רש"י על סנהדרין פ״ד

1 וערל בשר - שמתו אחיו מחמת מילה:

2 לא יבא - והיינו אזהרה מדברי קבלה בעלמא ולא לקי עלה:

3 ומן המקדש לא יצא וגו' - כלומר אע"פ שמתו אביו ואמו אין צריך לצאת מן המקדש שאם יעבוד לא יחלל הא כהן אחר שלא יצא חלל:

4 מי כתיב בגופיה - מי כתיב בכהן הדיוט גופיה חילול מכלל דמכהן גדול דכתי' ביה אונן ואינו מחלל הוא דקא אתי:

5 ולא לישיבה - דכיון דלא נבחר הוה ליה כזר ובפ"ב דזבחים דף כג: רמינן מכדי יושב כזר דמי ומיחל עבודה אימא במיתה הוא כזר אלמה תניא אינו במיתה והתם מפרק לה משום דהוי זר ושלא רחץ ידים ורגלים ושתויי יין שלשה כתובים הבאים כאחד דכתיב בהו מיתה ואין מלמדין:

6 אמר קרא בו - בתרומה במיתה דכולהו נמי מיניה גמרי ואתא בו למיעוטא ולא בעל מום ומסתברא בעל מום הוא דקא ממעט ולא טמא וטבול יום שהן פסול טומאתן במיתה:

7 גמר חטא חטא מתרומה - מעילה כתיב בה וחטאה בשגגה והכא כתיב ולא ישאו עליו חטא ומתו:

8 בו ולא במעילה - וממיתה לחודה הוא דאמעיט דגבי מיתה הוא דכתיב בו אבל אזהרה מגמרא גמר להזיד במעילה בגזרה שוה דחטא חטא מתרומה:

9 מה להלן בידי שמים - דבמאתים וחמשים איש דקרח בשרופים כתיב במדבר יז:

10 ר' יוחנן בן נורי וכו' - דס"ל נביא שהדיח את הרבים בחנק ולקמן מפרש במאי פליגי:

11 פלוגתא דר"ש ורבנן - באלו הן הנחנקין ויליף טעמא מקרא:

12 והא תנן - זר ששימש רבי עקיבא אומר בחנק ובברייתא קתני לר"ע בסקילה:

13 מתניתין ר' שמעון - דאמר נביא שהדיח בחנק וזר ששימש מיניה גמר ורבי שמעון תלמידו של רבי עקיבא הוא ואמר לר"ע זר ששימש בחנק נביא שהדיח בחנק:

14 וברייתא רבנן - בני מחלוקתו של רבי שמעון ואף הם תלמידי רבי עקיבא הוו ואמרי משמו סקילה בתרוייהו:

15 מתני' אלו הן הנחנקין. ממרא על פי בית דין - כמו ממרים הייתם עם ה' דברים ט׳:ז׳ שמסרב על פי ב"ד הגדול שבלשכת הגזית:

16 וזוממי בת כהן - אע"פ שהם היו מחייבין אותה שריפה אין נדונין אלא במיתה שהיו מחייבין לבועל והיינו חנק כשאר בא על אשת איש כדמפרש קרא היא תשרף ולא בועלה וזוממיה ילפינן מכאשר זמם לעשות לאחיו לאחיו ולא לאחותו:

17 ובועלה - בנשואה בת כהן קמיירי אבל ארוסה בועלה בסקילה:

18 גמ' ס"ד - בתמיה:

19 קטל חד בסייף - כדתנן בפרקין לעיל סנהדרין דף עו: אלו הן הנהרגים הרוצח ועיר הנדחת:

20 מאי איכא למימר - הכא דאיכא למדרש דאביו בחנק:

21 אלא מדכתיב מכה איש ומת - היכא דבעי מיתה מפרש מיתה בהדיא:

22 אפילו נפלים - כגון בן תשעה וראשו אטום או שיש לו שני גבין דלא חיי:

23 כתיב ביה נפש - ונפש משמע דם דהוה חבורה:

24 הכחישה - לבהמה:

25 באבנים - דלא עשה בה חבורה:

26 לנפש אדם - דהיינו אביו דאף על גב דלא בעינן מיתה חבורה מיהא בעינן:

27 אלא הקישא למה לי - דאתקש מכה אדם למכה בהמה בחד קרא הואיל וילפת ליה מאם אינו ענין:

28 לכדתניא דבי חזקיה - בב"ק בהמניח דף לה. לפטור חייבי מיתות שוגגין מן התשלומין מה מכה בהמה לא חלקת בו וכו':

29 הניחא וכו' - פלוגתא דרבי יוחנן ורשב"ל בכתובות באלו נערות כתובות דף לד::

30 מה מכה בהמה לרפואה - כגון מקיז דם פטור מן התשלומין שהרי לא הזיקה:

31 אף מכה אדם - דהיינו אביו:

32 לרפואה פטור - ממיתה ואע"ג דחבורה היא:

33 ואהבת לרעך כמוך - לא הוזהרו ישראל מלעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו:

34 סילוא - קוץ ישב לו בבשרו:

35 למפתח ליה כוותא - כויה להוציא ליחה ממנה:

36 אי הכי אחר נמי - לא ליפתח שהרי כל ישראל הוזהרו על חבלת חבירו דכתיב דברים כ״ה:ג׳ לא יוסיף פן יוסיף:

37 שגגת לאו - כשאין מתכוין הוי שגגה באיסור שזדונו לאו בעלמא דקיל:

38 מחט של יד - היא מחט קטנה שתופרין בה בגדים ניטלת בשבת ליטול בה את הקוץ ומשום דקתני לה להלן במסכת שבת בפרק כל הכלים שבת דף קכב: גבי ושל שקאין לפתוח בו את הדלת קרי ליה להא קטנה מחט של יד:

39 דילמא חביל - ועביד חבורה בשבת:

40 מקלקל הוא - וכל המקלקלין פטורין בחלול שבת דמלאכת מחשבת כתיב ואין מחייב אמקלקל אלא רבי שמעון ומקלקל בחבורה רבי שמעון נמי לא מחייב אלא במתכוון לכך דהוי צריך לחבלה אבל הנוטל קוץ אין צריך לחבלה וברצונו לא יחבל: