רש"י על סנהדרין י״ח

1 מאתים ושבעים ושבעה - מאתים ושלשים כרבי נחמיה ועוד מ"ז שאם יתחלקו ב"ד י"א מזכין ואחד עשר מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו מאלו מ"ז עד שבעים כדאמרי' בהיו בודקין לקמן סנהדרין דף מ. שמוסיפין שנים על הכ"ג אם יזכוהו שניהם הרי י"ג מזכין ואחד עשר מחייבין זכאי ואם יחייבוהו חייב דאיכא הטייה לרעה על פי שנים ואם יחלקו צריך עוד להוסיף שנים וכן לעולם עד שיהיו שבעים לרבי יהודה ושבעים ואחד לרבנן:

2 שרי אלפים שש מאות - היו שהרי שש מאות אלף רגלי:

3 כהן גדול. אינו יוצא אחר המטה - דילמא אתא למינגע והיינו דאזהר קרא ומן המקדש לא יצא מקדושתו לא יצא כלומר יתרחק מן הכיעור שלא יבא לידי טומאה והאי קרא בכה"ג אונן כתיב דכתיב לעיל מיניה לאביו ולאמו לא יטמא:

4 הן נכסין והוא נגלה - כשהן יוצאין ממבוי זה ונכנסין למבוי אחר ונכסין ממבוי הראשון שאינו רואה אותן הוא נגלה ונכנס למבוי הראשון והן נכסין ממבוי השני והוא נגלה ונכנס לתוכו:

5 רבי יהודה - דריש מן המקדש דווקא:

6 וכשהוא מנחם - בשורה כשחוזרין מקבור את המת שאין שלו דרך כל העם עוברין זה אחר זה ומנחמין את האבל שעומד במעמדו:

7 והממונה - סגן הכהנים ממצעו לכהן גדול בינו לבין העם שהממונה בימינו וכל העם בשמאלו והוא באמצע:

8 אנו כפרתך - בנו תתכפר אתה ואנחנו תחתיך לכל הראוי לבא עליך:

9 וכשמברין אותו - כדקיימא לן במו"ק דף כז: אבל סעודה ראשונה אסור לאכול משלו:

10 מסובין על הארץ - הן מצירין ומתאבלין על צערו והוא מיסב בכבוד על הספסל:

11 גמ' דנין אותו איצטריכא ליה - סלקא דעתך אמינא לא ליזלזל למיתי קמי בי דינא:

12 ועובר על עשה - לקמן פריך לא סגי דלא עבר:

13 והרי הוא כהדיוט - לקמיה מיתוקמא שפיר:

14 ההורג כהן גדול - בשוגג גולה לעיר מקלט ואינו יוצא משם לעולם דכיון דאין כהן גדול במקדש כשהוא גולה במיתת מי ישוב וכן כהן גדול שהרג את הנפש בשוגג במיתת מי ישוב הא ליכא כהן גדול:

15 הרי הוא כהדיוט - לידון בשלשה:

16 דבר גדול ממש - אם עבר עבירה שיש בה מיתת בית דין הוא דבעי סנהדרי גדולה אבל במלקות לא:

17 הרי שהיה מוצא אבידה - כהן והיה האבידה בבית הקברות או שהיה זה זקן ואינה לפי כבודו שאם היתה שלו לא היה מחזיר':

18 או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו - כגון נוקב מרגליות שאם ילך ויחזירנ' יפסיד בבטלותו יותר מדמיה:

19 לכך נאמר והתעלמת - אלמא כבוד הבריות דוחה לאו דלא תוכל להתעלם וה"נ זילותא הוא לגבי כהן גדול ליתי לאסהודי לבעל דין:

20 אמר רב יוסף - הא דקתני מעיד למלך קאמר שהיה מלך בעל דין וכהן גדול יודע לו עדות:

21 והא לא דנין אותו - מאי סהדות' בעי:

22 בן מלך הדיוט הוא - והדר קושיין לדוכתא דאיכא זילותא לכה"ג:

23 בפני המלך - שהמלך יושב ודן בסנהדרין:

24 אין מושיבין מלך בסנהדרין - לקמן מפרש טעמא:

25 משום יקרא דכהן גדול - דידע בסהדותא לבריה:

26 אתי - מלך יתיב עד דמיקבל סהדותא וקאי מלך ואזיל ומעיינינן אנן בדינא:

27 לא תענה על רב - אינך רשאי לסתור את דברי מופלא שבדיינין ואי אמר מלך חובה תו לא מצי אינך למחזי ליה זכותא:

28 משום אפסניא - מחלק ממון לחיילותיו כך וכך לשנה ונוח לו שיהו כל השנים מעוברות:

29 כהן גדול - אינו רוצה שתתעבר שנה מפני הצינה שצריך לטבול ולקדש ביום הכפורים חמש טבילות ועשרה קידושין ואם תתעבר שנה הרי תשרי במרחשון וצינת מרחשון תהיה בתשרי:

30 אמר רב פפא ש"מ - מהא דקתני ולא כהן גדול בעיבור שנה:

31 שתא בתר ירחי אזלא - אחר ירחים הראוים להיות אם לא נתעברה הולך קור וחום של שנה וצינה הראויה במרחשון הויא בתשרי כשמתעברת:

32 אם בכיר ולקיש כחדא יינץ דין הוא אדר - אם יהא חום בקרקע ויצמח זרע הבכיר והאפילה יחד חיטין שנזרעו בראש החודש והשעורין שנזרעו עכשיו דין הוא אדר ואם לאו לית דין אדר אלא שבט:

33 אם תור בצפר בתלג ימות - אם בבקר יהא קור חזק עד שיהא השור קרוב למות מחמת הצינה:

34 ובטיהרא בטול תאינתא ידמוך - ובצהרים יגדל כח החום עד שיהא השור מיצל בצל התאנה מחמת החום:

35 וישלח משכיה - ויפשיט עורו כלומר יתחכך בתאינה מחמת החום:

36 אם קידום תקיף לחדא יהא יפח בלועך נפיק לקבליה - אם כבר תשש כח החורף כל כך שכשיהא רוח מזרחי' חזקה מאד והיא מביאה צינה ואתה מנשב בפיך ויוצא לקראתה ונפיחתך קשה מן הרוח ומחממתה דין הוא אדר:

37 ואם לאו - שעדיין יש צינה חזקה לית דין אדר אלא שבט:

38 ועברוה רבנן - ועשאוהו כשבט שקבעו אדר השני אחריו אלמא שתא בתר עיבורא אזיל ולא נהגא חום דניסן באדר אלא מנהג אדר באדר השני:

39 רבנן אחושבנייהו סמוך - ובלא"ה מעברינן ליה והכא איסתייועי מיסתייעא מילתייהו כלומר איתרמי להו מזל חשיבות דאיקלע עיבור כמלתייהו ומיהו ברוב העבורים שתא בתר ירחא אזלא:

40 קא פסיק ותני - הוא אינו מייבם לא שנא נפלה לו יבמתו בין מן הנשואין בין מן האירוסין בשלמא מן הנשואין איכא עשה ולא תעשה באיסורא בתולה יקח ויקרא כ״א:י״ד ולא בעולה דהיינו עשה אלמנה לא יקח שם הרי לאו: