רש"י על סנהדרין ט׳

1 דאתרו ביה מלקות ולא אתרו ביה קטלא - דהא ודאי לא מיקטלא אלא לוקה דאין לך מיתת בית דין שלא נאמר בה לאו וקסבר לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין לוקין עליו כי אתרו בה מלקות ולא קטלא:

2 משום ר' ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה - טעמא מפרש לקמן סנהדרין דף י.:

3 אחד מן העדים - והיו שם שלשה או ארבעה שיכולה עדות להתקיים בשאר:

4 הא דרבי עקיבא במסכת מכות:

5 לא בא שלישי כו' - דממשמע שנאמר דברים י״ט:ט״ו על פי שנים עדים יקום כל שכן שלשה למה נאמר או שלשה עדים אלא להחמיר עליו ליתן חומר בעדי שקר ששלישי זה אע"פ שלא היה זה נידון על פיו למיתה שהרי בשנים שהעידו תחלה נמי היה נידון אפילו הכי עשה הכתוב את דינו כיוצא באלו שאם הוזמו יהרג אף השלישי מפני שניטפל לעוברי עבירה:

6 קל וחומר שישלם שכר וכו' - דקיימא לן מדה טובה מרובה ממדת פורענות הלכך קל וחומר הוא:

7 במה דברים אמורים - דעדותן בטלה:

8 בדיני נפשות - דרחמנא אמר במדבר ל״ה:כ״ה והצילו העדה דמהדרינן בתר זכותא לבטל העדות ולא יהרג לא הוא ולא הם:

9 רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות - שוין בכך דעדותן בטלה:

10 ואימתי - בדיני נפשות עדותן בטלה:

11 בזמן שהתרו - הקרוב או הפסול בעוברי עבירה שגילו דעתם שאף הם נעשים עדים והרי הכתוב הקיש שלשה לבטל העדות אם יש קרוב או פסול אבל לא התרו הקרוב והפסול בעוברי עבירה אלא שתקו והכשרים התרו בהן אין אלו נעשים עדים ותתקיים העדות בשאר:

12 דא"כ מה יעשו שני אחין ואחד - כשר עמהם:

13 שראו באחד שהרג את הנפש - ופלוגתא דר' מאיר ורבנן נמי כגון שנמצא אחד מן השלשה קרוב או פסול וראה ושתק ולא התרה ר' מאיר סבר לה כר' יוסי דאמר בדיני נפשות לא שנא התרה ולא שנא שתק עדותן בטלה ורבנן סברי כרבי דהיכא דשתק תתקיים העדות בשאר ומיקטלא:

14 בבדיקות - זה אומר כליו של בועל שחורים וזה אומר לבנים:

15 חקירות - איזה יום ואיזו שעה וכיוצא בהם שהעדים באים על ידיהם לידי הזמה ורבי מאיר סבר הכחשת בדיקות שמה הכחשה ולא מיקטלא ורבנן סברי כיון דבחקירה נמצאו מכוונים הכחשה דבדיקות לאו הכחשה היא דלא רמו סהדי אדעתיהו למיבדק כולי האי:

16 בעוקצי תאנים - שאמרו העדים תחת תאנה נעשה מעשה אמר לו תאנה זו עוקציה דקין או עוקציה גסין עוקצין זנבות תאנים כמו סוכה דף לד: ניטל עוקצו:

17 עדי הבעל נהרגין - שבאו להורגה:

18 ואין משלמין ממון - אע"פ שהיו מפסידין אותה כתובה אין משלמין טובת הנאת כתובתה כדין שאר זוממי כתובה במסכת מכות דף ג. דכיון דבשבילה הן נהרגין אין משלמין לה ממון דמתחייב בנפשו פטור מן התשלומין דכתיב שמות כ״א:כ״ב לא יהיה אסון ענוש יענש ואי משום מאה סלע דהוו בעו לאפסודיה לאב והוה ליה מיתה לזה לאשה ותשלומין לזה לאב לאו עלייהו רמו לשלומי אלא על הבעל שהרי על ידן הבעל בא לשלם לאב דכל זמן שלא הביא הבעל עדים שזינתה תחתיו אינו מתחייב לשלם מאה סלע על ידי עצמו כדאמרינן בכתובות דף מו. דלא קרינא ביה ואם אמת היה וגו' דבלאו עדים לא מיקטלא הלכך איהו נמי לא מיחייב אלא אם כן הביא עדים שזינתה והוזמו:

19 והזימום לעדי האב - היאך אתם מזימים את אלו לומר שעמכם היו במקום פלוני והלא אתם עמנו הייתם במקום פלוני:

20 עדי האב נהרגין - שרצו להרוג עדי הבעל:

21 ומשלמין ממון - מאה כסף לבעל שבאו לחייבו כשהזימו את עדיו:

22 ממון לזה - לבעל:

23 ונפשות לזה - ונהרגין בשביל העדים דקסבר רב יוסף כי פטר רחמנא מתחייב בנפשו מן התשלומין היכא דמיתה וממון משום חד קאתו עליה:

24 פלוני רבעו - במשכב זכור:

25 לאונסו - על כרחו:

26 הוא ואחר - הנרבע הזה כשר להעיד עליו ואם יש אחר עמו נהרג הרובע על פיהם:

27 אל תשת רשע עד - דכתיב שמות כג אל תשת ידך וגו':

28 רבא אמר - אין אדם נפסל לעדות בהודאת פיו דאדם קרוב אצל עצמו הלכך אין אדם יכול לשום עצמו רשע כלומר על עדות עצמו אינו נעשה רשע שהרי תורה פסלה קרוב לעדות ונהרג הרובע דפלגינן דיבורא ומהימנינן ליה לגבי חבריה ולא מהימנינן ליה לגבי דידיה לפסול לעדות: