רש"י על סנהדרין ה׳

1 דן אפילו ביחיד - דכתיב ויקרא יט בצדק תשפוט וקסבר אין כאן עירוב פרשיות:

2 דגמירנא - שמועות דינין מרבותי:

3 וסבירנא - יודע אני להוסיף וליישב טעמים מדעתי:

4 ונקיטנא רשותא - מריש גלותא דייננא דיני ממונות ביחידי:

5 דיניה לאו דינא - והדר דינא לגמרי:

6 דן דינא - ביחידי:

7 אי קבלוך עלייהו - לגמרי לילך אחריך אם לדין אם לטעות ולא יתבעוך לא תשלם:

8 ואי לא זיל שלים - ואי לא קבלו טעותך עליהם דאמרו לך דיינת לן דין תורה זיל שלים ומיהו מיהדר דינא לא אלמא גמיר וסביר וכי לא נקיט רשותא דיניה דינא ולא מהדר:

9 לישקול רשותא - דכיון דברשות נחת לא משלם:

10 מהכא להכא - מריש גלותא לבבל למידן דינא בבבל:

11 ומהתם להתם - מנשיא דארץ ישראל לדון בארץ ישראל:

12 שבט - לשון שררה ויש להן רשות להפקיר דהפקר ב"ד הפקר דכתיב עזרא י וכל אשר לא יבא וגו' ביבמות בהאשה רבה יבמות דף פט::

13 מחוקק - שררה מועטת:

14 שרודים את העם - שיש להם כח ורשות מאת מלכי פרס:

15 בני בניו של הלל - הלל נשיא היה כדאמר בפסחים באלו דברים פסחים דף סו. הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם:

16 דן דינא - בבבל וטעה:

17 אתא - לא"י לקמיה דרבי חייא:

18 ש"מ מהתם להכא לא מהני - דהא רבה בר חנה רשותא הוה נקיט מרבי דנשיא דא"י היה כדאמרן לקמן בשמעתין בן אחי יורד לבבל וכו':

19 לא מינייכו נקיטנא רשותא - ואיני כפוף לכם:

20 על הגבולין - הנמשכות אחר ארץ ישראל:

21 מאי רשותא - דרבה בר חנה:

22 יורה - איסור והיתר אמר להם רבי יורה ולקמן פריך אי גמיר למה ליה רשותא בהוראה:

23 ידין - ברשות ויפטר מלשלם:

24 יתיר בבכורות - יראה במומין ואם קבוע הוא יתירנו לשוחטו דביומיה דרבי אין לבכור תקנה עד שיפול בו מום דאחר חורבן היה:

25 אל יתיר - לקמן מפרש טעמא:

26 איבו - אבוה דרב הוה כדאמרינן באור לארבעה עשר פסחים דף ד. א"ל אייבו קיים כו':

27 וחנה - אבוה דרבה:

28 מכפרי - מקום:

29 על שם חכמתו - שהיה רב חכם ביותר קרי ליה בן אחותו:

30 הא קאמר דחכים טובא - דהא תרצת דעל שם חכמתו קריה בן אחותו:

31 לחלק כבוד לרבה - כדי שינהגו בו בני בבל כבוד שבק ליה האי חשיבותא דאילו לרב הוו נהגי ביה יקר בלאו הכי:

32 אי בעית אימא - הא דקאמר אל יתיר:

33 משום היא גופא - משום הא מילתא דקאמר שמונה עשר חדשים גדלתי וכו':

34 דלא ידעי אינשי - אינו ניכר לרבים שהוא מום:

35 בטומאה - לא הוו מקפידין לטהר כליהם:

36 מי בצעים - אגם מריש"ק בלע"ז:

37 אין מכשירין - וממימי בצעים אנו לשין הלכך לא מקבלה עיסה טומאה:

38 מי ביצים - הלש עיסה בביצים של תרנגולת ואווז:

39 קרמיון ופיגה - נהרות של אגמים:

40 פסולין - למי חטאת מפני שהן מי בצעים ואנו מים חיים אל כלי בעינן:

41 נוטל רשות מרבו - וכי יהיב ליה רבו רשותא מידק דייק ביה שיהא לשונו פתוח ולא יטעו השומעין את דבריו:

42 לחתר - מקום:

43 מותר ללתות - לשרות מעט במים ולכותשן במכתשת ולא חיישינן לחימוץ הואיל וכותשן מיד:

44 כנגד מחנה ישראל - דכל מאן דבעי מילתא אזיל לגבי משה דכתיב שמות לג והיה כל מבקש ה' וגו' אע"ג שהמחנה ג' פרסאות ואתו לגבי משה רבותא דמשה שאני מחנה ישראל ג' פרסאות דכתיב במדבר לג ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא אתרא והוה תלתא פרסי בעירובין דף נה: וביומא דף עה::

45 רבי חייא חזייה כו' - לא איתפרש לן מאי בעיא הכא ונראה בעיני דהא אתא לאשמעינן אף על גב דרבי חייא תלמידו דרבי הוה ובמקומו דר' הוה לא חלק לו כבוד לרבי מלהפריש זה מן האיסור דלענין אפרושי מאיסורא אין כאן מורה הלכה לפני רבו כדאמרינן פרק הדר עם הנכרי עירובין סג. ובמס' שביעית ירושלמי בפרק שלש ארצות מצאתי בההוא עובדא דההוא דקאי בבית הקברות דלא גרסינן ביה רבי חייא אלא רבי הוה ושני דברים הללו ראה רבי בעכו דמי ביצים אין מכשירין והאי ולא גרסינן דהוה קאי בבית הקברות אלא בעכו שבה ארץ ישראל ויש בה ארץ העמים וראה אותן העומדים בגבול ארץ ישראל שהיו מגבלין עיסותיהן בטומאה ותמה עד שאמרו לו תלמיד אחד בא לכאן כו' וחזר וראה אותו כהן עומד בקצת העיר שחוץ לגבול ארץ ישראל אמר לו והרי הוא זה ארץ העמים שגזרו עליה טומאה כבית הקברות ואמר ליה לאו בן איש כהן פלוני אתה כו' ולכך נשנו מעשים הללו זה אצל זה:

46 גבה עינים - הלך אחר עיניו:

47 נתן עיניו בגרושה - ונשאה וממנה נולדתי והריני חלל:

48 לפלגא - כגון רב דיהיבי להו רשותא למידן ולא להתיר בכורות:

49 על תנאי - כגון עד שנה או עד שנתים ולא יותר:

50 מאי - מהני בתוך הזמן או לא:

51 לרב שמן - כשהיה פורש ממנו וירד לבבל:

52 ברשותינו - רשות נתונה לך לדון:

53 אפילו שנים מזכין כו' - משנה היא בזה בורר לקמן סנהדרין דף כט.:

54 יוסיפו הדיינין - דהוה ליה כמאן דלא הוה התם ואישתכח דתרי הוא דהוי ואנן בעינן מעיקרא תלתא דאי נמי גמר דינא בתרי דהוי רובא שפיר דמי:

55 שנים שעשו פשרה אין בעלי דינין יכולין לחזור בהן - שהרי נתרצו ועל פיהן עשו: