רש"י על סנהדרין נ״ב

1 האי את אביה - מאי דריש ביה:

2 מאי זו - אהיכא קאי:

3 מתני' משקעין אותו - שלא יתהפך אנה ואנה ותפול הפתילה על בשרו מבחוץ:

4 קשה לתוך הרכה - כורכין סודר קשה לתוך הרכה מפני שהרכה אינה חונקת לפתוח פיו והקשה מחבל את גרונו ומנוולתו לפיכך קשה מבפנים לחנוק ורכה מבחוץ להגין:

5 ומדליק את הפתילה - בגמרא מפרש פתילה של אבר:

6 מדליק - מתיך:

7 וחומרת את בני מעיו - לשון חמרמרו מעי איכה ב׳:י״א כווצת:

8 רבי יהודה אומר - אין חונקין אותו בסודרין דאף הוא אם היה מת בידם ע"י חניקתם קודם זריקת הפתילה לא היו מקיימין מצות שריפה אף הוא לישנא בעלמא הוא כלומר אם יחניקוהו אף הוא ימות בידם ואין זו שריפה:

9 בצבת - טנליי"ש בלע"ז:

10 לא היה ב"ד של אותו שעה בקי - צדוקין היו שאין להם ג"ש אלא קרא כמשמעו:

11 גמ' מנא לן - דכי האי גוונא שריפה היא דקאמר רחמנא:

12 אתיא שריפה שריפה - כתיב הכא ויקרא כ״א:ט׳ באש תשרף וכתיב התם במדבר י״ז:ד׳ אשר הקריבו השרופים מה להלן גוף קיים ולקמן פריך מנא לן:

13 מבני אהרן - דכתיב בהו ויקרא י׳:ו׳ יבכו את השריפה:

14 מנא לן - דעדת קרח הכי הוו:

15 בנפשותם - ולא בגופם:

16 שריפה ממש - הלכך על כרחיך לא מצי למילף גוף קיים מהתם ולקמן פריך ותהוי שריפה ממש ולילף שריפת בית דין מיניה ותהוי ממש:

17 על עסקי נפשותם - על חנופת אכילה ושתיה הנכנסת בנפשותם:

18 בחנפי לעגי מעוג - בשביל חנופת של לגימות מעוג שהאכילם והשקם קרח לעדתו ונתחברו עמו חרק עלי וגו' מעוג לשון דבר הנאכל כדכתיב מלכים א י״ז:י״ב באלמנה הצרפית שאמרה לאליהו חי ה' אלהיך אם יש לי מעוג:

19 מנא לן - דגוף קיים בבני אהרן:

20 שריפה ממש - אף הגוף אבל מבפנים התחילה שריפתן ושרפה והלכה עצמות ובשר:

21 והא כתיב ותאכל אותם - דמשמע מיעוט אותם ולא דבר אחר ואם הכל נשרף מאי קא ממעט ומשני אותם ולא בגדיהם:

22 שכן אדם חוטא נשמה פיגול - אדם מאדם חוטא מחוטא נטילת נשמה מנטילת נשמה אבל שריפת פרים אין בהם נטילת נשמה שכבר הן נשחטין:

23 פיגול - דבר שאין בו פיגול מדבר שאין בו פיגול:

24 מכשיר - שריפת ב"ד מכשיר הכשר מצות המקום וכן פרים הנשרפים אבל שריפה דהני לאו בידי אדם הוה שיקיימו בהם מצות המקום:

25 ולדורות - דבר הנוהג לדורות מדבר הנוהג לדורות:

26 ופרכינן מאן דיליף מעדת קרח מ"ט לא יליף מבני אהרן משום דקסבר שריפה ממש הואי ותהוי שריפה ממש ונילף שריפת ב"ד מיניה לשריפה ממש דהוה ליה אדם מאדם וחוטא מחוטא ונשמה ופיגול:

27 לאו שריפה היא - ובב"ד שריפה כתיב ואי אתה רשאי לברור לו זו שאינה קרויה שריפה:

28 ואי בעי לקיומי ואהבת לרעך כמוך אפיש ליה חבילי זמורות:

29 לעגל - מהר:

30 קמ"ל - ג"ש דמיקריא נמי שריפה והשתא דאיהי מיקריא שריפה ברור אותה לו מדרב נחמן:

31 וכבר היו - איידי דאיירי בבני אהרן תנא ליה הכא לאשמועינן דבשביל שהיו מבקשים שררה ורבנות מתו:

32 נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני - הרבה גמלים זקנים שטעונים עורות גמלים יונקין שמתו בכרי מדין ועיפה ישעיהו ס׳:ו׳ מתרגמינן הוגני בכרה קלה ירמיהו ב׳:כ״ג היינו גמלא נערה ויונקה שהיא קלה ועסקיה רעים מחמת שלא הורגלה לטעון משאוי:

33 למה תלמיד וכו' - משום דאיירי בעדת קרח נקט לה שהיו תלמידי חכמים כדכתיב במדבר ט״ז:ב׳-ג׳ נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם ועל שם שפיתם אותו רשע כשנהנו מממונו הקלו בעיניו להשיאם ולהחזיק ידו במחלוקת ולמרוד בהקב"ה:

34 בתחלה - בעודו מתנהג בכבודו שאין צריך לו הוא יקר בעיניו:

35 רב חמא בדורות האחרונים היה כשאר האמוראים:

36 טעה בדרב מתנה - דאמר לעיל שריפת ב"ד פתילה של אבר היא:

37 וטעה בדתניא - שאין ב"ד ממיתין אלא בזמן לשכת הגזית בעוד סנהדרין נוהגת בלשכת הגזית נוהגת אף בחו"ל כדאמרינן במסכת מכות דף ז. ע"ש:

38 של צדוקין - שדורשין מקרא ככתבו:

39 ה"ק - רבי אלעזר לחכמים בתמיה כדאמרינן במתניתין דמשמע שראה מעשה זה משגדל והכי אהדרו ליה לא היה ב"ד בקי:

40 והתניא - דאין מביאין ראיה מן הקטן אהדרו ליה:

41 אמר להו כשהוא גדול - מעשה שראה בגדלו ולא אשגחו ביה דאמרו ליה לא היה ב"ד של אותה וכו' והדר אמר להו מעשה שראה בקטנו:

42 מתני' ניוול הוא זה - השתא משמע מפני שהרגו מעומד ונופל:

43 על סדן - עץ עבה תקוע בארץ כמו של נפחים:

44 גמ' שורפים על המלכים - שמתו מטתן וכלי תשמישן ואין בהן משום דרכי האמורי:

45 אלא משום דכתיב הך שריפה בדאורייתא - שנאמר בצדקיהו בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים כן ישרפו לך וגו':

46 נקם ינקם - במכה עבדו כנעני ומת תחת ידו דהוי במיתת ב"ד משום דעבד שייך במצות שהאשה נוהגת בהן:

47 דבריז ליה מיבריז - תוקעה בבטנו או בגרונו כמו ברזא דחביתא:

48 לפי חרב כתיב - פיפיות של חרב שני צדדין מכאן ומכאן דכתיב תהלים קמט חרב פיפיות אלמא תרי נינהו:

49 גיסטרא - חולקו לאורכו לשנים:

50 קטל בר חורין - דלא כתיב ביה אלא מיתה סתם וכל מיתה סתם חנק הוא:

51 מנלן - בסייף:

52 מן הצואר - גרון:

53 ממול עורף - מאחרי הפנים דכתיב דברים כא וערפו לשון עורף מול הרואה את העורף דהיינו אחורי צואר שרואין את העורף ועורף הוא קטרי"ל שכנגד הפנים דכתיב ירמיהו ל״ב:ל״ג ויפנו אלי עורף ולא פנים אלמא עורף להדי פנים:

54 פרט לאשת קטן - אשמועינן דקטן אין לו קדושין:

55 לאשת אחרים - כותי אשמועינן שאין קידושין לכותי ומהכא תיפוק לן בכל דוכתא:

56 אלא להקל עליה - ולקמן מפרש דארבע מיתות כסידרן גמרא גמיר להו ר' יאשיה מסיני וכיון דחנק קלה מכולם על כרחיך נתנה לחייבי מיתות הסתומין שהרי אין לך כח להחמיר עליהם שמנין לך לדונם בחמורה שמא לא נתחייב בה:

57 לא מפני שהיא קלה - דסבירא ליה כר"ש דאמר לעיל סנהדרין דף מט: חנק והרג:

58 נאמר מיתה בידי שמים - וימת גם אותו בראשית ל״ח:י׳ ונאמרה מיתה סתם בידי אדם:

59 אין בה רושם - אין בה חבורה וסימן:

60 מדקאמר רחמנא בת כהן שזינתה בשריפה מכלל דבת ישראל לאו בשריפה הלכך מות יומת הנואף ע"כ חנק הוא: