רש"י על סנהדרין פ״ח

1 לפריחה בבגדים - אם פרוח תפרח הצרעת ונתמלא כל הבגד:

2 אדם שפרחה בכולו טהור - דכתיב ויקרא י״ג:י״ב אם פרוח תפרח הצרעת וגו' ופליגי רבנן עליה והיכא דפרחה בבגד כולו והכניסו למקדש או הנוגע בו נכנס למקדש לרבנן חייב ולר' יונתן פטור:

3 המעריך פחות מבן חדש - אמר על פחות מבן חדש ערכו עלי והתורה לא נתנה לו ערך דגבי ערכין כתיב ויקרא כ״ז:ו׳ ואם מבן חדש וגו':

4 ר"מ אומר נותן דמיו - כמה שהוא נמכר בשוק דקסבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה ויודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים ולרבנן פטור ואם בא גיזבר ומשכנו לר"מ הוי הקדש ואין אשה מתקדשת בו אלא אם כן יודע בו כדתנן קידישין דף נב: ובהקדש במזיד קידש בשוגג לא קידש ולרבנן לא הוי הקדש והרי הוא של בעלים לקדש בו האשה והאחר שקדש בו אינה מקודשת א"נ לר"מ הוי הקדש והנהנה ממנו מביא אשם מעילות והרי אותו אשם קדש קדשים והאוכלו בטומאת גופו חייב כרת ולרבנן לא הוי הקדש והרי של בעלים הוא והנהנה ממנו לא מעל ואם הביא אשם מעילות חולין לעזרה הוא ואין חייבין עליו משום טומאה:

5 לבדק הבית - ומועלין בהן:

6 לכהנים - ואין מועלין בהם:

7 שחל על קדשי קדשים - כדתנן ערבין דף כח: מחרים אדם את קדשיו אם נדר נותן דמיהם ואם נדבה נותן את טובתם כפי חלק שיש לו בה כדמפרש במסכת ערכין בפ' המקדיש:

8 צינורא - מזלג קטן שטווין בו זהב:

9 י' כהנים - כדמפרש בפרק קמא י' כהנים כתובין בפרשה אם נפדית בפחות מעשרה בני אדם עדיין הקדש היא ומועלין בה ולרבנן אין מועלין בה:

10 המקנא לאשתו - המתרה באשתו אל תסתרי עם איש פלוני:

11 ומשקה על פי עד אחד - שבא ואמר אני ראיתיה שנסתרה ואם לא השקה נאסרת עליו ותנן סוטה דף כד. אלו לא שותות ולא נוטלות כתובתן האומרת איני שותה והיכא דליכא עידי סתירה ואמרה איני שותה לרבי אליעזר אין לה כתובה לרבי יהושע יש לה כתובה שאינה נאסרת עליו ואם מכרה לאחר כתובתה קנה ואם תופס ממונו של זה כדי כתובה הרי הוא שלו לקדש בו את האשה ולרבי אליעזר הוי גזל ולא קידש:

12 מאין היו מודדין - לידע אי זו עיר קרובה אל החלל:

13 מטבורו - ואותה שקרובה לטבורו תביא את העגלה ולא הקרובה לחוטמו:

14 ר' עקיבא אומר מחוטמו - ובמסכת סוטה מפרש טעמא מר סבר עיקר חיותיה באפיה ומר סבר עיקר חיותיה בטבוריה:

15 ממקום שנעשה חלל - דהיינו מצואריה דסתם חלל מן הצואר כדמפרש התם לתת אותך על צוארי חלל רשעים ותנן קידושין דף נו: המקדש בעגלה ערופה אינה מקודשת ואם מדד זקן ממרא מטיבורו וב"ד מחוטמו והביאו אלו עגלה ואלו עגלה למר זו עגלה אסורה ואין מקדשין בה וזו אינה עגלה ומקדשין בה ולמר הוי איפכא:

16 אין לו טהרה עולמית - דבעינן קרא כדכתב כדאמרן בנגמר הדין:

17 נותן על מקומו - על . מקום הבוהן נותן דם האשם וטהור ליכנס למקדש ולאכול קודש דהיינו זדונו כרת:

18 שלש אינן לקט - שאין דרך להפקירן:

19 שלשה אינן שכחה - בסיפרא יליף לה מקראי בפרשת שכחה ואם נחלק זקן ממרא ואמר אף שלשה שכחה ובא עני ונטלן ובא בעל הבית ונטלן הימנו לזקן ממרא הוי גזל ואין מקדשין בו אשה ולרבנן מקודשת:

20 מצות פיאה מפריש מן הקמה - דכתיב לא תכלה אלא הנח לפניהם והם יקצרוהו:

21 מרחו - בכרי נתחייב במעשר דנגמרה מלאכתו הלכך מעשר תחילה את הכרי מכל מעשרותיו ונותן לו את הפאה שאילו הפרישה לא היו עניים צריכין לעשרה דלקט שכחה פאה פטורין מן המעשר:

22 אף מפריש מן העיסה - אם טחנה ולשה ולת"ק טחנה פטור דקנייה בשינוי ואם בא עני ונטל כדי פאה משטחנה לר' ישמעאל לא הוי גזל לרבנן הוי גזל:

23 עקביא בן מהללאל - נחלק על חכמים בלשכת הגזית בד' דברים במסכת עדיות פ"ה משנה ו שהיה אומר לבנו בשעת מיתתו חזור בך בד' דברים שהייתי אומר אמר לו אבא ואתה מפני מה לא חזרתה בהם אמר לו אני שמעתי מפי המרובים והם שמעו מפי המרובים הם עמדו בשמועתן ואני עמדתי בשמועתי אבל אתה שמעת מפי היחיד וכו':

24 על קינויו - שקינא לאשתו אל תסתרי עם פלוני:

25 קינויו מחול - ואם נסתרה אינה נאסרת עליו:

26 בן סורר ומורה - אף לאחר שהתרו בו וקלקל והלקוהו וחזר וקלקל אם רצו למחול ולא הביאוהו לבית דין מוחלין לו שהכתוב תלה בהם ותפשו בו:

27 תיובתא - מדתלי טעמא בשלא ירבו מחלוקת ש"מ אפי' הוא אומר מפי השמועה והן אומרין כך הוא בעינינו:

28 יושבין בחיל - מפני שהעם רב ומקום צר להם בלשכה אי נמי שלא יהו נראים כיושבין בדין שבלשכת הגזית היו דנים וזה עיקר:

29 משם מעלין אותו - להיות דיין בהר הבית כשמת אחד מהם ויושב שם עד שמת אחד משל עזרה ומעלין את זה שם וכולן יש בהם מעלה זה מזה:

30 שייף - שוחה נכנס ושוחה יוצא והכי אמרי' בב"ב דף ז. גבי תקרת הבית שנחבטה שוף עול שוף פוק:

31 מעיקרא - קודם שבא לבית דין שבלשכת הגזית לישאל לא הוה מיחייב קטלא כל כמה דלא עביד איהו גופיה:

32 מעיקרא נמי בר קטלא הוא - אם עושה עבירה שיש בה מיתת בית דין הוה מיקטיל:

33 מסית דלא בעי התראה - אם היה מסית ומורה טעם היתר ולומר אין בלשון הזה הסתה מעיקרא נמי מקטיל בלא התראה:

34 אי אמר טעמא לזכותא - לאצוליה אבל השתא אי אמר טעמא לא מקבלינן שהרי שמע מפי ב"ד שלא לעשות והמרה:

35 מתני' האומר אין תפילין פטור - דאין זו הוראה דזיל קרי בי רב הוא:

36 חמש טוטפות יש - שאע"פ שאין דבר זה אלא להוסיף על דברי סופרים חייב דמדרש דסופרים הוא לטטפת לטטפת לטוטפות הרי כאן ד':

37 גמ' ויש בו להוסיף - על מה שפירשו חכמים:

38 ואם הוסיף גורע - ופוסל הראשון בתוספתו:

39 ואין לנו אלא תפילין - שעיקרן בתורה ופירושן מדברי סופרים שהם ד' בתים ויש להוסיף חמשה או יותר ואם הוסיף גורע דקא עבר בבל תוסיף ולא עבד מצוה:

40 ואליבא דרבי יהודה - אמר ר' אושעיא למילתיה דאמר לעיל עד דאיכא תורה ויורוך ואית דאמרי אין לנו אלא תפילין ואליבא דרבי יהודה דאמר צריך להדביק במנחות בהקומץ רבה מנחות דף לד: ולא נהירא לי דההיא בתפילין של יד קאי ומתני' טוטפות תאני והיינו דראש ועוד מדקא מקשי בסיפא אי דעבד ארבעה בתים כו' שמע מינה בשל ראש קיימין דאי בשל יד בית אחד הוא דקא הוי:

41 האי לחודיה קאי - ואין זה גורע:

42 גרוע ועומד - דמתחילתו לא עשה כהוגן שאגד שם תוספת מצוה ואנן בעינן גורע דהשתא שהיה מתחילתו כשר ופוסלו בתוספתו:

43 ופירושו מדברי סופרים - ד' חוטין דילפינן גדיל ב' גדילים ד':

44 קשר עליון - שעושין סמוך לכנף כשנתלו החוטין ועל ידיהן נעשין חיבור לטלית לאו דאורייתא אלא הלכה למשה מסיני דפלוגתא היא במנחות דף לט.:

45 האי לחודיה קאי - דכיון דלא נקשר אינו חיבור עם השאר והראוי למצוה היא המצוה והעודף כמי שאינו: