רש"י על סנהדרין קי״א

1 מאי אמן - כשעונין על כל ברכה וברכה אמן היאך משמע קבלת יראת שמים:

2 אל מלך נאמן - בנוטריקון שמאמין עליו הקב"ה:

3 למי שמשייר אפילו חק אחד - מלשמרו נידון בגיהנם:

4 לא ניחא ליה למרייהו - אין הקב"ה רוצה שתהא דן את ישראל כל כך לכף חובה:

5 פי שנים בה יכרתו - ויגועו והשלישית יותר בה:

6 אמר ר"ל שלישי של שם - שב' חלקים של כל העולם יהיו נכרתים וחלק ג' יותר בה ואיזה חלק שלישי כל שלישיות שיש לשלש אנו משלשין שמנח נפרדו כל העולם וג' בנים היו לו הרי שליש בניו שם ושלישי של שם הוא ארפכשד כדכתיב בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם ומסתמא בזרעו של ארפכשד יהיה שארית הואיל וישראל יוצאים ממנו ושלישי של ארפכשד שהוא שלישי של שם שהוא שלישי של נח יוותר וכל העולם יכרת ולדברי ר"ל נמצאו ישראל מתמעטין ביותר שמארפכשד יצאו ישראל כדכתיב בפ' נח ארפכשד הוליד את שלח ושלח הוליד את עבר ועבר הוליד את פלג עד אברהם וכשאתה מחלק לג' חלקים זרעו של ארפכשד כגון בני ישראל וישמעאל שהן בני אברהם ובני לוט ובני הרן וכן שאר האומות שיצאו ממנו לג' חלקים שמא ישראל יהיו מרובין וקרובין להיות כנגד כולם ולא יגיעו כל זרע ארפכשד להיות פי שנים אא"כ ישראל משלימין רובן או חציין ונמצאו ישראל מתמעטין בתוך פי שנים:

7 לא ניחא ליה למרייהו - להקב"ה שאתה ממעט אותן כל כך אלא אפילו שלישי של נח כלומר מכל בני נח דהיינו מכל העולם כולו יותר השליש ומסתמא אותו חלק הג' שישראל בו יהיה שארית ואם אין ישראל מרובין כל כך להיות אחד מג' שבעולם יהיו הגרים וחסידי עובדי כוכבים להשלים לשליש ואם הם מרובין להיות יותר מחלק השלישית יתמעטו קצת ומ"מ לרבי יוחנן אין ישראל מתמעטין כל כך כמו לדברי ר"ש בן לקיש מ"ר ל"א שלישי של שם והשלישית משמע שני שליש לכך נאמר שלישית שלישית של שלישי לשם וכתיב ובני שם עילם ואשור וארפכשד וישראל מארפכשד הוו ושלישית מארפכשד שהוא שלישי לשם יותר היינו שלישית מישראל אלא שלישי שלישי של נח כלומר כולו ארפכשד יותר בה שהוא שלישי שלישי של נח דשם היה בן שלישי של נח דכתיב בראשית י ובני נח שם חם ויפת וארפכשד שלישי לשם ועיקר:

8 דברים ככתבן - שלא ימלטו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה:

9 ולקחתי אחד מעיר - בשביל חסיד אחד שבעיר אקח את כל העיר כולה:

10 חזייה - רב לרב כהנא:

11 דקא חייף רישיה - חופף ראשו ומעדן בעצמו בשעה שהיה לו ללמוד תורה:

12 לא תמצא בארץ החיים - משמע שמקללו לא תבוא לעוה"ב:

13 נאמר - בפרשת וארא ולקחתי אתכם לי לעם וכתיב בתריה והבאתי אתכם אל הארץ:

14 מה ביאתם לארץ שנים מס' רבוא - שלא נשתיירו מס' רבוא שיצאו ממצרים אלא ב' אנשים יהושע וכלב כדאמרינן בבבא בתרא בפ' יש נוחלין בבא בתרא דף קכא. לא נגזרה גזרה לא בפחות מכ' ולא ביותר מס' שנה בהנך נמי ששים רבוא שנמנו במדבר לא אחשוב לא פחות מבן כ' שנה ויותר מס':

15 אף יציאתן ממצרים שנים מס' רבוא - שמכל ס' רבוא שהיו במצרים לא נשתייר מהם אלא שנים בלבד ואותם שנים של ס' רבוא עלו לס' רבואות שיצאו אחד מס' רבוא שהיו בהם והשאר מתו כולם בשלשת ימי אפילה שלא יהיו מצרים רואין במפלתן של ישראל:

16 וכן לימות המשיח - שלא ישארו מכל ס' רבוא אלא ב':

17 וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים - עניים ושפלים יהיו כימי עלותה מארץ מצרים:

18 מעכו בבנין - היו בונין אותם במקום לבנים:

19 ועל דבר זה נענש משה רבינו - שכשראה שנעשה לישראל כך התחיל להתרעם ולהרהר לפני הקב"ה אמר משה לפני הקב"ה ומאז באתי:

20 א"ל חבל על דאבדין ולא משתכחין - הפסד גדול יש על גדולים שאבדו ואיני יכול למצוא חסידים אחרים כמותם שאין אתה כאברהם ויצחק ויעקב שלא הרהרו אחרי מדותי:

21 אל שדי - שאמרתי לו אני אל שדי פרה ורבה וגו' בראשית ל״ה:י״א אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים שם יז והייתי מבטיחו שכל א"י לו ולבניו ולא אמרו מה שמך כמו שעשית אתה:

22 לנטוע אהלו - כמו ויטע אהלי אפדנו דניאל י״א:מ״ה ולשון נטיעה שייך באהל:

23 בתחלה אמרת לי מה שמך - ועכשיו הרהרת על מדותי ואמרת הצל לא הצלת את עמך:

24 עתה תראה - הפעם תראה נפלאות שאני עושה להם:

25 מה ראה - על איזה מדה אחת של י"ג מדות ראה והשתחוה:

26 אמת ראה - במדותיו שנקרא אמת ונתיירא אם נתחייבו כלייה אם הוא דן אותן בדין גמור ומיהר והתפלל עליהם שלא יהא דן אותן לפי מעשיהם:

27 ה"ג תניא כמ"ד ארך אפים ראה דתניא כשעלה משה למרום וכו' אמר לו רשעים יאבדו - ולא יהיה לך ארך אפים עליהם:

28 אמר לו - הקב"ה לא כך אמרת ארך אפים לצדיקים ולא לרשעים:

29 אמר לפניו וכו' - והשתא מסתברא כמ"ד ארך אפים ראה שכיון שראה מדה זו בהקב"ה שהוא ארך אפים אף לרשעים שמח:

30 עדותיך וגו' ה' לאורך ימים - היינו מדת ארך אפים ועליה אמר משה עדותיך נאמנו מאד שראה אותו בחורב ופסוק זה מרע"ה אמרו דכתיב לעיל מיניה תפלה למשה איש האלהים וגו':

31 יכול לכל - למי שעושין צביונו אע"פ שמתגאה:

32 כשירים - שיריים שאין נחשבין כך אינו חשוב בעיניו ואינו מתגאה:

33 ולרוח משפט - שופט את רוחו:

34 שרודה ביצרו - שבועט ביצרו וחוזר בתשובה מן העבירה שעבר:

35 ומתגבר ביצרו - מרגיז יצ"ט על יצה"ר אם היצה"ר אמר לו עשה עבירה זו לא דיו שנמנע מן העבירה אלא הולך ועושה מצוה ומתגבר עדיף מרודה:

36 שערה - אלו בתי כנסיות:

37 מה נשתנו אלו מאלו - שיש בהם מדות הללו מן השאר אמר הקב"ה ביין שגו:

38 ואין פלילה אלא דיינין:

39 מתני' יצאו אנשים בני בליעל מקרבך - שאין להם חלק לעוה"ב:

40 וידיחו את אנשי יושבי עירם - הא אין נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ואותו השבט עצמה דכתיב מקרבך מקרב אותו שבט עצמו:

41 עד שיודח רובה - דכתיב ויושבי העיר משמע ישובה של עיר היינו רובה לישנא אחרינא עד שיודח רובה דכתיב מקרבך קרי ביה מרובך:

42 ה"ג עד שיודח רובה עד שידיחוה אנשים:

43 או שהיו מדיחיה חוצה לה - שלא היו מאותה העיר:

44 הרי אלו כיחידים - שהן בסקילה וממונן פלט:

45 וצריכים ב' עדים והתראה לכל אחד - כדיליף בגמרא יחידים בסקילה לפיכך ממונן פלט ומתוך שהחמרת עליו במיתתו הקלת עליו בממונו:

46 הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום מצילין - מדכתיב יושבי מכלל דשיירה של חמרים וגמלים שנשתהו בעיר ל' יום כדמפרש בגמרא דהוו להו יושבי העיר הרי אלו מצילין אם רוב אנשי העיר הודחו וחמרים וגמלים משלימין המיעוט ועושה אותם רוב מצילין עליהם שאין ממונם אבד אלא נדונים כיחידים וגורמין נמי לעשות אותה עיר הנדחת אם משלימים לעיר הנדחת לעשות רוב אלא הא פסיקא טפי דחמרת וגמלת אין דעתם מעורבת עם בני העיר להיות נדונין עמהן:

47 ה"ג החרם אותה וכל אשר בה מכאן אמרו צדיקים וכו' ושל רשעים בין מתוכה בין מחוצה לה אבודים - בגמרא מפרש לה מדכתיב כל:

48 ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה אין לה רחוב עושין לה רחוב - ורחובה דהשתא נמי משמע:

49 היה רחובה חוצה לה - שמקום קבוץ בני העיר היה חוץ לעיר כונסין אותה לעיר שצריך לעשות לה רחוב בתוכה רחוב סרטיא גדולה:

50 את העיר ואת כל שללה ולא שלל שמים - דשלל שמים פלט:

51 מכאן אמרו הקדשות שבתוכה יפדו - כלומר אין נשרפין אלא הרי הם כשאר הקדש שצריך פדייה כ"ש דשלל שמים הם:

52 ותרומות ירקבו - ובגמ' מוקמי לה בתרומה ביד כהן דממון כהן הוא וחל עליה איסור דעיר הנדחת דנהי דבשריפה לא הויא עם שאר שללה דקדש אקרי ולא מזלזלינן ביה כולי האי:

53 מעשר שני - אע"פ שהוא נאכל לישראל הואיל וקדש איקרי לא אמרי' ישרף אלא יגנזו וכן כתבי הקדש יגנזו:

54 ה"ג כליל לה' אלהיך אר"ש אמר הקב"ה וכו' כאילו אתה מעלה עולה שהוא כליל לפני:

55 לא תעשה גנות ופרדסין וכו' - בגמ' מפרש במאי פליגי:

56 לכמו שהיתה - ביישוב בתים:

57 גמ' יצאו הם ולא שלוחם - אם המדיחין עצמן יצאו והדיחן והרי הם מרובים ודנין בסייף אבל אם הדיחו ע"י שליח כיחידים הם בסקילה וממונם פלט:

58 אין אנשים פחות מב' - דע"י מדיח אחד אין נעשית עיר הנדחת:

59 בקרבך - משמע באמצע ולא מן הספר שאם היתה עיר של ספר בין מחוז עובדי כוכבים למחוז ישראל אינה נעשית עיר הנדחת דגזירת הכתוב היא שלא תעשה עיר הנדחת:

60 יושבי העיר ולא יושבי עיר אחרת - דהיינו מדיחי' מחוצה לה:

61 לאמר נלכה ונעבדה - משמע שצ"ל לפנינו שכך אומרים נלכה ונעבדה ואין אמירה אלא בעדים אלמא צריך עדים לכל אחד ואחד שיעידו עליהם מה שאמרו וה"נ צריך התראה לכל א' וא' מהם:

62 חולקין עיר אחת - בתחלה כשחלקו ישראל את הארץ היו רשאין ליתן ולחלוק עיר א' לב' שבטים כגון אם אירע להם עיר בתחום ומקצת מושכת לתחום אחר שבט אחד נוטל חלק באותו קצת הארץ ע"פ הגורל נחלקה הארץ אם נפתלי עולה תחום גינוסר עולה עמו דהכי אמרינן בב"ב בפרק י"נ ומנחילין דף קכב.:

63 אין חולקין - אלא כולה של אותו השבט שרוב' בתחומי':

64 מאי לאו אע"ג דמדיחיה מאותה עיר - אם יהיו מאותו שבט נעשית עיר הנדחת ואי לא לא שאם אינו מאותו שבט שהודחו אלא משבט אחר שבעיר אינו בסייף אלא בסקילה אלמא אפשר שיהו מן אותה העיר ולא מאותו שבט וה"ד כגון שחלקו עיר אחת לשני שבטים:

65 לא - לעולם אימא לך דאין חולקין והיכי משכחת לה מאותה עיר ולא מאותו שבט כגון דנפלה למדיחיה בירושה מקצת העיר ע"י בת יורשת נחלה:

66 ערים תשע מאת שני השבטים האלה - ממטה יהודה וממטה שמעון נטלו ט' ערים ונתנום ללוים:

67 מאי לאו דשקל מהאי ד' ופלגא - שהיתה עיר א' של יהודה ושמעון ונטלו מהם אלמא חולקין עיר אחת לשני שבטים:

68 ה"ג לא ד' מהאי וה' מהאי:

69 א"ה לפרוש פרושי - הי נינהו שבט דשקיל מיניה ה' והי נינהו דשקיל מיניה ד' ואמאי כתיב ערים תשע מאת שני השבטים משמע דבשוה שקל: