אחריה אלא לפניה:

13 משום מעשה שהיה - שגנבוהו פריצים מאחריה ונתנוהו בבית וכשחזרה ולא ראתהו התחילה צועקת ובוכה בא אחד מהם ואמר בואי ואראנו ליך ונכנסה אחריו ועינו אותה:

14 מספרות - זו עם זו:

15 משום ייחוד - שמא ילך אדם שם ואם לא ישמע קול אדם יכנס ויתייחד שם ותנן קידושין דף פ: לא יתייחד אדם עם ב' נשים ובבית הכסא שבשדות קמיירי שהיה בית הכסא שלהם בשדה חוץ לעיר והכל ניפנים שם:

16 בין שאבלים עומדין שם כו' - וכך הורה לי שאין שינוי מנהג בדבר בין שהיו אבלים עומדין בין אבלים עוברין אין כאן קלקול:

17 והוא אומר תתנחמו - ברייתא היא:

18 נחשא קא רמי - סימן הוא מטיל להם להרע שיצטרכו לנחומים בתמיה:

19 תנו עיניכם - לדונו בדין ולא תחניפו ולא תשאו פניו:

20 ויעידו בך - שעבדך הרג את הנפש דעבדו כחמורו והפסד ממון הוא לו לפיכך צריך לדונו בפניו:

21 נפנה - שמעון לימינו לידע אם יאמרו כמותו:

22 כבשו פניהם - שהיו יראין ממנו:

23 בעל מחשבות - הקב"ה:

24 ולא חולצין לאשתו - מפני שאסורה לינשא:

25 חליצה גנאי היא לו לבא לב"ד ותהא רוקקת לפניו וייבום גנאי הוא לו לקום על שם אחיו:

26 הא דרב אשי בפ' קמא דקידושין דף לב::

27 הראויות לו - המותרות לו אבל נשיו של שאול לא:

28 מלוה אית לך גבאי - עושר גדול וקידושין אחרים לא קיבלתי:

29 בעת תת - כשהגיע עת לתתה לדוד נתנה לעדריאל:

30 מלוה ופרוטה - מלוה עושר גדול שנתחייבתי לך בשביל גלית ופרוטה שוה כסף שקבלתי ממך בהללו ערלות פלשתים:

31 שאול סבר דעתיה - דמקדש למקדש במלוה דחשיבא הלכך לאו קידושי נינהו ואזל ויהבה לפלטי בן ליש:

32 ודוד סבר - דעתיה אפרוטה משום הכי קרי לה אשתי:

33 האי תנה את אשתי את מיכל - דמשמע זו אשתי ולא מירב אשתי:

34 מאי דריש ביה - רבי יוסי דלא דריש ולא מירב אשתי:

35 לטעמיה - דדריש ממקרא מעורבב כדלקמן מה מיכל אשתי אף מירב אשתי:

36 קדושי מיכל לפלטי - פשיטא לן דבעבירה דהא כתיב אשתי מיכל וקיימא לן קידושין דף מז. דעתיה אפרוטה דבת קידושין היא:

37 ואשתו היהודית - בכלב בן יפונה משתעי קרא יהודית על שם שכפרה בע"ז ונתגיירה שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי דכתיב דניאל ג׳:י״ב איתי גוברין יהודאין וגו':

38 ירד אביגדור - כולן שמותן של משה הן:

39 מרד - כלב שמרד בעצת מרגלים:

40 תולדות אהרן ומשה - ומפרש בתריה בני אהרן ולא הוזכרו בני משה שם:

41 שפדאו מצער גידול בנים - שהוטל עליו טורח השבטים שעל אברהם היה מוטל אותו טורח דכתיב בראשית כ״ו:ד׳ והרביתי את זרעך והוא פדאו:

42 והא כתיב אישה - אלמא בא עליה:

43 שנעשה לה כאישה - שהיה מגדלה ומחבבה:

44 הלך ובכה אחריה - בקושיא קא נסיב לה:

45 עד בחורים - קרא קא דריש ואזיל:

46 תוקפו של יוסף ענוותנותו של בועז - דבר גדול של יוסף כדבר קל וקטן שבבועז תוקף דבר גדול וחמור ויש לו שם ענוה דבר שאין לו שם שאדם עושה לפי תומו:

47 שנעשה בשרו - אבר:

48 כראשי לפתות - נתקשה ואעפ"כ כבש יצרו ואף על פי שפנויה היתה ועמו במיטה אבל יוסף אשת איש היתה ואינה עמו במיטה: