רש"י על סנהדרין צ״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 אשני נפשך - שנה עצמך כדי שלא יכירוך:
2 ואגזייך אנא - אני אגלחך:
3 קשייתא - גרעיני תמרים:
4 טחון - אלו גרעינין וניתן לך מספרים והיינו דכתיב בתער השכירה על שם שטרח נתנו לו תער לגלח ואיזהו שכר נתנו לו בעברי נהר דברים שדרכן לעשות על ידי נהר דהיינו טחינת ריחים:
5 וגם הזקן תספה - דלא כתיב גלוח אלא אראש אבל אזקן כתיב תספה לשון כלוי על ידי אור שכלתה לגמרי:
6 גרירתיה לארמאה ושפר באפיה - אם אתה מחרך את הארמאי והוטב בעיניו הבער לו אש בזקנו ולא שבעת חוכא מיניה:
7 בית נסרך אלהיו - לשון נסר שהשתחוה לנסר ועשאו אלוה:
8 היינו דכתיב ויהי הוא משתחוה - משמע מפני שמשתחוה לשם הכוהו:
9 ויחלק עליהם - איידי דאיירי במלאכים איירי נמי בהאי קרא דכתיב ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' וגו' נקט ויחלק עליהם לילה וגו':
10 מלאך שנזדמן לאברהם לילה שמו - והוא סייעו:
11 מעשה לילה - שנלחמו בשבילו כוכבי לילה כמו שעשו בשביל ברק:
12 טבא מליה דר' יצחק נפחא מדבר נפחא - ר' יוחנן דמקרי בר נפחא בכולא הש"ס כמו ב"מ דף פה: מאן עייל בר נפחא נראה למורי דאביו של ר' יוחנן הוי נפחא ולהכי מיקרי בר נפחא ואית דמפרשי בר נפחא על שם יופיו:
13 הזהרו בזקן - אע"פ ששכח תלמודו הואיל ומחמת אונסו הוא:
14 הזהרו בורידין כר' יהודה - דאמר בשחיטת חולין דף כז. עד שישחוט את הורידין של עוף הואיל וצולהו כולו כאחד אינו חותכו ומולחו כבשר חיה ובהמה:
15 הזהרו בבני עמי הארץ - שנעשו תלמידי חכמים לעשות להם כבוד שמהם תצא תורה לישראל שהרי יצאו שמעיה ואבטליון מבני בניו של סנחריב ומבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק כדלקמן ואע"ג דאמר רבי יהודה הכי הזהרו בבני עמי הארץ:
16 כי הא מילתא - דלקמן מודעינן להו כי היכי דחזינן לקמן דלא זכה נבוכדנצר לאותו כבוד אלא מפני זכות ד' פסיעות כדאמרינן לקמן ה"נ אמרי' לבני עמי הארץ דלא זכו לאותו כבוד אלא מחמת זכות מעט שהיה באביהם מ"ר. ואית דאמרי דרבי זירא אדלעיל קאי אבני סנחריב אע"ג דשלח רבי יהודה הזהרו בבני ע"ה לכבדן שמהם תצא תורה כי היכי דנפקו מסנחריב כי הא מילתא מודיעים להו לבני ע"ה דהא דמוקרין להו לאו משום אביהם אלא משום תורה שבהם שלא תזוח דעתם עליהם ויאמרו אבותיהם צדיקים היו:
17 מדוע דרך רשעים צלחה - מפני מה הצליח נבוכדנצר וכבש ירושלים:
18 אהדרו ליה - לירמיה:
19 בצעי מים - מרש"קו בלעז:
20 ד' פסיעות - מפורש לקמן:
21 על אחת כמה וכמה - שיהו כל אדם יכולין לתמוה על מתן שכר גדול שישתלם עליהם:
22 לנביאים - אברהם יצחק ויעקב:
23 נשבר לבי בקרבי - כלומר תמהתי על מתן שכרן:
24 שתי שעות - כדי שלא יהא פנאי לספדו ולקברו:
25 אתפח - נתרפא:
26 אהדרינהו הקב"ה - להנך שעות לחזקיהו דאותו היום שנתרפא חזקיה היה של כ"ב שעות:
27 רהט בתריה - דשליח:
28 לא היה להם תקנה - שהיה שכרו מרובה והיה לו רשות לאבד שאריתנו:
29 הוה כתיב שמיה ושמיה דאבוה - כדי שיתכבד אביו לכך נקרא שם אביו עליו שנקרא מרודך בלאדן דאי לא כתיב אלא מרודך בן בלאדן לא הוי מיתקרי עליה שמיה דאבוה דהכי כתבי כולהו אינשי פלוני בן פלוני להכי כתיב מרודך בלאדן:
30 בחדש החמישי בעשור לחדש בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם - אלמא נבוכדנצר סליק לירושלם:
31 ומי סליק כו' והא כתיב - בההיא פרשתא ויעלו צדקיה אל המלך רבלתה אלמא ברבלה הוה:
32 זו אנטוכיא - ואנטוכיא קיימא לן דאינה מארץ ישראל:
33 דמות דיוקנו - של נבוכדנצר:
34 חקוקה לו על מרכבתו - של נבוזראדן ודומה לו כמו שעומד לפניו ולכך כתיב בא נבוכד נצר והיינו כבוד:
35 טעין תלת מאה כודניית' - משאוי שלש מאות פרדות:
36 נרגא דפרזלא - פטישי ברזל:
37 דשליט' בפרזלא - ברזל חדוד הקוצץ ברזל אחר:
38 בלעתינהו - לא בליעה ממש אלא שיברם שהיו מתפוצצין הפטישים בהכותם בשער לשברה:
39 פתוחיה יחד - משמע על פתח אחד הלמו כל הכשילים וכילפות יחד ולא הועיל כלום:
40 שוור בר שוור - דולג בר דולג קום וכבש ירושלים לנבוזראדן קאמר ל"א שוור בר שוור מדלג בר מדלג קפצת פעם אחת עם סנחריב ועכשיו פעם שניה:
41 בקופא - מגב הפטיש ולא מחודו כמו קופא דמחטא ב"מ דף לח::
42 יודע כמביא למעלה - תפלה היא יודע לפניך אותו סבך עץ קרדומות ששבר בו את ירושלים כאילו הביאו למעלה בכסא הכבוד:
43 גבה היכלא - ובקש לעלות לרקיע:
44 דרכו ביה מן שמיא - והשפילוהו:
45 זחה דעתיה - מתגאה על שהיה מצליח:
46 עמא קטילא - שכבר נגזר עליהם על כך:
47 וטחני קמח - וטחני חטים לא נאמר אלא קמח שאין צריך טחינה:
48 צמתך - מקום שהקלעים צומתין בצד הראש:
49 שובל - קלע הראש שדומין לשבלים:
50 גלי שוק עברי נהרות - פורענות זה היה הקב"ה אומר לישראל לכו וטחנו קמח כלומר טחונים אתם כבר לקמח ותחזרו ותטחן עדיין תגלי קלעי ראשיכם ושוקיכם ותלכו בגלות:
51 אייתו לי ואינסי - ואנסה אם דם זבחים הוא:
52 כסי ולא אידמי - שחט בהמות ולא אידמי הדם:
53 פרטתא - שטר צוואה:
54 ואיתגייר - נבוזראדן:
55 גר תושב - שלא קבל עליו שאר מצות וקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים:
56 של אותו רשע - נבוכדנצר:
57 רפינו ולא נרפתה - שהיה הקב"ה מבקש לרפאותו להכניס מבני בניו תחת כנפי השכינה:
58 אלו נהרות בבל - שהם רעים לשתות:
59 צנייתא דבבל - דקלים מרים הם שעומדים בנהרות ל"א צינונייתא דבבל דקלים רעים של נהרות בבל שאין נושאים פירות לפי שהמים רעים הן לגדל פירות בסוטה דף מו: אמרי' קושטא הוא דאמריתו הני צנייתא דבבל מששת ימי בראשית איתנהו ונהר שתחת הני צינונייתא מי מרים נינהו:
60 שיבבי - שכנים:
61 פוק תא - צא ממקומך ובא אל ארץ ישראל ותכבשנה:
62 כי אין האיש - מקרא הוא במשלי:
63 בקריבא הוא - בקרוב הוא ויבא בעת דוחקם לפי דרכו של מקרא זה שהם שלחו לו שומעים אנו שהוא אכל מילתא דהוה אמרי ליה הוה משיב דבר זה:
64 צרור הכסף לקח בידו - צדיקים שבהן מתו:
65 ואכרה לי בחמשה עשר כסף - פדיתי אותה במצרים בט"ו בניסן:
66 כסף וחומר שעורים ולתך שעורים - בזכות צדיקים שנקראו כסף חומר שעורים שלשים סאין ולתך חמשה עשר סאין אלו ארבעים וחמשה צדיקים שהעולם מתקיים עליהם בחולין פרק גיד הנשה חולין דף צב. פעמים ששלשים כאן וט"ו בארץ ישראל ופעמים שט"ו כאן ושלשים בארץ ישראל ובמסכת חולין היכא דקא מפרש האי קרא בצדיקיא אמרי אין כסף אלא צדיקים וכן הוא אומר צרור הכסף לקח בידו:
67 כבר קבע להם זמן - שלא יבא עד ע' שנה שתשלים גלות בבל:
68 מתלגא וממטרא - מחמת שלגים ומטרים:
69 תא אשינא דטורי - בא דרך תחתית ההרים וההרים יגינו עליך מן השלגים ומן המטרים:
70 שלחו כר מושל ארץ - שלחו שליח אל נבוכדנצר שהיה מושל ארץ שיבא אל הר בת ציון דרך הסלעים וההרים:
71 לית לי דוכתא - לא יהיה לי מקום סביב לירושלים שנוכל אני וחיילי לישב במקום מכוסה מפני הגשמים:
72 קבריהם של ישראל - מערות שלהן סביב לירושלים ובהן אתה וחיילותיך יכולין לישב:
73 יוציאו את עצמות מלכי יהודה - שעתידים להשליך מן הקברים העצמות שבקברים שנאמר בעת ההיא וגו':
74 אימת אתי בר נפלי - איידי דאמרינן צרור הכסף לקח בידו שנתמעטו הצדיקים קא מיירי הא נמי במשיח וקאמ' תלמידים מתמעטין ואיידי דאמרי' ותהי האמת נעדרת אייתי הא דההוא אתרא דשמיה קושטא: