רש"י על סנהדרין ס״ה

1 מתני' פיתום - שם המכשף המדבר משחיו מעלה את המת מן הארץ ומושיב לו בשחיו תחת זרועותיו ומדבר משחי איישל"ה בלע"ז:

2 ידעוני המדבר בפיו - כדמפרש בגמרא חיה אחת יש ששמה ידוע ומכניס ממנה עצם לתוך פיו והעצם מדבר מאליו על ידי כשפים:

3 הרי אלו בסקילה - כדכתיב ויקרא כ באבן ירגמו אותם:

4 והנשאל בהם - שבא ושואל בהם להגיד לו דבר העתיד כגון שאול:

5 באזהרה - דאל תפנו אל האובות שם יט ואזהרה דמכשפות גופיה מלא ימצא בך וגו' וחובר חבר ושואל אוב וידעוני דברים יח:

6 גמ' בכריתות קא חשיב לכל כריתות שבתורה שחייבין עליהן על שגגתן חטאת ותנן שם דף ב. בעל אוב ולא תנא ידעוני:

7 הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו - בלאו דאל תפנו אל האובות ואל הידעונים ואם עשה שניהם בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת שהלאוין מחלקין לחטאות כדכתיב ויקרא ד׳:כ״ג אשר לא תעשינה דהיינו דברים שהן בלא תעשה וסמיך ליה או הודע אליו אלמא חטאת אלאוין קיימי והני אף על גב דכי עבד לחד מינייהו באפי נפשיה מיחייב דהא לאו אתרוייהו קאי לא תני להו לתרוייהו התם דכי תנינא התם מידי דמחייב אכל חד וחד כי עביד להו כי הדדי הוא דתנינן כדאמרינן התם ברישא דגמ' דפרכינן מנינא למה לי שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת הלכך לא מצי למתני ל"ז כריתות לחייבו ל"ז חטאות והא דנקט הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו ולא נקט הואיל ושניהם בכרת אחת נאמרו משום דחלוק חטאות אינו תלוי בחלוק כריתות דהא מפטם שמן המשחה וסך משמן המשחה משום דאיכא שני לאוין על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו שמות ל׳:ל״ב אע"ג דאין בשניהם אלא כרת אחת כדכתיב שם איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו אמרי' התם דכי עביד להו בשוגג בהדדי מיחייב על כל אחת ואחת:

8 ריש לקיש אמר ידעוני - להכי לא תנינא לה להתם משום דאפי' כי עביד לה באפי נפשיה לאו בר קרבן הוא לפי שאין בו מעשה וחטאת אינה באה אלא על המעשה דכתיב ועשה אחת אבל בעל אוב צריך להקיש בזרועותיו כדלקמן והקשת זרועותיו חשיב ליה מעשה אבל הכנסת העצם ידעוני אינו מדבר בשעת מעשה אלא לאחר המעשה שהוא בפיו מדבר העצם מאליו:

9 ורבי יוחנן - דאמר ידעוני באפי נפשיה בר קרבן הוא והאי דשייריה משום דלא מיחייב תרתי עלייהו:

10 מאי שנא בעל אוב דנקט - תנא למתנייה ושייריה לידעוני ולא נקט ידעוני ולשייריה לבעל אוב:

11 משום דפתח ביה קרא - בכל דוכתי אוב כתיב ברישא:

12 חלוקין הן במיתה - כשפירש סקילתן חלקן הכתוב כי יהיה בהן אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם ולא כתיב וידעוני הלכך אי הוה ידעוני בר קרבן הוה מיחייב עליה נמי כי עביד ליה בהדי אוב:

13 מ"ט לא אמר כריש לקיש - דפטר ליה לגמרי מקרבן הא ודאי בעינן מעשה:

14 ר"ע היא - דקא חשיב מגדף בההוא מנינא ופליגי רבנן עליה במגדף משום דאין בו מעשה הלכך לר' עקיבא מחייב עליה ולא שיירה אלא משום דלא מחייב תרתי אתרוייהו:

15 עקימת שפתיו - שעוקמין ומנענעין כשהוא מדבר חשיב ליה ר"ע מעשה אבל ידעוני אפי' עקימת שפתים ליכא:

16 ואפי' לרבנן - קאמר ריש לקיש דהוה מעשה בתמיהה כלומר מדלא פליגי רבנן עליה התם אלא במגדף אבל בבעל אוב מודו אלמא הקשת זרועותיו דבעל אוב הוי מעשה:

17 אינו חייב - קרבן על שגגתן:

18 מאן תנא השתחואה - לענין קרבן:

19 ר"ע היא דאמר לא בעינן מעשה - רבה אלא מעשה זוטא:

20 כי אמר ריש לקיש - דהקשת זרועותיו לבעל אוב הוי מעשה לר' עקיבא קאמר:

21 אי הכי - מתני' דקתני התם במילתא דרבנן יצא מגדף שאינו מחייב על שגגתו חטאת לפי שאין בו מעשה וגבי חטאת כתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה ואי הכי יצא מגדף ובעל אוב מבעיא ליה:

22 במקטר לשד - בעל אוב דקתני בכריתות דמודו ביה רבנן בהכי עסקינן שמקטר לפני השד הממונה על אותו דבר דהוי מעשה גמור:

23 עובד עבודת כוכבים הוא - ועובד עבודת כוכבים הא קתני לה התם:

24 ומשני במקטר לחבר - אינו מקטר לשם אלהות אלא ע"י הקטרה נעשה המכשפות לחבר השדים לכאן:

25 חובר חבר הוא - ואינו אלא בלאו:

26 והתורה אמרה חבר כגון זה בסקילה - תירוץ הוא מאחר שמחבר את השדים במזיד אמרה התורה שיהא בסקילה וכל שזדונו חייב מיתה על שגגתו מביא קרבן דכי אמרי' חובר חבר אינו אלא באזהרה זה המחבר חיות ובהמות נחשים ועקרבים למקום אחד ע"י לחשים:

27 אחד חבר גדול - מאסף חיות ובהמות גדולות:

28 חבר קטן - מחבר שקצים ורמשים:

29 ואפי' נחשים ועקרבים - לגרותן זה בזה או למקום מדבר שלא ימצאו ביישוב ויזיקו:

30 אסור - וכגון שאין רצין אחריו שאין כאן משום פקוח נפש:

31 הואיל וישנו בלב - עיקר חיוב הבא עליו תלוי בלב שמתכוין לברך השם שאפילו מברך את השם כל היום ואין בלבו כלפי מעלה אלא שהעלה את השם לדבר אחר ומכנהו בשם המיוחד ומקללו אינו מתחייב:

32 מתיב רבי זירא יצאו עדים זוממין - אצל חטאת היא שנויה בתורת כהנים גבי פר כהן משיח אחר שראינו דברים שהן כעובד עבודת כוכבים ודברים שאינן כעובד עבודת כוכבים למה נאמרה עובד עבודת כוכבים לומר לך מה עבודת כוכבים מיוחדת שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אף כל שחייבין וכו' אי מה עבודת כוכבים מיוחדת שחייבין עליה מיתת ב"ד אף אני מרבה חייבי מיתות ב"ד ואת מי אני מרבה מקלל לאביו ומסית ועדים זוממין ת"ל ועשה יצאו עדים זוממין שאין בהם מעשה ואמאי לא הויא עקימת שפתיו מעשה הא לא תליא בכונת הלב:

33 ה"ג אמר רבא שאני עדים זוממין הואיל וישנן בקול - עיקר חיובן בשמיעת קולם לפני ב"ד הוא בא וקול לית ביה ממש הלכך הוי כמגדף דתלוי בלב:

34 חסמה בקול - לפרה דשה וכשרוצה לאכול חסמה בקולו:

35 והנהיגה בקול - מנהג בכלאים דחייב משום לא תחרוש בשור ובחמור דברים כ״ב:י׳:

36 בראייה - עיקר חיובא בא ע"י הראייה שמעידין שראו וראיה לית בה מעשה:

37 מבין הפרקים - מעלה את המת ויושב לו באחד מבין פרקי העצמות של מכשף כגון על פרקי אצבעותיו או על פרקי ברכיו:

38 ידוע - שם חיה:

39 כי אורחיה - מתוך קברו ומתוך כך קולו נמוך:

40 לא דסליק ויתיב בין הפרקים - ומיהו קולו נמוך לפי שאין בו חיותא:

41 בזכורו - מעלה ומושיב את המת על זכרותו:

42 בגולגולת - המוטלת מן המת לארץ ועונה מה ששואלין אותו ע"י כישוף:

43 אינו עולה כדרכו - אלא רגליו למעלה:

44 עולה כדרכו - ולא סליק למיתב בין הפרקים:

45 מה היום מיומים - למה תחשב יום שבת יותר משאר ימים:

46 ומה גבר מגוברין - מה לאיש כמוך להיות שר וגדול מכל אנשים:

47 דמרי צבי - אדני חפץ לגדלני המלך קיסר המשילני:

48 שבת נמי דמרי צבי - הקב"ה חפץ והזהיר על כבודו:

49 דמי יימר דהאידנא שבתא היא - ודילמא אחד משאר ימים הוא שבת:

50 נהר סבטיון יוכיח - נהר אחד של אבנים ובכל ימות השבת שוטף והולך וביום השבת שוקט ונח:

51 בעל אוב יוכיח - שאינו עולה בשבת:

52 קברו של אביו - דטורנוסרופוס כל ימות השבת היה מעלה עשן שהיה נדון ונשרף ובשבת פושעי גיהנם שובתין:

53 ביזיתו ביישתו קללתו - הך קללה אינה אלא גדוף וכן היה לשונם כמו מלכים א ב׳:ח׳ קללה נמרצת שלא היה שם קללה אלא גדוף:

54 היינו דורש אל המתים - ולמה נכתבו שניהם במקום אחד:

55 שתשרה רוח טומאה עליו - שד של בית הקברות יהא אוהבו ומסייעו בכשפיו:

56 המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה - נבואת שכינה:

57 עאכ"ו - שהיא המדה נותנת שע"י תענית ובקשה תשרה עליו שכינה דהא מדה טובה יתירה על מדת פורענות ואנו צועקין על כך ואין אנו נענין אבל מה אעשה וכו':

58 אי בעו צדיקי - להיות נקיים מכל עון:

59 הוו ברו עלמא שנאמר כי אם עונותיכם היו מבדילים - הא אם לא היו בהם עונות אין כאן הבדלה:

60 ברא גברא - ע"י ספר יצירה שלמדו צרוף אותיות של שם:

61 ולא היה מהדר ליה - שלא היה בו דבור:

62 מן חבריא - הנבראים ע"י החברים אתה:

63 עיגלא תילתא - גדול כאלו הגיע לשליש שניו וגמרה גדילתו דהכי שביחי ומעלי למיכל כמו ב"מ דף סח. ומגדלין אותן עד שיהו משולשין. ל"א שהיה טוב ובעל טעם כאילו הוא שליש לבטן:

64 שבעה מיני זכור - שכבת זרע מז' בריות ומעביר על עיניו ועושה כשפים:

65 אוחז את העינים - אוחז וסוגר עיני הבריות ומראה להם כאילו עושה דברים של פלא והוא אינו עושה כלום:

66 המחשב עתים ושעות - לשון מעונן כמו בעל עונות שמבחין את עונה ואומר היום יפה לצאת לדרך ויצליח למחר יפה ליקח מקח וישתכר בו הלוקחו:

67 למודי ערבי שביעיות - כלומר ערב שביעית למדין ורגילין להיות חטין יפות:

68 עקרי קטניות מהיות רעות - כלומר העוקר קטנית ואינו קוצרן שוב אינן מתליעות ואין מרקיבות:

69 פתו נפלה מפיו - צריך לדאג היום מהיזק:

70 נחש בא מימינו או שועל משמאלו - סימן רע הוא לו:

71 צבי הפסיקו - שהיה הולך ממזרח למערב והצבי הולך מצפון לדרום והפסיק דרכו: