רש"י על סנהדרין כ״ב

1 וכתב הנשתוון - כתב שנשתנה והאי קרא בעזרא כתיב שהיו כותבין בימיו כתב משונה שנשתנה ע"י מלאך שכתב מנא מנא תקל ופרסין בימי דניאל כתב דארמי ולשון ארמי ואומר לא כהלין כתבא למיקרא דכיון שחטאו לא היו יכולין לקרות כתב שכתב המלאך בימי בלשצר והיו שם יהודים הרבה ש"מ נשתנה להם אותו כתב באותו היום:

2 את משנה התורה - רמז לנו משה רבינו שכתב שבימיו עתיד להשתנות מן עברי לאשורית שנתן להם בימי דניאל ובא עזרא וכתב בו את התורה בכתב אשורית:

3 בכתב זה נתנה תורה לישראל - בימי משה ולמה לא כהלין כתבא למקרא דכיון שחטאו בבית ראשון ובזו את התורה נהפך להם לרועץ לשון תרעץ אויב שמות ט״ו:ו׳ ששכחוהו:

4 שובו לביצרון - לעיר מבצר שלכם לירושלים ואבית שני קא מתנבא:

5 גם היום מגיד משנה - מה ששכחת את משנה התורה הזאת:

6 אשיב לך - אחזיר לך מה ששכחת את משנה התורה הזאת:

7 ווי העמודים - יתדות כסף העשוין כמין אונקלות וקבעום בעמודים שבהם תוחבין לולאות קלעי החצר והמסך וכל אונקלאות דומין לווין אלמא בימי משה עשויין הווין כגון שלנו:

8 והעמודים לא נשתנו ל"ג לה בתוספתא ה"ג בתוספתא מה לשונם לא נשתנה דהא ד"ה בלשון הקודש נאמרה ועדיין בלשון הקודש היא:

9 כמו קמיע - קטנה בכתב דק שהיא קלה לשאת:

10 שויתי ה' לנגדי - סיפיה דקרא כי מימיני בל אמוט דוד המלך על שם ספר תורה שבזרועו אמר:

11 לא נשתנה כל עיקר - משמע לא נשתכח מהם כלל דהא עליה דר' אתי לאיפלוגי ומאי לא כהלין כתבא למיקרי:

12 יטת - בא"ת ב"ש מנא מניח את זו וכתב מה שבצד במקום מ"ם כותב יו"ד הסמוכה לה ובמקום נו"ן כותב טי"ת ובמקום אל"ף כותב תי"ו:

13 ופרסין - שתי פריסות משמע וזו היא פריסת מלכותו ויהיבת למדי ופרס:

14 ממתוס ננקפי אאלרן - עשאן שלש תיבות של חמשה אותיות צירף אותיות הראשונות של כל תיבה ועשאן תיבה אחת ואחר כך צירף השניות ושלישיות:

15 גמ' אסירת לי - שכבר נשאתי שמונה עשרה:

16 חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקט - כשהגנב חסר שאינו מוצא מקום לגנוב מחזיק עצמו בענוה כאיש שלום כלומר מפני שזקנת ותשש כחך אתה אומר שאני אסורה לך:

17 קנחה בת שבע - שבא עליה י"ג ביאות ומקנחת בין תשמיש לתשמיש ובמקרא זה כתובים שלש עשרה תיבות ותבא בת שבע אל המלך החדרה והמלך זקן מאד ואבישג השונמית משרת את המלך:

18 התירו לו ליחד - עם אבישג ואע"פ שנאסר ייחוד של פנויה:

19 ולא התירו לו לגרש - אחת מי"ח וישאנה:

20 אור חשך באהלו - בשביל אהלו ואין אהלו אלא אשתו:

21 יצרו צעדי אונו - בתריה כתיב:

22 עבורי מעברא במלה - מעברת על מדותיה:

23 גולם היא - קודם שנבעלה:

24 גולם - כלי שלא נגמר קרוי גולם כדתנן גולמי כלי עץ טמאין:

25 משמרות - מתחלפות ומתחדשות בשבת זו יוצאה וזו נכנסת וצריך להסתפר מפני משמרת חדשה זו הנכנסת שיראוהו ביופי:

26 לא לירבו כלל - ואפי' עד שלשים:

27 אמר ליה - פרע מקרי בשלשים יום:

28 אי הוה כתיב לא ישלחו פרע - הוה משמע לא יגדלו פרע עד שיעור פרע השתא דכתיב ופרע לא ישלחו דקאמר פרע והדר לא ישלחו משמע פרע דשלשים יום ליהוי אבל שלוחי טפי לא לשלחו:

29 דומיא דיין - דסמוך ליה ויין לא ישתו בבואם וגו' מקיש פרועי ראש לשתויי יין וכתיב ביין בבואם:

30 רבי אומר אומר אני כהן אסור לשתות יין לעולם - רישא דברייתא קתני כהן המכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו אסור ביין כל אותו היום אף בזמן הזה מכיר משמרתו ואינו מכיר בית אב שלו אסור כל אותו שבת אינו מכיר לא משמרתו ולא משמרת בית אב שלו אסור לשתות יין לעולם שמא עכשיו זמנו הוא ויש לחוש שמא יבנה בית המקדש:

31 רבי אומר אומר אני - אם באנו לחוש שמא יבנה אסור ביין לעולם ואפילו הוא מכיר שאינו עכשיו זמן משמרתו שמא יבנה וכל הקודם ואישתכח עייל ועביד:

32 אבל מה אעשה שתקנתן קלקלתן - חורבן הבית שקלקלן ועירבב סדר' משמרותיהן שהיה אוסרן ביין בזמן משמרתן ומתירן שלא בזמן משמרתן הוא תיקנן עכשיו לשתות יין לעולם דלא חייש שמא יבנה פתאום:

33 כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי - שהרי רוב כהנים אינן בקיאין בזמן משמרותיהן ואסורין לעולם לרבנן:

34 התם היינו טעמא כו' - שינויא היא ובניחותא גרסינן לה כלומר מדאוריי' שרי ורבנן הוא דגזור:

35 ופרכינן הכא נמי מהרה יבנה וכו':

36 שתויי יין דמחלי עבודה - דכתיב ויקרא י׳:י׳ יין ושכר וגו' וסמיך ולהבדיל בין הקדש ובין החול משמע בין עבודה קדושה לעבודה מחוללת גזרו בהו רבנן בזמן הזה משום מהרה יבנה:

37 ה"ג אף פרועי ראש מחלי עבודה קשיא:

38 הא עד דלא אתא יחזקאל - ואקשינהו:

39 מאן אמרה - פירוש מהיכא נפקא לן פרועי ראש במיתה:

40 הא דאמר רב חסדא - בזבחים בפ' שני דבר זה דכהן ערל פסול לעבודה:

41 כל בן נכר - כהן שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ונערל לבו או ערל בשר שמתו אחיו מחמת מילה:

42 יחידאה - נאה ואין דוגמתה:

43 בן אלעשה - חתנו של רבי היה ונתן ממון ולמדו לו אותה תספורת: