רש"י על סנהדרין כ״ז

1 עד זומם - העיד בניסן והוזם בתשרי על עדות זו:

2 למפרע - כל עדיות שהעיד מניסן ואילך פסולין שהרי משהעיד עדות זו הוא רשע:

3 מיכן ולהבא - משהוזם:

4 חידוש הוא - שנפסלין שנים בשביל שנים שאומרים עמנו הייתם דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אלא גזירת הכתוב הוא הלכך אין לך בו אלא משעת חידוש ואילך משעה שהוזם:

5 פסידא דלקוחות - שלקחו שדות על פיו וחתם בשטרא מניסן עד תשרי ועדיין לא היה ידוע שהוא פסול:

6 מאי בינייהו - בין הני תרי טעמי דרבא:

7 תרי בחד - תרי כיתות שהעידו בכת זו שנים אמרו לכל אחד עמנו הייתם במקום פלוני חידוש ליכא פסידא דלקוחות איכא:

8 א"נ דפסלינהו - להני תרי:

9 בגזלנותא - שהעידו שגזלנין הם על גזילה שגזלו בניסן חידוש ליכא דהא מילתא אחריני קמסהדי אבל פסידא דלקוחות איכא:

10 יע"ל קג"ם - יאוש שלא מדעת באלו מציאות ב"מ ד' כא: עד זומם הכא לחי העומד מאיליו בפ"ק דעירובין ד' טו. קידושין שלא נמסרו לביאה בהאיש מקדש קדושין ד' נא. גילוי דעת בגיטין בהשולח גט גיטין ד' לד. מומר אוכל נבילות להכעיס לקמן:

11 ה"ג מומר אוכל נבילות לתיאבון דברי הכל פסול - דכיון דמשום ממון קעביד דהא שכיחא בזול טפי מדהיתירא הוה ליה כרשע דחמס ופסול לעדות:

12 שבועת שוא - על העמוד של אבן שהוא של אבן שבועת שקר על העמוד של אבן שהוא של זהב אע"ג דלאו רשע דחמס הוא:

13 ומלוי רבית - הני אין אבל אוכל נבילות להכעיס לא ומיהו לתיאבון כגזלנין ומלוי ריבית דמו דמשום ממון קעביד הלכך חשוד למישקל שוחדא ואסהודי שקרא:

14 בדיני נפשות - שכיון שהוחשד לחמור הוחשד לקל:

15 אביי כר' מאיר - דהיינו נמי מקולא לחומרא דאוכל נבילות רע לשמים ואינו רע לבריות אבל מעיד שקר בממון רע לשמים ורע לבריות שהרי מפסידן בעדותו וקא פסיל ליה אביי משום נבילות לעדות ממון:

16 אליבא דרבי יוסי דכ"ע לא פליגי - כלומר אביי ודאי לאו כרבי יוסי מצי לאוקומא למילתיה דכיון דאמר רבי יוסי ממון לנפשות לא מיפסל ואף על גב דממון הוי רע לשמים ורע לבריות וכל שכן דמנבלה לממון לא אפסיל ולאביי על כרחיה תנאי היא:

17 כי פליגי אליבא דר' מאיר - כלומר לרבא לא תוקמא כתנאי דרבא אפילו אליבא דר"מ אמר למילתיה:

18 האי - דקתני אלו הגזלנין ומלוי ריבית דמשמע אבל אוכלי נבילות כשרין:

19 ר' יוסי היא - דאמר מקולתא לחמירתא לא ויחידאה הוא:

20 לכהיוהו לעיניה - ינקרו את עיניו דבטלו מיתות ב"ד והאי קנסא קא עבדינן ביה דב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה וי"א יטלו ממונו ויתנו ליורשין ויש אומרים שמתא וראשון עיקר:

21 חושלא - שעורין קלופין:

22 קתא דבורטיא - בית יד של רומח:

23 כר' מאיר - דכיון דחשידי אממון חשידי אעדות נפשות:

24 כל הראוי לדון כו' - ומוקמא לה בחשודין:

25 אלא לאו רבי מאיר - דאמר כיון שהוחשד לממון פסול לעדות נפשות הלכך לא משכחת לה כשר לנפשות דליהוי פסול לממון:

26 בפסול יוחסין - דלנפשות בית דין מיוחסין בעינן כדתני רב יוסף לקמן סנהדרין דף לו: כשם שבית דין מנוקים בצדק שנאמר בצדק תשפוט כך ב"ד מנוקין מכל מום שנאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך:

27 דאי לא תימא הכי - דגבי יוחסין קאי אלא בחשודין אוקמת ליה:

28 ראוי לדון דיני ממונות - בתמיה והא דברי הכל פסול הוא:

29 אלא בפסול יוחסין קאי - כגון גר וממזר דכשרין לדון דיני ממונות ופסולין לדון דיני נפשות:

30 ונשקיה לכרעיה - דרב פפי שהיפך בזכותו:

31 וקבליה לכרגיה דכוליה שניה - להצילו כל ימיו ממנת המלך:

32 מתני' אחיו ואחי אביו ואחי אמו - הן ובניהן ילפינן מקראי בגמרא:

33 בעל אחותו - כאחיו הוא דילפינן בעל כאשתו ובנו דהוה ליה בן אחותו כבן אחיו וילפינן בגמרא קרובי האם כקרובי האב:

34 בעל אחות אביו - כאחי אביו:

35 בעל אחות אמו - כאחי אמו:

36 ובעל אמו גרסי' בהדייהו:

37 וגיסו - בעל אחות אשתו:

38 וחורגו - בן אשתו:

39 לבדו - ולא בנו וחתנו ואי קשיא לך כיון דתנא בעל אמו פסול לו ממילא ידענא דהוא נמי פסול לבעל אמו למה לי למיתני חורגו אי משום דאתא לאשמעינן לבדו לישתוק מיניה וכל כמה דלא תני ליה מכללא דבעל אמו לא משתמע אלא הוא לבדו לא תיקשי דכל הנך דמשתמע מכללא מיתני במתניתין בהדיא כגון אחי פסול לי ואני לו דאנא נמי אחיו ובנו פסול לי ואני לו דאנא אחי אביו ובמתני' תני לה אחי אבי פסול לי ואני לו שאני בן אחיו והא תנא ליה אחיו ובנו בן אחי אבי פסול לי ואני לו שאני בן אחי אביו אחי אמי פסול לי ואני לו שאני בן אחותו ותנן במתניתין בעל אחותו הוא ובנו דהיינו בן אחותו בן אחות אמי פסול לי ואני לו שאני בן אחות אמו ותנן במתני' בעל אחות אביו ובנו דהיינו בן אחות אביו בעל אחותי פסול לי ואני לו שאני בן חמיו ותנן במתני' חמיו ובנו וכן כולהו כי מעיינת להו משכחת להו בהדיא בר מבן אחי אשתו דמפיק מכלל בעל אחות אביו וחתנו דמפיק מכלל דחמיו דלא מיתניא בהדיא:

40 וכל הראוי ליורשו - דהיינו קרובי האב אבל קרובי האם כגון אחי אמו כשר לו שהרי אינו ראוי ליורשו דתנן ב"ב דף קח. אחי האם מנחילין ולא נוחלין אבל הוא פסול לאחי אמו שהרי מעיד זה ראוי ליורשו וגיסו נמי כשר להעיד לו שאינו ראוי ליורשו:

41 באותה שעה - שהוא בא להעיד או שראה העדות:

42 היה קרוב - כגון חתנו שראוי ליורשו:

43 ונתרחק - שמתה אשתו קודם שראה עדות זו:

44 שושבינו - פסול לו בימי חופתו:

45 לא נחשדו ישראל על כך - להעיד שקר משום איבה ואהבה ודווקא בעדות פליגי אבל בדין מודו ליה רבנן דפסול לו לדון דכיון דסני ליה ולא מצי להפוכי בזכותיה:

46 גמ' לא יומתו - שני אבות בעדות בניהם ועל כרחיך הני שני אבות באחין קא מישתעי שהן קרובין מן הכל דבאב ובנו לא מצי למימר דאם כן לא הוה קרי להו אבות דחד אב וחד בן סגי ולקמן מפרש כוליה מיניה:

47 כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם - ונפרעין מהן עונותיהן ועון אבותיהם:

48 איש באחיו - איש בשביל אחיו: