רש"י על סנהדרין מ״ט

1 תהא לוטא ולא לטה - נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל:

2 היה לו - לאבנר להציל את עצמו באחד מאיבריו של עשאל ולא יהרגנו דהכי אמרינן בבן סורר ומורה לקמן סנהדרין דף עד. רודף אחר חבירו להרגו ויכול זה להציל את עצמו באחד מאיבריו של רודף ולא עשה כן אלא חזר כנגדו והרגו נהרג עליו:

3 אמרו ליה לא יכיל ליה - אבנר לכוון באחד משאר איבריו:

4 אמר להו - יואב השתא בדופן חמישית כנגד צלע חמישי:

5 אמר ליה ניזיל לאבנר - דינו של אבנר פטור אתה עליו:

6 אכין ורקין דרש - אשכחן שמצאן שהיו עסוקין במסכת ולא רצה לבטלן כדמפרש ואזיל דאינו מורד במלכות דכתיב רק חזק ואמץ רקין מיעוטין שאם בא המלך לבטל דברי תורה אין שומעין לו:

7 והשמועה - כשנמשח שלמה באה אל יואב ונתיירא:

8 כי יואב נטה אחרי אדוניהו ואחרי אבשלום לא נטה - כשמרד בדוד אביו:

9 מאי לא נטה - כלומר מה לנו להזכיר כאן וכי מה היה לו לירא שלא נטה אחר אבשלום וכאן נטה אלא מגיד לך הכתוב שבקש לנטות גם אחרי אבשלום אלא שלא גמר מחשבתו כדמפרש מפני שעדיין היה ליחלוחית גבורתו של דוד קיימת אבל עכשיו שהזקין יצא מדרכו ונטה אחרי אדוניה:

10 איצטגניני דוד - בעלי אגרופי' שלו שעל ידם הוא נלחם ויוצא ובא על פיהם איצטגנינות דכל הש"ס לשון מזלות וחוזים בכוכבים והנך קרי הכי משום שהיה דוד נסמך עליהם ועושה על פיהם והולך אחר דבריהם:

11 ילדים - בחורים:

12 ומגדלי בלורית - כמשפטי העובדי כוכבים כדי שייראו בעלי אימה ויפחדו מהן ובני יפת תואר נשי עובדי כוכבים שהיו לוקחים בשביה והתירן הכתוב כדכתיב דברים כב וראית בשביה וגו':

13 אילמלא דוד - שהיה עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה אבל זכותו של דוד עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד:

14 בור וסירה גרמו לו לאבנר שנהרג - בור צפחת מים שלקח דוד מראשותיו של שאול כשהיה ישן במעגל וכשאמר להם דוד בני מות אתם שלא שמרתם את אדוניכם שכבר הייתי יכול להורגו שמואל א כ״ו:ט״ז ראו נא איפוא חנית המלך ואיה צפחת המים וגו' היה לו לאבנר למחות בשאול ולומר לו ראה כמה צדיק הוא שלא הרגך ולא מיחה אלא אמר שמא אחד מבני הצבא נתנם לו:

15 וסירה - קוץ. כשכרת דוד את כנף מעילו של שאול במערה היה לו לאבנר ללמד זכות על דוד ולומר לשאול ראה כמה חס עליך ולא הרגך בהיותך יחד עמו במערה ולא לימד זכות אלא אמר שמא כשעברתם אצל הקוצים והסירים נכנס אחד מן הקוצים בכנף מעילך והוא היה טמון שם וחתכו:

16 שדנו דין סנהדרי - כמו דברים כ״א:י״ט אל זקנו עירו ואל שער מקומו דסתם שער לשון סנהדרי הוא שהיו דנין שם:

17 על עסקי שלו - לשון של נעלך שמות ג שאל לו בערמה יבמה גדמת היאך חולצת התחיל שוחה מלפניו ומראהו כך היא חולצת בשיניה והוא שלף חרבו והרגו כדכתיב מלכים א ב׳:ה׳ בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו:

18 שהם דרשו אכין ורקין - שלא לקיים מצות המלך לעבור על דברי תורה עמשא כדאמרן אבנר כשאמר לו שאול לעבדיו שמואל א כ״ב:י״ז סובו והמיתו את כהני ה' וגו' וכתיב שם ולא אבו עבדי שאול לשלוח ידם ולפגוע וגו':

19 והוא לא היה דורש - והרג אוריה במצותו של דוד אע"ג שלא צוה דוד אלא באיגרת כדכתיב שם ב יא ויכתב בספר לאמר הבו את אוריה וגו':

20 ויקבר בביתו במדבר - ביואב כתיב:

21 מופקר לכל - לעניים להתפרנס מביתו:

22 אפי' מוניני וצחנתא טעים - אפילו דברים דקים וענוגים:

23 טעים - שהיה טועם:

24 פריס להו - משלח להם למזונות לעניים של עיר. פריס לשון פרס שנוטלין מבית המלך ופסוק זה בדברי הימים כשלכד דוד את מצודת ציון:

25 מוניני - דגים קטנים וצחנתא מין דגים קטנים:

26 מתני' ארבע מיתות. סקילה שריפה הרג וחנק - דווקא נקט סידרא סקילה חמורה משריפה ושתיהן מהרג ושלשתן מחנק ונפקא מינה למתחייב שתי מיתות דקי"ל לקמן סנהדרין דף פא. דנידון בחמורה:

27 רבי שמעון כו' - פלוגתא מפרש בגמרא:

28 זו מצות הנסקלין - שפירשנו בפרקין דלעיל סנהדרין דף מה. בית הסקילה היה גבוה שתי קומות כו' ומשום דבעי למתני מצות הנשרפין והנהרגין והנחנקין כיצד הדר ונקט להאי:

29 גמ' כל מקום ששנו חכמים דרך מנין - וסידרו דבר אחר דבר:

30 אין מוקדם ומאוחר - לא דקדקו להקדים במשנתן את המוקדם ולאחר את המאוחר שיש מקום שהשנוי מאוחר במשנה צריך להקדימו במעשה כגון סדר ח' בגדים של כהונה גדולה כדמפרש לקמיה דמכנסים קודמין בלבישה ולא הקדימו לשנותן כסדר לבישתן ויש מקום שהסדר שנוי כמשפטו לכתחיל' אבל אי אפיך לית לן בה כגון דברי סדר חליצה כדלקמיה:

31 חוץ מסדר שבעה סממנין - האמורים לענין הכתם של דם שבהן דיקדקו בסדר משנתן כל דבר המועיל לחבירו קרי ליה סם לגביה ואין סם לשון בושם ולא לשון מרפא אלא לשון דבר הצריך לתיקון חבירו:

32 מעבירין על הכתם - לבודקו אם דם נדה הוא ולטמא טהרות שנגע בהן או צבע הוא והטהרות טהורות ואם עבר באלו שבע סממנין כשיכבס אותו בהן כסדרן בידוע שדם היה ואם לא עבר בידוע שצבע היה:

33 רוק תפל - שלא טעם כלום כל אותו היום. תפל ריקם ונגוב וחסר כל טעם מאכל כגון דבר שלא נמלח דמיקרי תפל:

34 ומי גריסין - ומי לעיסת גריסין של פול שלועסין וכוססין אותו ומשפשפין אותו בהן:

35 ומי רגלים - שהחמיצו והסריחו:

36 נתר - מין אדמה הוא וקורין לה ניתרא:

37 ובורית - עשב הוא ומעביר כתמין וקורין ליה אירבנ"ו שבונריי"א:

38 קמוליא - התם מפרש לה שלוף דוץ ולא ידענא מאי היא:

39 אשלך - נמצא בנקבי מרגליות העולות מתוך הים:

40 לא עשה ולא כלום - אין זה נסיון שאם לא עבר בכך אכתי איכא למימר דם הוה והאי דלא עבר היינו משום דאין גריסין מועילין אלא לאחר הרוק וכן כולם כסדר. והא דרב סחורא קבוע' בהאי גמרא משום דמייתינן להני ארבע מיתות ב"ד דמתני' עלה כדפליג רב פפא עליה ואמר אף ארבע מיתות דווקא נישנו הקודם במשנה קודמת לחברתה אם נתחייב שתי מיתות:

41 בפלוגתא לא קמיירי - רב סחורא נמי אית ליה דמתני' דוקא תנן ומיהו כי נקט איהו לא נקט מילי דפלוגתא:

42 אף סדר יומא - דעבודת יום הכפורים הסדורות במשנה במסכת יומא זו אחר זו דווקא קתני:

43 ואידך - אמר לך וודאי דוקא קתני ומיהו חומרא בעלמא הוא שהחמיר הכתוב בעבודת אותו היום שאם שינה בסידרו פסול ולא משום חשיבות דעבודות הוא שתהא זאת חמורה וחשובה מחבירתה אלא חומר היום שנכתבה חוקה בסידורה לעכב וכי אמרינן אנן במידי דחשיבותה גרם ליה כגון ארבע מיתות דאמרינן לקמן דזו חמורה מזו וכן בשבע סמנין שצורכו וכחו של כל אחד ואחד גורם לו ליקדם וכן מכנסיים שחישבן הכתוב להקדימן כדלקמן אבל יום הכפורים חומר היום בעלמא הוא שלא לשנות בו ולא כח עבודות:

44 ואידך - רב פפא דאיירי נמי בחומרי אמר לך ההוא מצוה בעלמא ואי אפיך לית לן בה:

45 ולאפוקי ממצות חליצה - האי כל מקום דקאמר רב סחורא דלא דיקדקו בו לאפוקי מסדר השנוי במצות חליצה אתא דלא תימא דווקא הוא ואע"ג דמצותיה הכי כדקא מסדר ואזיל:

46 עצה ההוגנת לו - שאם היה הוא זקן והיא ילדה הוא ילד והיא זקינה אומרין לו כלך אצל שכמותך ולא תכניס קטטה לתוך ביתך:

47 היא אומרת - תחילה מאן יבמי והוא אומר לה לא חפצתי ואחר כך חולצת ואחר כך רוקקת ואחר כך קוראה ככה יעשה אפי' הכי אי אפיך לית לן בה כדקתני לקמן:

48 ובלשון הקודש היו אומרין - במסכת סוטה יליף לה בפרק אלו נאמרין בכל לשון סוטה דף לב.:

49 רוק הנראה - שיהא בו כדי לראות כשיוצא מפיה דבעינן לעיני הזקנים וירקה:

50 קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה - קוראה מאן יבמי וקורא לא חפצתי חולצת ורוקקת וקוראה ככה יעשה לאיש:

51 ה"ג והוינן בה מאי קמשמע לן כו' - ומהא דרב יהודה שמעינן דמתניתין לאו דווקא משום הכי נקט לה הכא:

52 ולאפוקי - אהא דרב סחורא קא מהדר:

53 על בשרו - משמע כשלובשן יהא בשרו מבלי לבוש דאי לא הא אתא לאשמועינן למה לי על בשרו:

54 מאי טעמא אקדמה לכתונת - הואיל ומכנסיים קודמין:

55 דאקדמיה קרא - כתונת בד קדש ילבש ומכנסי בד וגו' ויקרא ט״ז:ד׳:

56 סקילה חמורה כו' - טעמא דמתניתין מהדר לפרושי מ"ט דרבנן דאמרו סקילה קודמת לשריפה ושריפה להרג והרג לחנק:

57 שכן נתנה למגדף - מברך את השם והוא בסקילה כדכתיב שם כד הוצא את המקלל וגו':

58 ולעבודת כוכבים - שהן עבירות חמורות:

59 ומאי חומרא - דמגדף ועבודת כוכבים דקאמרת דמיתה הניתנה להם ודאי חמורה משאר מיתות שהרי ניתנה לעבירה חמורה:

60 שכן מחללת את אביה - כדקאמרינן לקמן סנהדרין דף נב. שאם היו נוהגין בו קדש נוהגין בו חול אומר ארור שזו ילד ארור שזו גידל: